בתל אביב יש עניין של להוכיח, לכבוש; בבני ברק יש שכינה

אחרי לא מעט שנים בהן פקד אירועים נוצצים והתחכך בעולם הזוהר, השחקן יואב רוטמן החליט להוריד הילוך ולמעט בהגעה לאירועים עמוסי סלבס. "בגלל שגדלתי באור הזרקורים מגיל 12, אז עכשיו אחרי 17 שנה במקצוע הזה אני מרגיש שבשביל הבריאות הנפשית שלי אני חייב למנן את המעורבות בברנז'ה כי לא יכול להיות ששחקן זה הדבר היחיד שמגדיר אותי", מסביר רוטמן על השינוי שחל בו בשנים האחרונות. הוא דוגל בגישה רומנטית לפיה "מה שצריך לקרות קורה ולא משנה אם תתערבב או לא. הכל כתוב בכוכבים", אבל מאידך גם מבין שזה בכל זאת חלק מהעבודה ועשוי להביא לו תפקידים.

רוטמן, שמציין בעוד כשבועיים 29, התחיל את דרכו בתעשייה בגיל 12 עם הופעה בסדרה "לאהוב את אנה" לצד עפר שכטר ומשה איבגי. אך בעיקר זכור מהופעתו הקולנועית המרגשת בסרטו של גיא נתיב, "מבול" לצד רונית אלקבץ ז"ל ומיכאל מושונוב כאח לילד אוטיסט, הופעה שהיה מועמד עליה לפרס אופיר. בהמשך הופיע גם בתיאטרון ובשלל תכניות טלוויזיה לילדים, בשתי העונות האחרונות של סדרת הדרמה המצוינת "שטיסל" כבעלה של נציגתנו הוליוודית, שירה האס ולאחרונה בסדרה "סובייצקה" לצידה של סוזנה פפיאן ("גן קופים").

בניגוד לקריירה היציבה, חייו האישיים עברו יותר טלטלות – הוריו התגרשו פעמיים (כשהיה בן שנה ולאחר מכן חזרו שוב כשהיה בן 14), אירועים שהשפיעו מאוד על חייו וכיום הוא חושב להפוך אותם להצגה או סדרת טלוויזיה. "אני כרגע מעבד דברים שקשורים למשפחה שלי ולילדות שלי, אלה דברים שהם עוד בעיבוד אבל כשזה יבשיל אין לי ספק שיהיה לי מה להגיד בנושא כי אלה דברים שאי אפשר להגיד אותם בלי יצירת אמנות", הוא מודה.

(יואב רוטמן. צילום: שי פרנקו)

הראיון עם יואב קורה לרגל עליית סרט הביכורים של התסריטאי ובמאי אלירן פלד, "המנצחים". מדובר במיוזיקל שמתרחש בישראל שנת 1967 אודות שני זוגות חברי קיבוץ. בעוד שלמה ויעל (ידין גלמן ועמית פרקש) ממשיכים לגור בקיבוץ, עמוס ונטע (דניאל ליטמן ויעל שטולמן) מחליטים לעבור לתל אביב בשל רצונה של נטע להגשים את חלומה להיות שחקנית. כתוצאה מהמעבר נוצרת ביניהם מחלוקת ומעל הכל מרחפת המלחמה שהשפעותיה ימשיכו לחלחל. "זאת הייתה ההקרנה הכי אמוציונלית שהייתי בה, כולל מספר אנשי צוות שנפלו בשביעי באוקטובר שההקרנה הוקדשה להם. התחושה הייתה מאוד חזקה וגם הדמיון בין הסרט למציאות פשוט לא מותיר הרבה מילים. זה באמת היה מאוד מרגש והייתה אנרגיה בקהל מאוד אסוף ומתוח ויחד עם זה שגם רוצה לפרגן לסרט", מספר יואב על חוויית הצפייה בפרמיירה שהתקיימה לפני מספר ימים.

הצילומים התקיימו בקייב עם צוות מקצועי וניצבים אוקראינים לפני שנתיים, חצי שנה לפני שרוסיה פלשה לאוקראינה. בסרט רוטמן מגלם את אילן, "בן קיבוץ שהוא סוג של אאוטסיידר בקיבוץ. במקום שהוא של קהילה יש בו משהו מאוד אינדיווידואליסטי שאני קצת מזדהה איתו מהחיים. הוא מוצא עצמו רווק בגיל יחסית בוגר ואז קורה משהו בסרט והוא בא לעזרת חבר בנסיבות מאוד טרגיות", הוא מסביר על דמותו. עיקר הסצנות של יואב בסרט הן עם עמית פרקש, עימה שיחק בעבר בסדרה "מועדון החנונים". "אנחנו מכירים כבר עשר שנים ואני מאוד אוהב לעבוד איתה. היא מצחיקה, יודעת לקחת דברים בפרופורציות והחיבור בינינו מאוד טבעי", הוא מספר. בנוסף, יואב מאוד מעריך אותה על מסירותה הפיזית והנפשית לפרויקט שצולם זמן קצר לאחר שילדה את בנה ומכיל כאב שמחזיר אותה לטראומה אותה חוותה עם נפילתו של אחיה, סרן תום פרקש במלחמת לבנון השנייה.

מבחינת חיבור לדמות היית צריך לעשות משהו מיוחד?

"הרגשתי שיש בי משהו מהרגישות שלו. יש אנשים שהם רגישים והעולם יכול להציף אותם מאוד בקלות, אז הרגשתי שהחלק הזה בו הוא מה שאני מתחבר אליו. מה גם שיש לי דוד במשפחה שקוראים לו אילן והשם הזה אני מאוד מחובר אליו מילדות, זה מישהו מאוד קרוב אליי".

יש דמות שהיית רוצה לגלם אם לא היית מגלם את אילן?

"אני שלם עם הדמות שקיבלתי. כל אחד מקבל את מה שנכון לו אבל כמובן שמבחינת הדמות של עמוס (דניאל ליטמן) שיש בה בשר והמהלך שהוא עובר ומה שהוא מתמודד איתו. דניאל עושה את זה מהמם בעיניי והוא באמת נוגע ללב. אבל אם הייתי צריך לבחור דמות אחרת – האלטרנטיבה זה הדמות של יעל (שטולמן). אנחנו לא מספיק מתקדמים בשביל זה, למרות שאת ההצגה 'ריצ'ארד השלישי' מגלמת אישה".

חדי העין ישימו לב שבפוסטר דמותו של יואב מצולמת גלוחת ראש בעוד בסרט הוא מופיע עם בלורית. הסיבה נעוצה בפרויקט אחר אותו צילם רוטמן בזמן צילומי הפוסטר: "לפני מספר חודשים השתתפתי בסדרה בשם 'המקעקע מאושוויץ' על פי ספר של הת'ר מוריס עבור רשת סקיי הבריטית בבימויה של טלי שלום עזר שצפויה לעלות ב-11.5. מדובר בהפקה בסדר גודל שלא נתקלתי בו אף פעם. זה צולם בסלובקיה ונסעתי לשם ארבע פעמים, כל פעם לארבעה ימים. זה מבוסס על סיפור אמיתי של ניצול שואה, אז בגלל זה עשיתי גלח".

פרויקט נוסף, שצפוי לעלות במהלך השנה בכאן 11, הוא הסדרה "החמאם" שמתרחשת במחלקת צנחנים ומביאה את הסיפור של שאול ודוד מהתנ"ך בעיבוד להיום כחיילים בצבא. רוטמן מגלם בסדרה את יהונתן שהוא גיי בארון שמאוהב בדויד, אותו מגלם השחקן עונג אפרון ("הנעלמים"). זו הפעם הראשונה עבור יואב לגלם הומו וזה היה עבורו "אתגר לפגוש חלקם בתוכך ולתת להם לצאת בצורה כנה", הוא משתף.

עונה חדשה של "שטיסל" לא מתוכננת כרגע (סדרת בת כן) אבל אם התגעגעתם לצפות בו לובש חליפות ומגבעת תמתינו לסרטו החדש והמסקרן של ארז תדמור, "בחורים טובים 2" לצד מאור שווייצר וניב סולטן. רוטמן מגלה שהמציאות לא כך רחוקה מהמשחק: "כשהייתי קטן רציתי להיות דתי – בגיל 4 או 5 לקחתי מגבת מטבח, שתי חרבות צעצוע וכרכתי אותם ביחד כאילו זה ספר תורה. הייתה לי איזו משיכה לזה.

לפני כמה ימים הייתי בבני ברק ואכלתי במסעדה והייתה שם אווירה קהילתית – אני מרגיש שיש שם אנשים שמסתכלים לך קודם כל על הנשמה ולא רק על מה אתה לובש או איך אתה נראה. אבתל אביב – יש עניין של להוכיח, לכבוש, ואז אני הולך בבני ברק ויש שם שכינה. אני חושב שלעולם החילוני יש הרבה מה לקחת מהרוחניות – זה אפילו לא עניין של דת מבחינתי", הוא משתף.

שלושה ימים לפני פרוץ המלחמה, עבר רוטמן לגור בקיבוץ גבעת חיים בגפו הרחק מתל אביב. הוא עובד במרכזון, מסגרת לא פורמלית אחר הצהריים בסביבת ילדים, וזוהי לראשונה בחייו עבודה שהיא לא משחק. למרות שהוא התרחק מעולם הילדים, נראה כי הוא חוזר אליו מכיוון אחר וממלא יותר. "יש משהו בלראות ילדים משחקים – אני מרגיש שאני לומד מזה על השחקן שאני ובאיזשהו מקום פוגש את הילד שהייתי", הוא מספר בעיניים נוצצות. הוא כרגע לא בזוגיות אך ממשיך לפרגן לאהבתו הראשונה מימי התיכון, השחקנית מעין רחימה ("סקיי"): "אנחנו לא בקשר. היא בזוגיות עם בחור מקסים בשם מעיין והאמת שאני מאוד אוהב אותה בתור בנאדם ומוקיר על הזמן שהיה לנו יחד".

אז אין מצב לקאמבק?

"קודם כל לא, כי היא בזוגיות ודבר שני אני חושב ששנינו גדלנו להיות אנשים שונים. אנחנו אמנם מאותו מקצוע אבל לשני כיוונים שונים. לכן אני לא חושב שברמה הזוגית זה משיק. אני והיא באנו מבתים מאוד שונים ובתור ילד לבוא ולראות את הבית שלה זה היה לי לפעמים מוזר כי אני גדלתי אחרת – הערכים של משפחתיות וכל מיני דברים ופתאום בדיעבד ההבדלים מאוד קופצים לי וגם הכרת התודה".

(יואב רוטמן בסרט "המנצחים". באדיבות סרטי יונייטד קינג. צלם: סער מזרחי)

בניגוד לרחימה שסיימה את בית הספר ללימודי המשחק 'בית צבי' והתברגה לתיאטרון המדיטק, רוטמן התחיל את לימודי המשחק בשנה בה פרצה הקורונה ועזב מסיבות עליהן הוא אינו מעונין להרחיב. במקום הוא מעדיף ללמוד עם אלכסנדר, מורה למשחק מצרפת, שהוא מבחינתו האדם שהשפיע הכי הרבה על חייו והם עובדים כרגע על קו-פרודוקציה ישראלית-צרפתית עם ארבעה שחקנים שיבנו קופסה והקהל יוכל להציץ לראות מה קורה בפנים. "זה עניין של נקודות מבט והמפגש החי הזה בין קהל ושחקנים", הוא מסביר.

כיום הוא חולם על תפקיד בתיאטרון 'גשר': "מה שאני מתחבר אליו בגשר זה העובדה שאני מרגיש שהם מתייחסים שם לעבודת התיאטרון כמחקר. מקום שהחקר בו הוא המטרה מאוד מרגש אותי", מרגיש בשל להיות אבא: "אם תשימי לי עכשיו ילד בידיים אני אדע לתפעל", הוא חש בתנועה מתמדת ובוחר את תפקידיו בקפידה: "אם זה משהו שיהיה נכון ומתאים – לא סתם לשם העבודה" ולמרות השמחה שהוא חש על יציאת הפרויקט בו לקח חלק, היא מתגמדת לנוכח תחושותיו על המצב: "המציאות הזאת גורמת לי להרגיש במובן מסוים קטן. אני יכול לשמוח על העבודה ושזה יוצא עכשיו, אבל להתבטא בצורה מאוד מתוחכמת ולחגוג – הגוף שלי מדבר אחרת בזמן הזה. יש כאלה אנשים אמיצים, שהם הגיבורים האמיתיים".