אלון אבוטבול

אבוטבול נולד למשפחה מצרית-אלג'יראית, גדל והתחנך בקריית אתא.

אלון הוא אחיו הצעיר של הזמר והשחקן אברהם אבוטבול.

בגיל חמש עשרה החל ללמוד במגמת התיאטרון והמשחק בתיכון לאמנויות "תלמה ילין" שבגבעתיים.

את שירותו הצבאי עשה כנהג בחטיבת דובר צה"ל. במהלך תקופה זו נבחר להשתתף בתפקיד ראשי בסרט הדוקו-דרמטי "שתי אצבעות מצידון". התפקיד היווה עבורו את הפתח לקריירת המשחק בקולנוע ועליו קיבל את פרס השחקן הטוב ביותר מפסטיבל הקולנוע בירושלים.

עם סיום לימודיו בתיכון תלמה ילין בשנת 1983, שיחק בסרט הקולנוע, "הפנימייה", בו שר גם את שיר הנושא לסרט "לא נותר".

אבוטבול שיחק גם בתיאטרון הבימה, בין היתר במחזות: "המלט", "קוויאר ועדשים", "סוניה מושקט", "אחים בדם" ועוד.

אבוטבול ידוע במעורבותו החברתית והפוליטית. בבחירות 2006 התייצב לצד מפלגת העבודה ואף התמודד מטעמה לכנסת במקום ה-36 ברשימתה, אך לא נבחר.

בשנת 1999 החל לשחק בסדרת הדרמה הטלוויזיונית "שבתות וחגים", זוכת פרס האקדמיה לטלוויזיה. על משחקו זכה בפרס מסך הזהב ובפרס האקדמיה לטלויזיה.

בשנת 2003 שיחק בסרט לצידם של איילת זורר ויורם חטב בסרטו זוכה פרס אופיר של שבי גביזון "האסונות של נינה", ועל משחקו בסרט זכה בפרס אופיר.

אבוטבול מתגורר בלוס אנג'לס שבארצות הברית, הוא בן זוגה של הבמאית שיר ביליה ואב לארבעה ילדים.

בשנת 2000 זכה בפרס "שחקן העשור בקולנוע" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה.

בשנת 2012 יצא לאקרנים, כחלק מסדרת סרטי "באטמן", הסרט "עלייתו של האביר האפל", בו מגלם אבוטבול פיזיקאי רוסי, ליאוניד פאבל.

הוא כתב טורים מיוחדים בנושאים פוליטיים באתרים וואלה! ו ־ynet.

הוא חיבר שיר מיוחד שנקרא "תגנוב", היוצא כנגד השחיתות בחברה ובשלטון.

שיחק בסרט, "אחד משלנו", של האחים ברבש, לצד דן תורן ושרון אלכסנדר.

בשנת 2012 השתתף בפרק הראשון בעונה הרביעית של הסדרה האמריקאית NCIS: Los Angeles.

אבוטבול שיחק בסרטו ההוליוודי של רידלי סקוט, "גוף השקרים", בכיכובם של לאונרדו דיקפריו וראסל קרואו.

ביולי 2009 הוענק לו ביחד עם איבגי פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים על "אצבע האלוהים".

בשנת 2006 כיכב לצד מיה דגן ואורנה בנאי בדרמה הטלוויזיונית "אמא'לה" ששודרה בערוץ 2.

בשנת 2007 השתתף אבוטבול בעונה השלישית של תוכנית המציאות "רוקדים עם כוכבים" המשודרת בערוץ 2 ובמקביל הופיע בדרמה הטלוויזיונית של שבי גביזון ושל דנה מודן, "אבידות ומציאות".