תעלומת רצח 2: ביקורת סרט נטפליקס

"תעלומת רצח 2" הוא סרט ההמשך ללהיט של נטפליקס מ-2019 בכיכובם של אדם סנדלר וג'ניפר אניסטון. הסרט הראשון הציג לנו את הזוג, ניק ואודרי ספיץ - שוטר כושל שלא מצליח להפוך לבלש ומסתיר זאת מאשתו - ספרית מתוסכלת, שרק רוצה חופשה באירופה שהבטיח לה בעלה לפני 15 שנים. הזוג נתקל בגבר עשיר המזמין אותם ליאכטה שלו, והם מסתבכים בתעלומת רצח, הכוללת מרדפי מכוניות ונופים מרהיבים. המפגש בין האמריקאיות ה"עממית" לאריסטוקרטיה האירופאית היווה את המקור העיקרי להומור.

הסרט הראשון הציג גלריית טיפוסים מאופיינת היטב, שכולם חשודים ברצח, המחוסלים אחד אחרי השני, עד לגילוי הרוצח\ים. כך ייצר הסרט מחווה מודעת לספריה של אגתה כריסטי, הכוהנת הגדולה של הז'אנר הבלשי. המחוות לספריה של כריסטי הוסיפו תבלין מעניין למה שיכול היה להיות סרט מתח/אקשן שגרתי למדי. כך למשל, אודרי חובבת ספרי בלשים, והאמרה "הבטלר עשה את זה" מופיעה בתחילת הסרט כבדיחה ומתגלה כסוג של אמת. סצנת מאבק בספרייה מתייחסת לספרה של כריסטי "רצח בספרייה". ניק ואודרי נוסעים ברכבת ה"אוריינט אקספרס", כשם ספרה הנודע של כריסטי. הסרט הציג גם מחוות משועשעות לקלישאות של הז'אנר הבלשי, שבו תמיד יבגוד רוצח אחד בשני, הבלש יהיה מיוסר ומהורהר, ופתרון התעלומה יגיע תמיד אחרי הדקה ה-90.

התסריטאי ג'יימס ואנדרבילט ("זודיאק"),שביים את הסרט הראשון, העביר את שרביט הבימוי לג'רמי גארליק ("מבוגר אחראי") בסרט השני. התוצאה אינה בדיוק משכנעת. נראה שהתסריטאי סמך יותר מדי על הצלחת הסרט הקודם, ומציע לצופים עוד מאותו דבר, ללא החן שאפיין את קודמו, והציל אותו מבנליות גמורה. סצנות האקשן, שהיו חינניות וקצביות, הפכו בסרט השני לחסרות חן, נמתחות ומעיקות למדי.

הסרט נפתח באחת מדמויות המשנה בסרט הקודם, המהרג'ה הססגוני ויקראם (אדיל אקטר, "הדיקטטור"),המזמין את אודרי וניק לחתונה שלו המתקיימת, איך לא, באי הפרטי שלו. שם פוגש הזוג גם את הקולונל קטוע היד וחסר העין (ג'ון קני, "הפנתר השחור"),שהופיע גם הוא בסרט הראשון. אליהם נוספת גלריית דמויות הסובבות את המהרג'ה, אך בניגוד לסרט הקודם, הן מאופיינות בקווים גסים. כך למשל, הרוזנת סקו, ארוסתו שלעבר של המהרג'ה, (ג'ודי טרנר-סמית', "הספינה האחרונה"), והסייד-קיק שלה אימני (זורין וילאנובה, "דטריוט") שלא ברור כלל מה טיב היחסים ביניהן. האם הן חברות? זוג נאהבות? אפילו הדמויות בסרט לא זוכרות מי זאת לעזאזל אימני. גם הצופים לא. אף שזוהי בדיחה פנימית של התסריטאי על חשבון הדמות, היא מעידה גם על הרשלנות בתיאור הדמויות. כך גם אחותו של המהרג'ה, סיירה (קוהו ורמה, "חולי אהבה"),שאמורה להיות דמות מרכזית יותר, לא מאופיינת כלל עד לרגע שבו מתגלה תפקידה בסיפור.

בעוד "תעלומת רצח" שיחק עם האזכורים לספריה של כריסטי ועם המוסכמות של הז'אנר הבלשי, הסרט השני מתכתב בעיקר עם קודמו. כך למשל, סצנת המרדף במכונית היוקרה שבו אודרי היא הנהגת חוזרת גם כאן. כך גם דריסת אחת הדמויות במפתיע על ידי משאית. הבדיחה החוזרת על ניק כצלף גרוע במיוחד חוזרת אף היא. בסרט הראשון נשמר מתח לגבי זהות הרוצח\ים עד הסוף, כנהוג בז'אנר. בסרט השני, לעומת זאת, די ברור מההתחלה מי ה"רשע". הוא רצוף סצנות אקשן אבל לא מצליח לייצר מתח.

זה סרט קצר למדי במונחים של ימינו, אך גם 90 הדקות שלו לא בדיוק זורמות. הכימיה בין סנדלר לאניסטון, שהחזיקה את המקור, פחות מורגשת, והצופה נותר עם תחושה של החמצה. "תעלומת רצח 2" הוא סרט מתח קליל שמסתיים בקליף האנגר מבודח שפותח פתח לעוד סרטים בסדרה. אולי הסרט הבא יכניס לנוסחה המוכרת קמצוץ של מקוריות ויהפוך אותה ליותר מעוד סרט נטפליקס אופייני, הנשכח רגע אחרי הצפייה. לשחקנים נפלאים כמו סנדלר ואניסטון מגיע יותר, וגם לצופים.

הסרט "תעלומת רצח 2" זמין לצפייה בנטפליקס. לביקורות סרטים נוספות >> לחצו כאן