קו הדממה ביקורת סרט

בעידן שבו להוליווד נגמרו הרעיונות המקוריים, אנו רואים יותר ויותר סרטים שמקבלים רימייק מודרני. לפעמים זה מצליח, ברוב המקרים זה פשוט לא עובד. עכשיו הגיע תורו של הסרט "קו הדממה". אז אחרי הסדרה הישראלית "מתים לרגע" (שלמרות שהכחישה כל קשר לסרט, מזכירה את עלילת הסרט באופן מוגזם), הגיעו אולפני קולומביה עם חידוש משלהם.אז למי שלא ראה את הסרט המקורי של ג'ואל שומאכר (בכיכובה של ג'וליה רוברטס בשלביה הראשונים של הפרסום), מדובר על כמה סטודנטים לרפואה עם אובססיה חולנית לחיים שלאחר המוות, אשר מחליטים לבצע על עצמם מוות קליני - להביא את גופם לסף מוות ואז להחיות אותו בחזרה. כמו בכל דבר, גם כאן יש תופעות לוואי קיצוניות. הם נאלצים להתמודד מול חטאי העבר וההשלכות של המעבר לצד האחר. הבעיה התחילה כבר בסצנת הפתיחה בה בה קורטני (אלן פייג'), נוהגת במכונית עם ילדה צעירה, מיד היה מובן לי כי הולכת להיות תאונה נוראית, הילדה תמות וזה יגרום לקורטני להתחיל לחקור את החיים שאחרי. כצפוי זה מה שקרה, דבר שקבע את הטון של הסרט כקלישאתי וצפוי. אל קורטני מצטרפים, למרות כל הספקות שלהם, מרלו (נינה דוברב, "יומני הערפד"), ג'יימי (ג'יימס נורטון, "מלחמה ושלום"), סופיה (קיירסי קלמונס, "Dope") ומי שנגרר כדי לסייע במקרה שמשהו ישתבש- ריי (דייגו לונה). בתפקיד המבוגר האחראי, קיפר סאתרלנד שמופיע גם בסרט המקורי והפעם מגלם את מנהלם של חמשת הסטודנטים. דברים מוזרים מתחילים לקרות לחבורה, אבל לא ברור מה בדיוק. ללא אזהרה, חזיונות מתחילים לתקוף אותם פיזית. בשלב מסוים, ג'יימי ממש נדקר ביד, ללא כל הסבר ברור מי או מה דקר אותו. נשאלת השאלה האם הפחדים שלהם משליכים עצמם לצורות פיזיות בעולם האמיתי?הסרט עצמו נסבל עד שהוא מנסה להפחיד אותך. הקאסט מוצלח, ומנסה למכור לנו כל סצינה כמיטב יכולתו (חלקם בצורה קצת יותר משכנעת מאחרים), אבל המשחק שלהם נרמס על ידי הניסיון המלאכותי של היוצרים לספק סרט מפחיד, במקום חכם, כמו שאמור היה להיות. מה שבעיניי יוצר את אחד הפספוסים העיקריים של "קו הדממה". בערך לאחר חצי סרט, הרוחות של טעויות העבר מופיעות והסרט מתפתח לסדרה של קלישאות מסרטי אימה. רוחות ברקע, קולות מוזרים שיוצאים מתוך הרדיו וההודעות הדומעות לתוך מצלמות הטלפון. ישנה הרגשה כאילו הסרט לכוד בין ז'אנרים מרובים מבלי לדעת בדיוק איזה סוג של סרט הוא רוצה להיות, והתוצאה היא בלגן אחד גדול. נראה כי הבמאי נילס ארדן אופלב, מהגרסה הדנית המצוינת של "הנערה עם קעקוע הדרקון", איבד את יכולתו ליצור מתח ואפילו הרבה פחות מכך. למזלו הפסקול הנהדר והמדויק של ג'ייקוב גרוט סיפק הרגשה מותחת לפעמים שהיוותה מעין חיפוי על החוסרים הבולטים שיצר אופלב.הרעיונות המורכבים שהציג הסרט במחצית הראשונה פינו את מקומם למשל מוסרי ופשטני יותר. הדיון על חשיבות החיים המוסרית בעולם אתאיסטי יותר, שבו בעולם הבא אין שומרים בדלת הקדמית, שבודקים אם אתה מספיק טוב כדי להיכנס. זה חדגוני, חוזר על עצמו (יש הרבה ריצות בחדרים עמומים, במסדרונות ובמקומות בעולם הלימבו בין חיים ומוות), ולא משביע רצון במיוחד. לאחר צפייה בסצנות אינסופיות, חוזרות ונשנות של שחקנים המדמים מוות, הקהל הרדום יחווה חווית חוסר אונים שמאוד קרובה לתרדמת.הסרט מסיים את רצף הייסורים שבצפייה בסרט בהטפה על הצורך לסלוח לעצמנו. הערה קטנה ליוצרי הסרט: אנחנו לא סולחים לכם. לקו הדממה היו מספיק הזדמנויות לשפר את המקור והוא בחר להתעלם מרובן. אבל הסיפור, למרות הקלישאות שבו, הוא טוב ומסקרן מספיק, כדי למנוע ממנו להתרסק לחלוטין.

אות משמיים: הסימן הראשון The First Omen חדש 2024

טהורה Immaculate חדש 2024

חמישה לילות אצל פרדי Five Nights at Freddy's 2023

מגרש השדים: המאמינים The Exorcist Believer 2023

הנזירה 2 The Nun 2 2023

אימה במצולות 2: התהום Meg 2 The Trench 2023

נגעת נרצחת Talk to Me 2023

להעיר את השד Evil Dead Rise 2023

צעקה 6 Scream VI 2023

מייגן M3GAN 2023