סידני פואטייה

פואטייה נולד שלושה חודשים לפני הזמן, ורופאיו ציפו שימות. במשך שלושה חודשים הוריו טיפלו בו והוא הצליח לשרוד

למרות שגדל באיי בהאמה, העובדה שמקום לידתו היה מיאמי (הוריו שהו שם לצורכי עבודה), זיכתה אותו באזרחות אמריקנית

הוא היה הצעיר מבין שבעה אחים. הוריו היו בעלי חווה ועובדי אדמה

בגיל 10 משפחתו עברה לנסאו, וזו הפעם הראשונה שהוא ראה את העיר הגדולה. הוא נדהם מהמכוניות, מהחשמל ומהקדמה שהייתה שם

בגיל 16 עבר לניו יורק על מנת להגשים את חלומו ולהיות שחקן

הוא מימן את מחייתו שם על ידי עבודות מזדמנות כשוטף כלים במסעדות שונות

אחר שנכשל באודישן מפני שלא הצליח לקרוא ולהגות נכון מילים מסוימות, עזר לו מלצר יהודי מבוגר באחת המסעדות בהן עבד. הוא ישב איתו מדי ערב על קריאה נכונה תוך שימוש בעיתון המקומי

1במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא היה אמור להתגייס והילחם עבור ארצות הברית, אך שיקר לגבי גילו וקיבל פטור

12) הוא קיבל מספר תפקידים קטנים בתיאטרון, אך הקהל לא קיבל אותו בחיבה. זאת מפני שבאותה תקופה הקהל ציפה מכל שחקן שחור לשיר ולרקוד, יכולות שפואטייה לא הצטיין בהן

הוא השיג את הפריצה הגדולה שלו לאחר שהופיע בסרט ״ללא מוצא״ בשנת 1950. הסרט זכה להצלחה וסידני זכה לתשבחות

הוא היה השחקן האפרו-אמריקאי הראשון שזכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר, הוא זכה בפרס בשנת 1963 על הופעתו בסרט "חמש נזירות וגבר אחד”

הוא גדל כקתולי, אך במרוצת השנים התערערה אמונתו והפך לאתאיסט.

ב-1967 שיחק בסרט "כחום הלילה" שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר

ב-1974 קיבל פואטייה תואר אבירות מהמלכה אליזבת השנייה

ב-2002 זכה בפרס אוסקר לשם כבוד על מפעל חיים

באוגוסט 2009 קיבל פואטייה את מדליית החירות הנשיאותית מידי נשיא ארצות הברית ברק אובמה על פועלו

1פואטייה נפטר בגיל 94 ב-7 בינואר 2022 בלוס אנג'לס שמדינת קליפורניה, כתוצאה של שילוב כשל לב ווריאות, מחלת אלצהיימר וסרטן הערמונית

הנשיא ג'ו ביידן ספד לו: "שחקן יחיד בדורו, שמלאכתו נשאה כל כך הרבה כבוד, כוח ואצילות עד ששינתה את העולם על המסך הגדול ומחוצה לו"