אני אוהב שעוזבים את הסרט בסצנה הקשה כי זה אומר שהיא עובדת

אושיות רשת ויוטיוברים מצליחים צמחו כפטריות אחרי הגשם בעשור האחרון, אבל נדירים מאוד המקרים שבהם הם הצליחו לעשות את המעבר מסרטוני רשת למסך הגדול. האחים התאומים מייקל ודני פיליפו בני ה-31 מאוסטרליה, אשר פרצו וצברו את תהילתם כיוטיוברים מצליחים באמצע העשור הקודם, הצליחו לעשות את המעבר הזה בענק עם סרטם הראשון "נגעת נרצחת" (Talk to Me), שמאז צאתו התקבל לפסטיבלי סאנדנס וברלין היוקרתיים, זכה לדירוג נדיר לסרט אימה של 96% ביקורות חיוביות באתר "רוטן טומטוס" ונקנה להפצה מסחרית ע"י אולפני 24A האיכותיים וכעת מופץ מסחרית גם בישראל.

הסרט עוקב אחר בני נוער אוסטרליים שמזמנים רוחות להנאתם באמצעות יד דמונית, אך נאלצים להתמודד עם ההשלכות כשאחד הזימונים יוצא משליטה. זהו סרט אימה שעוסק בנושאים של התמודדות עם שכול, התבגרות והאחריות למעשים שלך - ועדיין מצליח להיות חוויה מדממת, גורית ומהנה במיוחד. פגשתי את השניים בפסטיבל הקולנוע בברלין האחרון. האחים הגיעו לראיון אוחזים ביד השטנית מהסרט. "מעצב התפאורה ואנחנו עיצבנו אותה. עשינו המון גרסאות שונות כדי להבין את הגודל הנכון. בהתחלה הייתה גרסה שהייתה כל כך ענקית שלא יכולת לאחוז בה. אני אוהב את הצורה של היד, זה מאוד קריפי", אומר דני. "וידאנו שנכין את זה מכל מני דברי מתים כדי שנוכל לזמן רוחות בעזרתה", מוסיף בהומור אחיו מייקל.

הרצון לעשות סרט תמיד היה קיים עבורכם?

דני: "תמיד רצינו לעשות סרט. תמיד יצרנו ויוטיוב היה דרך טובה לקבל תגובה מהירה מהקהל. יש תגובות וצפיות ואתה מקבל את הפידבק המיידי. בסרט זה לוקח יותר זמן לקבל תגובה, אבל זה יותר מספק ומרגש במובן מסוים. היינו בחור התולעת של יוטיוב במשך שנים, אך הרצון שלנו תמיד היה לעשות סרטים".

מייקל: "אנחנו מקווים כעת יותר לעשות סרטים אבל אנחנו אוהבים את הקהל שלנו. אתה קורא את התגובות של אנשים שתמכו בנו יותר מ-10 שנים, זה חשוב עבורנו לתת חזרה עבורם גם ביוטיוב, יחד עם זאת – כן, אנחנו רוצים ללכת יותר לכיוון של קולנוע".

איך הגעתם לעסוק בבני נוער שמזמנים רוחות?

דני: "אחת מנקודות ההשראה שלנו הייתה שכנים בני נוער שלנו שהתחברנו איתם. היה מקרה שצפינו בהם, הם היו 3 בנים ואחד מהם התנסה בסמים עם חבריו. הוא לקח את זה לא טוב, היה על הרצפה וחברים שלו צחקו עליו וצילמו את זה. זה היה מוזר איך הם מגיבים לזה והוספנו לזה את האובססיה של בני נוער ברשתות חברתיות עם רוצחים סדרתיים, על טבעי וכל הדברים האלה. זו הייתה נקודת המוצא, אימה לדור החדש".

השניים התעניינו בקולנוע ובאפקטים כבר מגיל צעיר, וב-2013 הקימו, ביימו וכיכבו יחד בעמוד היוטיוב RackaRacka שסרטוניו זכו למאות מיליוני צפיות. סימן ההיכר של העמוד היה סרטוני פרודיה וקרוס-אוברים בין מותגים בולטים בתרבות הפופ, כמו גם חיבה לסרטונים קצרים בז'אנר האימה, לרוב מוגזמים בכוונה ובטון קומי. הסרטונים בערוץ הציגו עשייה שהיא ביתית במובהק מצד אחד, אבל בעלת אפקטים ויזואליים מרשימים למדי ביחס לאמצעים שעמדו לרשותם, ובעיקר כזו שמדגימה חשיבה והבנה קולנועית מסקרנת של היוצרים.

הסרט הוא מאוד שונה מסרטוני היוטיוב שלכם שהם קומיים יותר.

מייקל: "אני מרגיש שיש רגעים קטנים, כמו סצנת המונטאז', שאנחנו נוטים לקומדיה. אבל מה שאנחנו אוהבים לצפות בו ביום יום לא דומה למה שיש בערוץ שלנו, אנחנו אוהבים דרמות איכות. כשהחלטנו לעשות סרט רצינו להראות צד אחר לגמרי שלנו ממה שמכירים ביוטיוב. רצינו לראות אם אנחנו יכולים לעשות סרט פיצ'ר עם דמויות תלת מימדיות שיעבוד גם באספקט של אימה וגם מהאספקט של הדרמה".

דני: "סרט מרגיש כמו פורמט שהוא אישי יותר ומאפשר לנו לחקור צד אפל יותר שבנו. הסרטונים שלנו נעשים לקהל מאוד ספציפי ורצינו שהסרט יהיה מיועד לקהל שהוא מחוץ למעריצים שלנו. רצינו להגיע לקהל גדול יותר, להיות אוניברסליים יותר ולבטא את עצמנו בדרך אחרת".

כמה זה עזר לכם שהייתה לכם היסטוריה של מיליוני מעריצים וסרטונים שיצרתם בעצמכם?

מייקל: "יצרנו חומרים מאז שהיינו בני 6. הם זכו להרבה מאוד מעריצים ועוקבים. זה עזר לנו לחקור צד של צילום, פעלולים ואיפור שמאוד התעניינו בהם. זה גם נתן לנו אפשרות להיות מאוד יצירתיים וכשעברנו לסרט היה לנו כל כך הרבה שיכולנו לקחת מעריכה, מסאונד ומדברים שעשינו בסרטונים שלנו. זה מאוד עזר לנו לעשות את הסרט בעצמנו. היינו נרגשים לקראת הסרט הזה והיינו ערוכים אליו".

איך המעריצים שלכם קיבלו את הסרט?

מייקל: "עשינו הקרנה מוקדמת לקהל מעריצים שלנו באדלייד. הם ציפו לדבר אחד וקיבלו דבר אחר לגמרי. הם לא ציפו לזה, אבל אהבו את זה. זה מאוד שונה ממה שהם חשבו שנעשה. לשבת בפרמיירה עבורי זה יותר מפחיד מצפייה בסרט עצמו. ממש קיוויתי שהם אוהבים את זה, זה היה כל כך מפחיד. כשאתה שומע תגובות קוליות מאנשים זה משהו מיוחד - אתה רואה אנשים צוחקים ביחד, מפחדים ביחד. כשאתה שומע את אותה תגובה בהקרנות שונות, אז אתה יודע שזה באמת עובד. זה מדהים אבל עדיין זה מאוד מלחיץ".

דני: "כשיש תגובות קוליות אתה יודע שזה עובד, אבל בקטעים של דרמה וכולם בשקט אתה לא יודע אם זה עובד. אתה רואה פתאום מישהו הולך לשירותים ומפחד שהוא לא אהב את זה".

סרטי ז'אנר הם מצרך נדיר בפסטיבלי קולנוע, לכן מרענן היה לצפות בסרט במסגרת מכובדת כמו פסטיבל ברלין שרגיל לארח דרמות איכות חמורות סבר. הסיבה שהסרט זוכה להשתתפות בפסטיבל יוקרתי זה לצד ביקורות איכותיות היא שהשניים עובדים בז'אנר ה -Elevated Horror שלוקח נושאי אימה חרושים ומעניק להם מעטפת איכותית יותר שנוגעת לעומק בנושאים חברתיים ואישיים.

יחד עם זאת התוכן המדמם של סרט אימה גרם ללא מעט מיושבי האולם לצאת מההקרנה, במיוחד בסצנה קשה שבה בן נוער אחוז דיבוק פוגע בעצמו. "ראיתי את זה קורה כמה פעמים בהקרנות, אתה לא רוצה שהם יעזבו אבל זה סרט אימה", מודה מייקל.

למרות סצנות האימה הרבות, אין בסרט הרבה הפחדות (ג'אמפ סקרס) כמו בסרטים רבים בז'אנר.

מייקל: "לא רצינו שזה יהיה כמו סרטי אימה שבהם עושים ג'אמפ סקרס כל הזמן כדי להפחיד את הקהל. המטרה הייתה לא לכפות את הפחד, אלא הפחדות שמגיעות מתוך הסיפור ומרגשות אמיתיים לדמויות. אני מרגיש שסרטי האימה הטובים ביותר לא נשענים על הקפצות. כשיש לך סיפור טוב, זה חזק יותר. רצינו שהקהל יהיה במסע רגשי ושמשם יגיע הפחד. האימה יותר מפחידה כי אתה מכיר את הדמויות ובונה קשר רגשי איתן ואתה לא רוצה שמשהו רע יקרה להן".

דני: "רצינו שיהיו רגעים של אימה ואלימות שיורווחו ולא יהיו פרובוקטיביים רק כדי שיהיו שם. רצינו להרוויח את הביטים האלה ולראות את הסכנה וההשלכות של מה שהם מתמודדים איתו. אני מבין אנשים שעוזבים בסצנה הזו שהילד נפגע ואני אפילו אוהב את זה שעוזבים כי זה אומר שהיא עובדת".

התמודדתם בסרט עם נושאים כבדים לז'אנר כמו התמודדות עם האבל, דיכאון, התבגרות ועוד.

מייקל: "רצינו למצוא דרך לעסוק בהם בדרך מבדרת. חשבתי על איך לעסוק בנושאים שמפחידים אותי, לקחת מחשבות שיש לי ולשים אותן על הדף. זה סרט מאוד אישי. קשה לי להאמין שאנשים רואים עכשיו את החלק הזה שבנו".

דני: "לקחנו פחדים שלנו מילדותנו. האם אנחנו ניפול למקומות שההורים שלנו היו בהם, תחושת האשמה - אלה דברים אישיים ופחדים שגדלנו לתוכם. הלחץ זה משהו שרץ במשפחתנו וזה תרפויטי לעסוק ולדבר על זה".

(מייקל ודני פיליפו | צילום: Michael Thorne)

הנושא של שימוש ברשתות החברתיות לוקח חלק גדול בעלילה עצמה.

מייקל: "אני חושב שזה משהו שמפחיד אותנו בלעשות בייביסטינג לילדים ביוטיוב, לעזור לגדל אותם, המחשבה שאנחנו גורמים להם לפגוע בעצמם או אחראים עליהם היא פחד גדול שלנו. לשים את זה בסרט, זה לשים את הפחד שלנו להיות אחראי למישהו ואז לגרום לו להיפגע".

איך קיבלתם את העובדה שאולפן יוקרתי כמו 24A רכש את הסרט שלכם?

דני: "מילים לא יכולות לתאר כמה חשוב לנו חותמות כאלה על הסרט שלנו. העובדה שאולפן כמו 24A בא ומציע את עצמו לנו זה דבר שלא דמיינו אותו".

מייקל: "כשהם פנו אלינו זה היה רגע כל כך מרגש. בכינו ממש זה היה מעבר לכל הציפיות שלנו".

גם התגובות הביקורתיות והפסטיבלים היוקרתיים בטח החמיאו לכם.

מייקל: "זה היה כזה מאבק לעשות את הסרט וכל כך הרבה משוכות לעבור ודברים שלא הלכו כמו שצריך ולראות איך זה מתקבל פשוט מרגיש לא אמיתי. כשקיבלנו את הקריאה מהברלינלה לא יכולנו להאמין לזה, זה היה ההישג של החיים שלנו".

דני: "תמיד היה חשוב עבורנו שזה יהיה סרט שאנשים יאהבו לצפות ושיהיה עם דמויות תלת מימדיות. העובדה שהוא גם מופץ מסחרית וגם בפסטיבלים איכותיים כאלה היא דבר נפלא".