Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: ארץ חדשה: לכבוד יום המהגר הבינל

6. דיפאן (2016) - סרטו זוכה דקל הזהב בפסטיבל קאן של הבמאי הצרפתי ז'אק אודיאר ("חלודה ועצם"). מדובר בחוויה מעניינת לצפייה, שכן היא מתעסקת בעליבותם הכמעט בלתי נתפשת של מהגרים ממדינות עולם שלישי, דוגמת סרי-לנקה במקרה הזה. במרכז העלילה נמצאים שלוש דמויות מרכזיות, שהקשר הראשוני ביניהן הוא מקרי לחלוטין, אך נהפך לחזק מכורח הנסיבות. לא מדובר בסרט שלא נראה בעבר, נכון – אך כן כזה שבוחן סוגיות שונות של הגירה בחברה הצרפתית, סוגיות שהקהל הישראלי כמעט ולא נחשף אליהן.

5. קפה בגדד (1987) - "על כביש מדברי, בין וגאס לשיממון, יש מקום טוב יותר מאיפה שהיית לפני כן''. כך שרה ג'בטה סטיל בפתח שירה האלמותי "I'm calling you", אשר מהווה גם את שיר הנושא לסרט הקלאסי הזה. ואיך אפשר שלא להישאב לאווירה המדברית ולמוטל הדרכים שכוח האל אליו מדדה דמותה של יסמין (מריאן זגברכט), תיירת גרמניה שמצאה עצמה מסולקת/בורחת מחייה הקודמים והבורגניים באירופה, היישר אל תוך החמימות של קפה בגדד באמצע המדבר של מדינת נבאדה. סרט קלאסי ושונה, שאמנם לא מתאים לכל אחד, אבל כזה שבהחלט ממחיש את גודל השונות וכך גם הדמיון בין העולמות של המהגרת לאלו שמקבלים אותה אל תוך ביתם.

4. חולי אהבה (2017) - הדרמה המקסימה הזאת, בכיכובם של קומייל ננג'יאני ("עמק הסיליקון:) וזואי קאזאן המקסימה, מתארת את סיפור אהבתם של זוג מעורב באמריקה החדשה והפרוגרסיבית עאלק. הסרט בוחן את הבדלי התרבויות בין משפחותיהם של הזוגות, לאחר שדמותה של קאזאן חולה במחלה קשה. הסרט, שמבוסס בחלקו על מערכת היחסים האמיתית בין ננג'יאני לבין בת זוגו בחיים האמיתיים אמילי גורדון (שגם כתבה יחד עם קומייל את התסריט), בוחן את האופן בו שתי המשפחות מתמודדות עם משבר, אובדן וצער, כל אחת לפי התרבות ממנה היא מגיעה. סרט מתוק במיוחד, שאף היה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית התסריט המקורי הטוב ביותר.

3. חיים טובים יותר (2011) - זה נראה כאילו ראינו כבר את הסרט הזה בעבר – משפחה מקסיקנית שמהגרת ללוס אנג'לס ומתמודדת עם הבדלי תרבויות. נכון, זה הסרט, אבל המשחק של דמיאן ביצ'יר הופך את הדרמה הזאת בבימויו של כריס וייץ (שלרוב מביים סרטים קלילים וחמודים ולגמרי יצא מאזור הנוחות שלו) – לחוויה מאלפת ועוצמתית. ביצ'יר, שגם היה מועמד לאוסקר על תפקידו – מגלם אב חד הורי שמנסה להתחיל עם בנו חיים טובים יותר באמריקה, ולתת לו הזדמנות אמיתית להצליח בחייו כנגד כל הסיכויים.

2. באמריקה (2003) - ג'ים שרידן הוא במאי מרגש. זה מה שהוא עושה הכי טוב – מ''בשם האב'', דרך ''המתאגרף'' ועד הסרט הנ"ל, שרידן הוא רב אמן בכל מה שקשור ליצירת הקשר האינטימי בין הצופה לדמויות שעל המרקע. גם בסרט הזה, שבוחן את חוויותיהם של משפחת מהגרים מאירלנד אשר מגיעה לניו יורק של תחילת שנות האלפיים, המלאה בפחד מזרים אחרי אירועי ה-11 בספטמבר, ניתן לראות את טביעת היד של שרידן. פאדי קונסידין, סמנת'ה מורטון ודג'ימון הונסו מצטלבים יחד בתוך עלילה פשוטה אך כה סבוכה, כפי שרק חייהם של מהגרים יכולים להיות.

1. מינארי (2020) - אחד הסרטים היותר יפים שיצאו בשנים האחרונות, שממחיש באופן מושלם את התנודות הבלתי נגמרות בין שמחה לעצב, שמתאפשרים בתור הבועה הקטנה והמשפחתית של משפחת מהגרים שמגיעה למדינה חדשה. במרכז העלילה נמצאת משפחה דרום קוריאנית, אשר מגיעה בשנות ה-80 אל לב המיד-ווסט של אמריקה. אב המשפחה, בגילומו של סטיב יאון ("המתים המהלכים"), מנסה ואף מצליח להפוך את השדה שרכש לקרקע ממנה ניתן להפיק יבול ואף להתפרנס בכבוד.

יחד איתו, נמצאים אשתו שני ילדיו וחמתו, שלמעשה היא הכוכבת האמיתית של הסרט. בנימה אישית אומר פה, שבתור בן למהגרת ממזרח אירופה, שהגיעה ארצה בשנות ה-70 וחוותה לא מעט קשיים עם הגעתה לישראל, לא יכולתי להישאר אדיש לניסיון של התא המשפחתי הזה להישאר מאוחדים, למרות כל הקשיים. סרט חובה לצפייה, שעוזר גם לנו כחברה מרובה במהגרים לנסות ולהבין כי אלו שבחרו ללכת, ולא ולהישאר, הם אלו שאנחנו צריכים לקבל אל תוכנו ולא למדר אותם אל שולי החברה.