שומר הברים: ביקורת סרט

ב-1989 יצא למסכים "שומר הברים", שבמרכזו דלטון (פטריק סוויזי), שומר ברים העובר ממועדון פרוע אחד לשני כדי לעשות שם סדר. הסרט הרצוף סצנות של קטטות ברים, פיצוצי מכוניות והרבה מוזיקת בלוז טובה ברקע, כלל גם סיפור אהבה וסוף טוב, ומיצב את מעמדו של סווייזי ככוכב וסמל סקס. מאז הוא נשאר סרט קאלט שצופים בו שוב ושוב, וזכה לאזכורים תרבותיים רבים. כך למשל, בסדרה "שלדון הצעיר" המתרחשת בשנות ה-80, האם הנוצרייה האדוקה צופה בסתר בסרט, בעיקר כמובן בגלל סוויזי, שדומה לבנה הבכור.

"שומר הברים" בגלגולו המחודש בבימויו של דאג לימן, שהביא למסך להיטים כמו "מר וגברת סמית'" ו"זהות כפולה", מנסה לספר מחדש את הסיפור באופן המותאם לימינו. דלטון הופך משומר ברים מקצועי, אבל גם בחור רגיש שלמד פילוסופיה ומתאמן בטאי-צ'י, לאלוף אגרוף לשעבר עם סוד אפל. ג'ייק ג'ילנהול ("הר ברוקבק") בתפקיד הראשי עבד קשה על הצד הפיזי של הדמות ומציג שרירים מפוארים.

דלטון מופיע לראשונה בסרט לבוש קפוצ'ון על ראשו, כמו לסמן שהוא דמות מסתורית ואפלה, מעין "גיבור על". הוא נכנס לזירת אגרוף חופשי אלימה במיוחד, שבה אפילו הלוחם הקשוח ביותר מסרב להיאבק בו. רק בשלב מאוחר יותר בסרט נבין מדוע. אבל הסרט מציג בסצנות הפתיחה שלו איש שהוא מצד אחד כמעט על-אנושי בקשיחותו, אך גם נואש וחסר בית ועבודה. הצעת העבודה במועדון שמגיעה גם היא בתחילת הסרט, היא הדרך שלו להציל את עצמו. בניגוד לסרט הראשון, שבו הצעת העבודה היא עוד שלב בקריירה המקצועית של דלטון, כאן היא מוצגת כמשנת חיים.

כדי להתאים את הסרט לימינו, הופך המועדון בקנזס המנוהל על ידי גבר לבן, למועדון בפלורידה, המנוהל על ידי פרנקי, בחורה אפרו-אמריקנית (ג'סיקה וויליאמס,"שרינקינג"), שההיסטוריה המשפחתית שלה מוצגת בסרט כסמן לליברליות של יוצרו. הקמת המועדון על ידי הדוד שלה בשנות ה-60 בדרום הגזעני מוזכרת, למרות שאין לה שום קשר לעלילת הסרט. כך גם המפגש של דלטון, ברגע ההגעה שלו למקום העבודה החדש, בנערה אפרו-אמריקנית מקסימה (האנה לאב לנייר) ובאביה, המנהלים את חנות הספרים המקומית. הנערה אומרת לדלטון שהוא כמו קאובוי המגיע להציל את העיירה, ואחר כך מדברת על "מערבון עם תעלומה". אבל "שומר הברים" אינו בדיוק מערבון או סרט מתח. בסוף הסרט היא גם אומרת שהוא "לא הגיבור ולא הנבל של הסיפור", עוד אמירה כביכול מתוחכמת בסרט שמנסה מאוד להיות הרבה דברים, אך לא בדיוק מצליח. זה סרט רצוף אקשן שמנסה גם להיות שנון ומצחיק, ברוח המקור. "שומר הברים" של שנות השמונים היה סרט נטול תקינות פוליטית לחלוטין, פרוע ומצחיק אבל גם עם לב פועם, בעיקר בזכות סוויזי והרומן שנקשר בסרט בינו לבין רופאה מקומית בגילומה של קלי לינץ'. בגרסה הנוכחית, סיפור האהבה בין דלטון לרופאה (דניאלה מלשיור, "שומרי הגלקסיה") אינו משכנע והכימיה בין השחקנים אינה קיימת. לסרט גויס גם קונור מקגרגור האירי, אלוף עולם באגרוף, כדי לגלם את דמותו של "נוקס", שמגיע גם הוא כדי להתעמת עם גיבור הסרט.

מקגרגור מספק הופעה קומית קריקטורית ממש, במבטא אירי בולט, ומסתובב בסרט כשישבנו חשוף, אולי כמחווה לסצנה בסרט המקורי, בו סוויזי חושף את ישבנו בטבעיות בפני אחת העובדות בבר. אבל בעוד בסרט המקורי, זוהי סצנה שבה יש היפוך: האישה היא המביטה בגוף הגבר העירום בהערצה, הרי בסרט הנוכחי, גופו המפואר של מקגרגור הופך לעוד בדיחה בסרט, המופיעה גם אחרי הקרדיטים ומחזקת את התחושה שהסרט לא בדיוק יודע מה הוא רוצה להיות.

הבדיחה החוזרת בסרט המקורי היא שדלטון אינו נראה גדול או חזק מספיק כדי להיות הבריון שכולם מפחדים ממנו. הוא מוכיח שוב ושוב שהם טועים. בעיבוד החדש הולך לאיבוד המתח הזה, בין הנראות של הגיבור לבין מה שהוא מסוגל לעשות, כאשר ברור מההתחלה שדלטון הוא למעשה אלוף אגרוף שימי התהילה שלו מאחוריו. קשה להאמין לדלטון בסרט הנוכחי, וג'ילנהול לא בדיוק עוזר. בניגוד לחן המתפרץ של סוויזי, ג'ילנהול מציג הופעה די עצית. גם הבדיחות בסרט לא עובדות ובתום שעתיים, נשארים רק עם געגוע למקור.

הסרט "שומר הברים" זמין לצפייה באמזון פריים וידאו. לביקורות סרטים נוספות >> לחצו כאן