מתגעגעים לספילברג של "מפגשים מהסוג השלישי" ו"אי.טי - חבר מכוכב אחר"? אם ראיתם את שתי הקלאסיקות הקולנועיות המדוברות, אתם כבר יודעים איך ספילברג מרגיש לגבי הנושא של מפגשים בין בני אנוש לישויות מכוכבים אחרים. הוא חוזר לעסוק בנושא הזה גם בסרטו החדש "התגלית" ועל הדרך מזכיר לנו איזה קולנוען ענק הוא עם נשמה מלאת אהבה ואמפתיה. לא סתם הוא הפך לאחד הבמאים האהובים ביותר בעולם. יש בסרט הזה את כל הנושאים האהובים עליו, כמו חייזרים ידידותיים, ההבטחות והאיומים של טכנולוגיות מתקדמות וכמובן סצנות פעולה אפקטיביות לצד רגעים דרמטים שבהם יש רק שני שחקנים ודיאלוג שכתוב היטב. הוא מזכיר לנו שהוא לא רק יודע לביים סצנות גרנדיוזיות, אלא גם סצנות אינטימיות עוצמתיות לא פחות."התגלית" לא מרגיש כמו חזרה על אותם הנושאים, להפך. זהו סרט שממש מחובר בורידים שלו לעולם שאנחנו חיים בו כיום. בגיל 79 ספילברג נמצא בשיא כוחו והוא רוצה לומר משהו על המציאות שאנחנו חיים בה בעזרת סיפור מדע בדיוני. הסרט הזה הוא בעצם תחינה לעולם להתחבר מחדש לכל מה שהופך אותנו לאנושיים, גם אם נצטרך לבקש את עזרתם של חייזרים כדי לעשות זאת. בסופו של דבר הסרט הזה הוא לא על חוצנים, הוא על כל מי שתקוע כאן על פני כדור הארץ. ספילברג אולי מחפש את התשובה בכוכבים אבל הוא יודע שהתשובה היא כאן אצלנו בבית. הוא יודע שהתיקון צריך להתחיל בינינו. בעבר ספילברג דיבר בחופשיות על כך שבני האנוש הם לא החיים התבוניים היחידים ביקום, הוא בוודאי היה שמח לפגוש חייזר אם היה זוכה להזדמנות, אבל "התגלית", עם כל הכבוד לחייזרים, הוא על בני אדם.
פרסומת
התסריט של "התגלית" מבוסס על רעיון מקורי של סטיבן ספילברג. כדי להפוך את הרעיון לתסריט הוא גייס את ידידו משכבר הימים, דיוויד קופ, שכתב את התסריט ל"פארק היורה". קופ יוצר כאן מרקחה של שני סגנונות קולנועים שלכאורה סותרים אחד את השני. הראשון הוא כמובן סרט חייזרים קלאסי. הסגנון השני הוא ז'אנר הקנוניה הפוליטית, סגנון שפרח בשנות ה-70 בעקבות פרשת ווטרגייט. ההתחלה מיד זורקת את הקהל לתוך מלכודת שאחד משני גיבורי הסרט נמצא בה. דניאל קלנר (ג'וש אוקונור, "ארץ האלוהים") הוא מומחה אבטחת סייבר ממשלתי שחברתו ג'יין (איב יוסון, "גשר המרגלים") נחטפה כי הוא גנב מידע חשוב. הוא מגיע למשחק היאבקות כדי לחלץ אותה ופוגש שם את החוטפים. כבר אז מסתבר שהרע הוא נואה סקנלון (קולין פירת', נאום המלך"), עובד בכיר בוורדקס, ארגון ממשלתי סודי, בעוד הוגו וייקפילד (קולמן דומינגו, "מייקל"), מנהיג המרד שפרש מוורדקס הוא אביו הרוחני הטוב של דניאל. כל המידע הזה מועבר אלינו כבר בדקות הראשונות של הסרט שלא מבזבז זמן על הקדמות מפורטות וארוכות, הצופים נזרקים ישר לתוך האקשן.אחרי פתיחה מסחררת מלאת מתח ואמוציות אנחנו פוגשים את מרגרט פיירצ'יילד (אמילי בלאנט "מקום שקט 1-2" ו"השטן לובשת פרדה" והמשכו), מגישת פינת מזג אוויר בערוץ חדשות מקנזס סיטי. החבר שלה, ג'קסון (וויאט ראסל, "ת'אנדרבולטס"), תומך ואוהב אותה רק כאשר היא מקסימה וקלה לניהול. הוא נראה כמו אמריקאי טיפוסי שגרתי שלא מחפש הסתבכויות ואילו מרגרט רוצה להיות יותר ממגישת מזג אוויר. היא שואפת להגיש חדשות ולהיות משמעותית יותר מלהיות סקסית כאשר היא מדברת על סופת ברד. כאשר קרדינל צפוני, ציפור שיר יפהפייה בעלת צבע אדום עז וציצית על הראש, עפה דרך החלון במהלך ארוחת הבוקר, מרגרט קופאת במקומה ואז היא עונה לג'קסון ברוסית שוטפת, שפה שהיא בכלל לא דוברת. עוד יותר מוזר, במהלך שידור חי בזמן הגשת פינת מזג האוויר, היא מתחילה לדבר בשפה שאוזניים זרות יחשבו שהיא ג'יבריש. הדברים ההזויים שעתידים לקרות למרגרט יהיו רבים ומפתיעים. איך מרגרט קשורה לכל הסיפור? תצטרכו לצפות בסרט כדי לגלות.
נראה שעל אף שמדובר בסרט פעולה מותח עם קורטוב פנטזיה מדע בדיונית, "התגלית" מנסה לעסוק בהמון נושאים כמו הפחדים של המין האנושי מהלא נודע, טלפתיה ושליטה מוחית, מיסטיקה דתית לעומת היקום הגדול ומה שנמצא בו והדחף האנושי לאכזריות, שגובר על טוב לב. זהו סרט מלא רעיונות פילוסופים ואנושיים, אך הם לא באים על חשבון החוויה הקולנועית שלשמה אנשים קונים כרטיסים לסרטים של ספילברג או לסרטי קיץ ולכן זהו ספילברג בשיאו, לטוב ולרע. לצד סצנות האקשן ויש כמה כאלה שהן ממש טובות כולל סצנה מלחיצה ברכבת שמצולמת וערוכה מעולה, תוכלו גם למצוא שיחות מורכבות ועמוקות על אמונה, דת וחשיבות גישה למידע בעולם שלנו שיש בו המון מידע, אבל לאו דווקא מידע שהוא באמת חשוב.על אף שהסרט לכאורה עוסק בריקבון פוליטי ומוסרי בעידן שהאנושות מכורה לסלפי וטיק טוק, ספילברג מסרב להיפרד מהעולם הקולנועי שאפיין אותו בצעירותו. קולנוע של פליאה וסקרנות. סוג של מבט ילדותי על האמריקנה בצורה סנטימנטלית מחממת לב. יש חיות יער, יש שלג, יש נזירה טובת לב, יש מוטל בצד הדרך, יש כבאיות שהן סמל לגבורה מאז אסון התאומים. אבל כאשר מרגרט קוראת את המחשבות של הסובבים אותה והצופים נחשפים לחצרות האחוריות של האמריקאים הפשוטים, אלו הרגעים הכי אמריקאים בסרט. הם נוטפים סנטימנטליות, אבל הם לא דביקים. היכולת שלה לרכוש אמפתיה לסובבים אותה אפילו ברגעי מצוקה ולחץ, לדעת את הסודות העמוקים ביותר שלהם ולייעץ להם ולעזור להם מוכיחה עד כמה הסרט הזה על כל הבומבסטיות הספילברגית הטיפוסית הוא גם יצירה מלאת ענווה שדווקא חולמת על עולם פשוט יותר, בסיסי יותר ובעיקר טוב יותר.בסרט יש קאסט מדהים של שחקנים מעולים אבל בלי אמילי בלאנט בתפקיד מרגרט לא היה סרט. היא מגלמת אישה שנבחרה לתפקיד שהיא בהתחלה לא רצתה בו אבל נשאבת לתוכו בשיא הכוח. יש לה אינספור רגעי WTF, היא מצליחה לדבר בשפות שהיא איננה דוברת באופן שוטף שלא מרגיש עילג. היא יכולה להסתכל על אדם ולרגע קט לשקף את נשמתו של אותו אדם. היא נכנסת למצבי טראנס מקפיאים, או לרגעי אקסטזה שבהם היא לא יכולה לשלוט בפעולות שלה או להימנע מהן כי כוח בלתי נשלט מתפעל אותה. בלאנט מצליחה לעשות את כל זה ועוד במופע להטוטים שרק שחקנית גדולה מהחיים יכולה לבצע. היא נמצאת כאן בשיאה בהופעה מלהיבה וסוחפת. "התגלית" אולי לא סרטו הגדול ביותר של סטיבן ספילברג. ככה זה שהקריירה שלך מתחילה בסוף שנות ה-60 עד היום ובפילמוגרפיה שלך נמצאים "מלתעות", "רשימת שינדלר", "צבע הארגמן", "דוח מיוחד" וסרטי אינדיאנה ג'ונס, אבל "התגלית" הוא בהחלט אחד הגדולים ביותר שמציגים הקיץ בבתי הקולנוע ואתם לא רוצים להפסיד אותו.
"כיף טהור"
שלח/י
קולין פירת'
אמילי בלאנט
קולמן דומינגו
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות