מה כדאי לכם לראות ביום הקולנוע הישראלי? כל הסקירות וההמלצות

מלך החגיגת - סרטו של אורי מרנץ על ממציא סם החגיגת ודרכו. סרט לא שגרתי בלשון המעטה שמספק חווית צפייה ייחודית. עם אושרי כהן המוכשר כשד בתפקיד מלך החגיגת. מומלץ מאוד. (רון פוגל)

החייל הנעלם - סרטו של דני רוזנברג נפתח בסערת הקרב, כאשר שלומי, חייל גולני בן 18 (עידו טאקו המצוין שהועמד לאופיר על התפקיד), מחליט לנצל את המולת המלחמה ולהימלט על נפשו. קשה להצדיק את מרבית מהחלטותיו של שלומי בסרט, אבל רוזנברג יוצר סרט שכמו גיבורו רץ ולא עוצר לרגע. הוא מגובה בצילום סהרורי של דוד סטרז'מייסטר שמשחק באופן מרהיב עם אור וצל ומצבי התודעה של גיבורו ובמשחק היצרי של טאקו, שדמותו מייצגת את הצד שהחברה מעדיפה להסתיר מתחת למעטה הגבריות הישראלית המיליטריסטית. (אלעד שלו)

הענקים של אי הפסחא - סרטו החדש של דובר קוסאשווילי ("חתונה מאוחרת") הוא סרט מהוקצע ומסוגנן. לפעמים הוא מרגיש כמו שילוב של אלמודובר ושל קוסטוריצה בהיבטים העיצוביים והסימבוליקה שלו; יכול להיות שלפעמים הוא גולש למנייריזם וסמליות יתר. גם אם זה בא על חשבון העומק, הסרט הזה הוא כיף טהור.

הסרט מתאר את עולמן של שתי משפחות בקהילה הגאורגית של אור יהודה בתחילת שנות השבעים, ובלבו שתי פרשיות אהבה, האחת בין שני ילדים, זאזא וזהבה, והשנייה בין מדיאה, חיילת יפהפייה לבין ואז'ה, צעיר שרמנטי שהוא בריון מסוכן ומפלצתי, וגם פייטן ופילוסוף. מבחוץ התפאורה היא של ישראל של הימים ההם; מבפנים התפאורה היא קווקזית לחלוטין. מין, אוכל, רגשות וכסף, שולטים באופן כמעט חופשי. הסרט הזה הוא מבט מפוכח מאוד על טבע האדם ועל ישראל; אין בו שום נימוס וצדקנות פרוגרסיביים, אבל גם אין בו הסוואה של הטבע הנורא של הקודים של החברה השמרנית. (רפאל תמנה)

7 ברכות - הזוכה הגדול של טקס אופיר מספר את סיפורה של מארי (ריימונד אמסלם, בתפקיד גדול מהחיים) שחזרה לארץ הקודש כדי להתחתן. לאחר החתונה היא תנהג כמצוות שבע הברכות ובכל יום תאכל ארוחה חגיגית אצל אחד מקרובי משפחתה. אולם "7 ברכות" מעמיק בנושא הילדים שנמסרו במרוקו ממשפחה אחת לאחרת. השילוב של מעשה מסירת הילד (מארי נמסרה לדודתה) עם הדינמיקה וסיר הלחץ המשפחתי יביא את הסרט לייצר סצנות עוצמתיות עוצרות נשימה שעליהן מנצחת ביד רמה איילת מנחמי, שמצליחה לנווט את קאסט השחקנים הגדול והנהדר. "7 ברכות" הוא סרט שמרגש עד דמעות והוא הסרט הישראלי הטוב ביותר שראיתי השנה. (רון פוגל)

המנצחים- מיוזיקל ישראלי יוצא דופן על שחקנית שמנסה להצליח בישראל של אחרי מלחמת ששת הימים ומתמודדת עם הפוסט טראומה של בעלה. שירה וכוריאוגרפיה עוצרי נשימה וגם התייחסות למי שהיה פעם מלך מחזות הזמר של ישראל, גיורא גודיק. (רון פוגל)

בית - בני פרדמן מביים סרט עוכר שלווה המבוסס על סיפורו האישי. בחור חרדי פותח חנות מחשבים באמצע מאה שערים ונתקל בהתנגדות הקהילה. זוכה שני פרסי אופיר לרועי ניק בתפקיד הראשי ודרור קרן כראש ועד גאולה המאיים. יופי של סרט. (רון פוגל)

המזח - מבוסס על אירועים אמיתיים שהתרחשו בימיה הראשונים של מלחמת יום כיפור. ד"ר נחום ורבין (מיכאל אלוני) מגיע אל מוצב מבודד כרופא מחליף למספר ימים. במקביל הוא מכיר את מפקד "המזח" שלמה ארדינסט (דניאל גד, "שבאבניקים"). אך ההרמוניה ששררה במוצב הופכת עד מהרה לאירוע מצמרר ולקרב עקוב מדם. 42 חיילים בפיקודו של שלמה נאבקים להדוף התקפות אויב שבמהלכן מחצית מהלוחמים נפצעים או נהרגים. כיצירה קולנועית העוסקת בדרמת מלחמה "המזח" היא אחת ההפקות המרשימות שנראו כאן בשנים האחרונות ואולי הטובה ביותר שנראתה במחוזותינו מזה זמן רב. "המזח" מהווה מראה מצמררת למה שהתרגש על ישראל בימים אלה כשזחיחות ההנהגה לא נשמעה לדרגים המקצועיים על האסון המתהווה בשערי מדינת ישראל. (אור טילינגר)

הפילגש- סרט הבכורה באורך מלא של מעיין ריף. אניה בוקשטיין היא נטשה, אלמנה אמידה שבעלה אסף המחזאי נפטר במפתיע, דאנה איבגי היא אלה, מעצבת התלבושות בתיאטרון שבו עבד אסף שניהלה עמו רומן בן 4 שנים. בעוד נטשה זוכה לקלוז'ר ולניחומים בשבעה, איש לא מודיע לאלה שאהובה מת והיא נאלצת להילחם על מקומה והכרתה כפילגש הלא רצויה. היא מתחילה להגיע לשבעה ומפתחת קשר עם נטשה ועם אחיו הצעיר של אסף.

ריף מוכיחה בסרט את שליטתה במדיום הקולנועי, כשהיא משלבת במיומנות לא אופיינית לקולנוע המקומי בין קולנוע ריאליסטי לסצנות סוריאליסטיות ומטאפוריות המדמות את מצבה הנפשי של אלה. בוקשטיין זוהרת בתפקידה ואיבגי מעניקה עוד תפקיד מוצלח ברזומה העשיר שלה בסרט לא אחיד שמיועד לאוהבי קולנוע אמנותי. (אלעד שלו)

לרוץ על החול - היחס לפליטים ומהגרים זרים הפך לאחת הסוגיות המרכזיות המעסיקות את העולם המערבי השבע. בימים שבהם המושג פליט מתאר לפתע מאות אלפי ישראלים שנקרעו מביתם הדיון בסוגיה הופך לכואב ורלוונטי עוד יותר, "לרוץ על החול" מצליח להיות גם סרט ספורט וגם סרט חברתי ובזכות הבימוי הרגיש של אדר שפרן והמשחק המצוין מדובר בסרט שהוא ממש פנינה. (רון פוגל)

גן קופים - אם בסרטו הקודם "תמונת הניצחון" בחן נשר את מיתוס ה"טוב למות בעד ארצנו", ב"גן קופים" הוא לטעמי בעיקר שואל שאלות ופחות קובע קביעות נחרצות. נשר שואל מהי האמת והאם יש אמת מוחלטת. הוא דן בנושא ההצלחה באמנות ובשאלה האם הצלחה כזו או אחרת מגדירה את האמן וכמה רחוק יהיה מוכן האמן ללכת בעבור הצלחה זו. הוא דן בצורה כואבת ופתוחה בשאלות של אובדן ושל אהבה. נדמה שנשר עסוק יותר בהרהור ופחות בתשובות. אבל מי קבע שהאמנות בכלל ואמנות הקולנוע בפרט צריכה לספק לנו תשובות? (רון פוגל)

ילדים של אף אחד - קולנוע חברתי הדן באנשים החיים בחצרה האחורית של החברה - אנשים המכונים "שקופים" - יכול לעיתים לתת לצופה הרגשה כי הוא צופה בסרט אימה. "ילדים של אף אחד" של ארז תדמור מציג קולנוע חברתי מינימליסטי הנע יותר לכיוון הטראגי-קומי מאשר לאימה ולבעתה. יחד עם זאת המינימליזם וגם הצניעות שבו לא מונעת ממנו להעביר מסר חשוב ולגרום לצופה להרהר ולו לרגע על כל אותם ילדים אבודים שהחברה כבר לא סופרת מזמן. (רון פוגל)

תוכנית א׳ – סרטם של האחים פז הוא מותחן שאינו ייחודי, אך בהחלט נעשה במקצועיות טכנית גבוהה, עם הישגים הפקתיים מרשימים. אין ספק כי תזמון ההפצה הופך אותו לרלוונטי מתמיד וגורם לנו כצופים לעמוד מול שאלות קשות ומוכרות מחיי היום-יום של שנת 2024, כאשר כמעט וכל משפט בסרט (אם קלישאתי או לא), טעון במשמעות כפולה ומכופלת. (תומר כץ)

ברווזים - קומדיית פשע של שחר רוזן, לפי תסריט של דודו בוסי ורוזן, שמציגה כמה סיפורים המתרחשים בחצר האחורית של תל אביב - משת"פ עובר לגור בשכונה וזוכה לתרומת לב מישראלי שנפטר; סבו של בחור נפטר והנכד מעמיד פנים שהסבא עדיין בחיים ובמקביל מתמקד במשחקי שליטה מול חברתו חובבת הקוספליי; ספרית שיש לה סיפור לא גמור עם אביה עומדת להתחתן ונתקלת בקשיים ועוד רסיסי חיים בסרט הומני ומרגש. (רון פוגל)

אמצע החיים - סרטם של דני רייספלד ויריב הורביץ על טייס שמוצא את דרכו בחזרה לחיים דרך האמונה עם צחי הלוי וחן אמסלם המצוינים ומעל כולם שלום אסייג הנהדר. סרט אותנטי ולא מתייפייף. (רון פוגל)