הצבי: ביקורת פרקי הפתיחה

מפתיע. זה הדבר הראשון שחשבתי כשיצאתי מהקרנת שני הפרקים הראשונים של "הצבי", הסדרה החדשה של כאן שיצרה קרן מרגלית ("פלפלים צהובים"). הסדרה שמתרחשת בירושלים של 1885, הרבה לפני קום המדינה, מחייה את אחת הדמויות האניגמטיות בתולדות הציונות : אליעזר בן יהודה - אדם שהפנאטיות שלו לגבי השפה העברית משתווה רק לפנאטיות של החרדים של הישוב הישן אותם הוא מבקר ב"הצבי", העיתון העברי הראשון, מה שכמובן אקטואלי גם בימינו.

אך לא זה מה שהפתיע אותי. וגם לא זה שסדרה כזו בעידן נטפליקסי לא נוצרה קודם כי את זה אפשר להבין. יש אתגר לא מבוטל ביצירה של סדרה תקופתית אותנטית והיא כמובן השפה. כיצד אפשר ליצור סדרה מעניינת ועדכנית שרובה ברוסית או יידיש וכל עניינה הולדת העברית? בכל זאת, לשמוע שיחה שנשמעת בערך כך "אני אוהב את עברית הנעורים השגורה בפיך" עלול להצחיק את הצופים מהסיבות הלא נכונות ולהשיג השפעה הפוכה. זה נשמע בלתי אפשרי כמעט כמו להחיות את השפה עצמה. ובכן, למרות הקושי השפתי, ואולי דווקא בגללו, "הצבי" חורגת מגבולות הז'אנר שלה כסדרה תקופתית וממציאה שפה אחרת שהיא מאוד ויזואלית ומצליחה כך לעקוף את הקשיים בעיכול של סדרה כזו.

האלוהים נמצא בפרטים הקטנים: שילוב של קריצות מודרניות ואפילו חצופות במסגרת התקופתית שאנו מצפים לה. זה קורה החל מסוף הפרק השני ומראה שמדובר בסדרה מיוחדת שלא נראתה כמותה. בנוסף, כל פרק מסתיים בצילום וידאו של האחים לומייר משער יפו בירושלים בתקופה המדוברת ומעורר עניין ונוסטלגיה והפתיח מדגיש את היופי שבאותיות העבריות ובמילים.

למרות שהסדרה מתרכזת בבן יהודה, קורותיו של העיתון העברי הראשון בארץ ישראל ושל עורכו המבדח מוצגים דרך סיפורן של הנשים , ובעיקר 3 בנות משפחת ציפס, במין מחווה ל"נשים קטנות". מדובר במשפחה פיקטיבית שנוצרה לצורך תסריטאי. משפחת ציפס לכאורה הגיעה לארץ בתקופת טרום החלוציות והקיבוצים אל ירושלים המעורבת השמרנית והקפואה , מה שיוצר מתח מול אותן נשים סוערות ורומנטיקניות שרואות עצמן מתקדמות. את התפקיד הראשי הנשי של האחות הבכורה, מגלמת סוזנה פפיאן כוכבת "סובייצקה, עוד סדרה של כאן, שזוהרת בתפקיד התפור ממש למידותיה (ולא מדובר על המחוכים בסדרה) כפרומה הסנובית שלא מבינה מה היא עושה בעיר חמה מלאת יתושים והולכת לעבוד אצל בן יהודה בעיתון, בגילומו של אור בן מלך. הליהוק הזה מבריק בעיני שכן הוא בלתי צפוי משם שבן מלך הוא שחקן שלכאורה אינו בטייפ קאסט הבן יהודהי. הוא מוכר בעיקר מתפקידיו כעבריין צעצוע/ ערס תורני בשורת סדרות כמו "עספור", "הבורר", ואפילו כאוהד בית"ר ב"קופה ראשית". ב"הצבי" הוא מציג את הוורסטיליות שלו כדמות אליטיסטית, אינטלקטואלית, מוכת אובססיה ושחפת והוא עושה זאת באופן משכנע. אחיותיה של פרומה, בראשן איטה (נטע רוט), מעניקות אתנחתות קומיות בכישרון רב והמון חן.

"הצבי" היא סדרה מפתיעה, חצופה ואשכנזייה, ככל שבטח יגידו שהיא, היא באה לנו בול בזמן. רוב היצירות התקופתיות הישראליות נסובו תמיד סביב קום המדינה צפונה פינת תקופת המנדט הבריטי ("מלכת היופי של ירושלים", "נבלות") עד כדי שאפשר בטעות לחשוב כאילו לא היו חיים יהודים בארץ ישראל של המאה ה-19, מה שמתורגם אחר כך להסברה מגומגמת מול אומות העולם בדבר הצדקת קיומנו - וזו סיבה נוספת למה "הצבי" היא סדרה כל כך רלוונטית וחשובה. היא מעירה לחיים תקופה סוערת ומעצבת שכמעט שכחנו וגם מחייה לראשונה על המסך את דמותו האניגמטית של אליעזר בן יהודה.

הסדרה "הצבי" זמינה לצפייה בכאן 11 וביוטיוב של כאן. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן