השבוע שלי עם מרילין

העלילה כנראה מרתקת למי שכתב את הסיפור, אך למעשה אין בו עיניין למי שלא מעורב, יופי אז מרלין מונרו נדלקה עליך לחמש דקות לפני מאתיים שנה... הסרט לא חידש לי כלום על מצבה הנפשי של מרלין, הסרטו לא גרוע, אך לא ממש טוב או מעניין, המשחק של מישל מעולה. די נהנתי אבל צריך לקחת בחשבון שזה סרט שלא ממש ממריא

סרט בינוני, וויליאמס לא משכנעת די בתפקיד מרילין, ומי שלא בקי בהסטוריה, לא יבין על מה ההתרגשות...יותר מדי דגש בעלילה על האיחורים שלה לצילומים, נראה שלבמאי היה מאד חשוב לפרש בדיעבד את ההתאבדות על-ידי תיאור ההתמכרויות לכדורים לסוגיהם.

סרט שמצליח ללכוד את "אי הבהירות" שנוגעת לשמה, חייה והתנהגותה של מרילין מונרו. הסרט מציג אותה כבעלת ביטחון עצמי, אך ביישנית, תמימה אך פלרטטנית, מבולבלת אך חדה ומלאת אותם ניגודים שהפכו אותה לדמות כה בולטת בזמנה וגם בזמננו אנו. בסרט אין הפתעות ורגעים מותחים, הוא סוג של "להיות זבוב על הקיר" במהלך שבוע בחייה של השחקנית, ולמרות זאת אין זה גורע ממנו עבור אנשים שמכירים את סיפור חייה. עבור מי שלא מכיר או מתעניין בה, הסרט עלוי לשעמם.

סרט שמתחיל מעניין ומאפשר הצצה לחייה של מרילין מונרו. עם זאת, אין בסרט כל חידוש, הכל צפוי וידוע, והחל ממחציתו גם לא קורה שום דבר חדש. משחק טוב מאוד של מישל וויליאמס ושל קנת בראנה בתור סר לורנס אוליביה. קצת חבל שאין איזכור של ביוגרפיה הנוגעת להמשך חייה, גירושיה, ומותה, עם סיום הסרט, והסרט נותר כזה המתאר רק כמה שבועות מחייה ותו לא.

השבוע שלי עם מרילין. קונצרט קולנועי. עלילה צפויה, הכול ידוע מראש אבל זהו תענוג מתמשך. האוסף המדהים של השחקנים, הבימוי המושלם של כול אחת מן הסצנות בסרט, הטקסט החכם - כול אלה יוצרים ביחד את ההרגשה של הצופה. מה עוד אנו יכולים לבקש בימים בהם אין מלך בישראל, ביבי הישר בעיניו יעשה. מבחינתי יכול היה הסרט להימשך עוד ועוד. ההעלילה מציגה מצוין את המעמד של כוכבת העל, את הפחד של כולנו מפני השנים החולפות, תמונות מחיי זוגיות. מספר קטעים בסרט הם מן המושלמים אותם זכיתי לראות: הפגישה עם דרק גקובי למשל.