ערב אחרון ודי: ביקורת סרט

לא חסרים סרטים וסדרות שבהם אירוע קטן ורגיל הופך ללא נעים לשלל הנוכחים בלשון המעטה. מדובר באחד המבנים העלילתיים האהובים עליי. מדוגמאות קלאסיות כמו "מי מפחד מוירג'ינה וולף" או "החגיגה" של תומאס ויטנרברג, הגרסאות השונות ברחבי העולם ל"זרים מושלמים" ואפילו הפרק המופתי "Dinner Party" בגרסה האמריקאית של "המשרד". בכולם הדרמה או הקומדיה לא מגיעים מאיום חיצוני שמאיים להשמיד את האנושות, אלא מבעיות עמוקות וממושכות בין הנוכחים שנמצאות מתחת לפני השטח ומאיימות לפרוץ בכל רגע.

הסרט הגרמני "ערב אחד ודי" של הבמאי לוקאס נאטרת מצטרף גם הוא לקבוצה הזאת. קלמנס וליסה הם זוג שעורך בביתם ארוחת ערב אחרונה עם חבריהם לפני שיעזבו את העיר לטובת ברלין. בגלל שלל תקלות, אי הבנות וחשיפת סודות, מה שנראה כמו אירוע כיפי ומרגש שיזכרו לעד, הופך מאוד בקלות לערב שכל הנוכחים בו יעדיפו לשכוח, ומהר. כמו הסרטים והסדרות הרבים לפניו, ככל שהרגעים השונים בו מעוררים יותר אי נוחות, כך אי אפשר להסיט את המבט.

כבר בשלבי ההכנות לקראת הארוחה, אנחנו מקבלים מהר אפיון ברור מאוד לקלמנס ולליסה, ביחד ולחוד. קלמנס הוא אדם שקשה לו לעמוד על שלו, מה שמייצר הרבה מהמתחים מול ליסה בעלת המסוגלות לעשות בשבילו את "מה שצריך", גם אם זה לא הדבר הכי נעים לעשות באותו הרגע. לאורך הסרט לא מפסיקים להצביע על ההבדלים ביניהם: הוא מוזיקאי פרילנסר שעובר בעקבותיה לברלין לאחר שמצאה עבודה בתור רופאה. ברור שקיימים הרבה מתחים לא מדוברים בין השניים, ועוד יותר ברור שבמהלך הסרט הם יעלו.

בנוסף, הסרט מתרחש בתקופת הקורונה והבחירה הזו נוכחת בצורה מאופקת ולא מוגזמת מדי. הקורונה מוזכרת כסיבה לחלק מהמתיחויות בתחילת העלילה וכנושא של הופעת תיאטרון פרובוקטיבית במיוחד שרק מתוארת לנוכחים, שחלקם מזדעזעים מהתיאור אותו הם שומעים. מבחינה ויזואלית, האורחים השונים מורידים את המסכות הפיזיות רגע לפני שהם נכנסים לדירה, ואת המסכות המטאפוריות של התדמיות והסודות שהם מחזיקים, במהלך הערב. באופן אירוני וככל הנראה מכוון, דווקא בסרט שמתעסק בעמידה על גבולות והצלחה או אי הצלחה של ההצבה שלהם, הצילום הוא בקלוז-אפים קרובים מאוד ברובו המוחלט ומייצר תחושת מחנק וצפיפות. המצלמה נשארת, למעט שוטים בודדים, תמיד קרוב מאוד לדמויות ואנחנו מעין "כלואים" ביחד איתן, ממש כמו שאר האורחים (המתוכננים והלא מתוכננים) בארוחה. במהלך הצפייה הרגשתי שאין לי אפשרות לברוח וממש נוכח בריבים השונים שסובבים סביב הגשמה עצמית, עצמאות, פרוגרסיביות וגם אזכור של אדולף היטלר.

נושא המוזיקה חוזר על עצמו גם כן לאורך הסרט. קלמנס הוא מוזיקאי שכתב שיר לזוגתו ליסה אותו הוא מתכנן לבצע בפניה במהלך הערב, אבל נאלץ לנסות זאת שוב ושוב בגלל הפרעות שונות. בנוסף לשיר שלו, בכל פעם שנושא המוזיקה עולה בהקשרים שונים במהלך הערב, כמובן שיש לקלמנס דעות מוצקות מאוד בנוגע לכך, בניגוד לחוסר היכולת שלו לעמוד על שלו כשבקשות העזרה שהוא נענה להן הולכות ומסתבכות. קלמנס מגולם על ידי סבסטיאן דופלבאוור, שגם כתב את התסריט ביחד עם במאי הסרט לוקאס נאת'ראת', ואין ספק שהוא נמצא במוקד רוב ההתרחשויות של הסרט. דופלבאוור מראה תצוגת משחק של אדם שקרוב להישבר בצורה משכנעת מאוד בשלל האינטראקציות שלו לאורך הסרט.

תחושת אי הנוחות ש"ערב אחד ודי" מייצר בתוך הדרמה שמנסה להתאפק עד שלא ניתן יותר, מייצרת חווית צפייה מסקרנת, מעיקה ויותר מכל מעוררת הזדהות. כולנו חווינו מתישהו חוויה שרק רצינו שתסתיים. הסרט מעביר את התחושה הזו בצורה מאוד מדויקת, וגם מצליח ללכת מעבר לתבנית המוכרת.

הסרט "ערב אחרון ודי" זמין לצפייה החל מ-29/2 ב-yesVOD -לביקורות סרטים נוספות >> לחצו כאן