Seret מהעבר: 30 שנה לשכחו אותי בבית

היום מלאו 30 שנה לסרט שנחגג מחדש כל שנה בגלל השתייכותו לקבוצה המצומצמת של קלאסיקות כריסמס שמשודרות בתקופה זו. שילוב נדיר של סרט משפחה עם לב גדול וקומדיית סלפסטיק שבשיאה מרגישה כמו גרסת לייב אקשן לטום וג'רי. בליווי פסקול קלאסי של ג'ון ויליאמס, "שכחו אותי בבית" מנציח את הסיוט הגדול של כל הורה מול החלום הכי גדול של כל ילד. קווין מקאליסטר בן ה-8, בן למשפחה ברוכת ילדים, נשכח בבית במקום לטוס לחופשה משפחתית בפריז, ומתעלל בזוג שודדים (ג'ו פשי הנפלא ודניאל שטרן) שמנסים לפרוץ לבית במגוון מלכודות ודרכים מקוריות.

הסרט נולד כרעיון מקורי של המפיק והתסריטאי ג'ון יוז, המוכר בזכות קלאסיקות אייטיז כמו "יפה בוורוד", "שמתי ברז למורה" ו"מועדון ארוחת בוקר" וקומדיות משפחתיות בולטות נוספות של שנות ה-90, כגון "בטהובן" ו"101 כלבים וגנבים". לעומת גיבורי הסרט, משפחת מקאליסטר, ליוז היו רק שני ילדים, אבל המחשבה של לשכוח לקחת אחד מהם בדרך לחופשה משפחתית הולידה את התסריט של "שכחו אותי בבית".

[*]

יוז ניהל משחק כפול מול שני אולפנים הוליוודיים בהפקת הסרט. בזמן שהוא נמצא בשלבי הפקה מוקדמים אצל אולפני וורנר, תחת הבטחה שהתקציב לא יעלה על 10 מיליון דולר, התסריט הועבר בחשאי לפוקס המאה ה-20. כשהתקציב בכל זאת צמח ב-5 מיליון נוספים, סכום מצחיק במושגים של היום, וורנר החליטו להתקטנן והורידו את השאלטר על כל ההפקה. תוך זמן קצר "שכחו אותי בבית" הפך להיות הפקה של פוקס. למנהלי וורנר נשאר רק לצפות מהצד איך הסרט שהם פספסו נכנס לספר השיאים של גינס בתור הקומדיה המכניסה של כל הזמנים עם הכנסות של 476 מיליון דולר, שיא שנשבר רק אחרי 20 שנה על ידי "בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק".

הבמאי כריס קולומבוס ("גברת דאוטפייר") הוזמן על ידי יוז אחרי שהתפטר מסרט אחר שלו, "כיף של חופשה". הסיבה לעזיבתו – כוכב הסרט צ'בי צ'ייס ("קומיוניטי"), שגם לפני 30 שנה התנהג בבריונות על הסט, ולדברי הבמאי הצעיר התייחס אליו כמו לזבל. הבימוי של קולומבוס תמיד היה בסיסי מאוד בעיני, אבל חד פעמית ב"שכחו אותי בבית" הוא התעלה על עצמו. היכולת שלו לעבוד עם ילדים הוכחה לאורך כל הקריירה והוא היה זה שהוסיף לתסריט את הדמות של השכן המאיים מארלי. הערך המוסף שלו לסרט הקטן שהפך לגדול הוא המשמעותי ביותר מבין כל סרטיו, כולל הסרטים הראשונים בסדרת "הארי פוטר".

מקולי קאלקין בן ה-10 נבחר מתוך כ-200 מועמדים ובן לילה הפך לנצח לילד האהוב של אמריקה עם תפקידים בלהיטים כמו "ריצ'י ריץ" ו"החברה שלי" וחברות קריפית למדי עם מייקל ג'קסון, ואף קיבל מועמדות לגלובוס הזהב על הופעתו. עד היום, אמריקאים רבים מסתכלים על קאלקין המבוגר, עם כל הבעיות והתסביכים שעבר, מנענעים בראשם ומזדעזעים מ"מה שנהיה ממנו", כדמות מראה לסצינה האיקונית בה קווין הקטן תופס את פניו בהפתעה וכאב אחרי שהתגלח ושם בושם. באוגוסט האחרון קאלקין צייץ בטוויטר את המשפט הבא שניגן בכאב על המיתרים של כולנו: "רוצים להרגיש זקנים? אני בן 40. אין בעד מה".

"שכחו אותי בבית" זכה בלא פחות מחמישה סרטי המשך (רק אחד מהם בכיכובו של קאלקין), פחות מוצלחים ממנו בסדר עולה, כולל הופעת אורח של מי שיהיה לימים נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בסרט השני. לאחרונה יש כוונות מצד דיסני להתניע רימייק לסרט. לדברי קולומבוס וכנראה כל המעריצים, מדובר בבזבוז של זמן. אמנם הסיטואציה לגמרי יכולה להיות לעבוד גם היום, אבל הסיכויים של סרט כזה להגיע למעמד ולהצלחה של המקור הם אפסיים.