כשסיימתי את הלימודים חשבתי שאני אהיה מובטלת להמשך חיי

בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של טאלין שהתקיים בנובמבר האחרון צד את עיניי שמה של במאית הסרט ההולנדי שהשתתף בתחרות הראשית. את הסרט "משהו ממני" (שנקרא במקור "חתיכה מליבי") ביימה דנה נחושתן - ששמה נשמע לי פחות הולנדי ויותר ישראלי והחלטתי להיפגש עם היוצרת המוכשרת לאחר הקרנת סרטה המרתק, שאכן סיפרה לי כי הוא נולדה בישראל. "אבא שלי חי בקיבוץ ואמי הולנדית. הוא נפטר ממש לאחרונה (בגיל 90) ואני בדיוק חזרתי מישראל הישר לטאלין. בתחילת חיי גדלתי בקיבוץ ואז כשהייתי בת שש עברתי עם אמי להולנד ושם אני חיה עד היום".

מתי התחלת ליצור?

"כבר בגיל מאוד צעיר ידעתי שאני רוצה לעסוק במשהו שקשור לאמנויות הבמה. בגיל 20 נרשמתי לבית הספר לקולנוע וטלוויזיה באמסטרדם, סיימתי בגיל 24. את סרט הגמר שלי צילמתי בישראל עם מיכל זוארץ המאוד צעירה. הסרט נקרא "דג'ין" (שד) והיה מועמד לאוסקר לסרטי סטודנטים. בזכות המועמדות הזו הכירו אותי די מיידית בהולנד ובתעשייה ומאז אני די עושה מה שאני רוצה, אני כל הזמן עובדת. כמו גיבורות הסרט שלי, אני מתחילה להרגיש שהקריירה שלי הייתה הכל בשבילי ובתקופה האחרונה אני מנסה לתת לעצמי קצת פסקי זמן מפה לשם. זה די מדהים כי כשסיימתי את הלימודים חשבתי שאני אהיה מובטלת להמשך חיי".

ספרי קצת על תעשיית הקולנוע בהולנד, שאינה מוכרת לרובינו מעבר לסרטיו המוקדמים של פול ורהובן והשחקן רוטגר הוואר?

למעו האמת אני פעילה יותר בטלוויזיה. הסדרה הראשונה שלי - סדרת הילדים 'דוניה ודייזי' (שהפכה לאחר מכן לסרט בשנת 2008) - הוקרנה בפסטיבל סרטי ילדים בתל אביב. הסדרה הפכה לסופר פופולרית בהולנד - היא עוסקת בידידות בין שתי ילדות, אחת הולנדית והשנייה ממוצא מרוקאי. אני ובעלי עשינו גם ביחד סדרה על אדם שיורש את החווה הגדולה באירופה לגידול מריחואנה. לגבי תעשיית הקולנוע, התעשייה ההולנדית קטנה ולא חזקה בהשוואה למשל לבלגיה, אבל הסרטים הנעשים הם חשובים לתרבות המקומית. כולל יוצרים שלא חוששים להביע דעות על נושאים שנויים במחלוקת".

הסרט "משהו ממני" עוסק בחברות בין שתי רקדניות שמקדישות עצמן לבלט ומתמודדות עם החיים הקשוחים שנדרשים מרקדנית בבלט המלכותי של הולנד. אירמה (איילין מייג'רינק הנהדרת) היא התלמידה המצטיינת לריקוד בבית הספר התיכון שלה ודרכה להיות פרימה בלרינה נראית סלולה ומובטחת. הדבר היחיד שמפריע לה הוא אביה המפוזר שלא מצליח לקום בבוקר כדי ללמד באוניברסיטה (ומהווה ניגוד לבתו החרוצה עד כדי אובססיביות). אולגה (רוס אנגלברט) היא התלמידה החדשה שגם מגלה יכולת ריקוד לא מבוטלת ומאיימת להעפיל על אירמה. אירמה והצופה מבינים די מהר שלאולגה יש את הדבר החמקמק הזה שאין להגדירו שיאפשר לה לבלוט מעל לכל השאר ולהפוך לכוכבת זוהרת בשמי הבלט ההולנדי. הבנות מתקוטטות ולבסוף נהיות חברות נפש ואף עוברות ביחד לרקוד כשתי צעירות מבטיחות בלהקת הבלט המלכותי של הולנד. ממש כמו בפרפראזה על סרטי "כוכב נולד", אירמה נדחקת אט אט לאחור ואולגה הופכת לכוכבת האמיתית של הלהקה. אלא שעל פי נחושתן לתהילה יש מחיר ולמרות ניסיונותיה של אירמה לעזור, אולגה מוצאת עצמה בצניחה חופשית מטה.

איך הגעת לסרט הנוכחי?

"מפיק הולנדי ידוע שאני מכירה שלח לי את התסריט ומייד ידעתי שיש כאן סיפור מרתק. במידה מסוימת התסריט על בחורות צעירות שמנסות לפלס את דרכן באקדמיה ומוכנות לוותר על הכל בשביל הצלחה הזכיר לי קצת את עצמי בצעירותי. מדובר בסרט על נשים חזקות, ועל חברות שגוברת כמעט על הכל. זהו סיפור אוניברסלי על אמנות ועל המחיר שגובה ממך העיסוק האובססיבי באמנות".

שתי השחקניות הראשיות אינן שחקניות מקצועיות אלא רקדניות וזו ההופעה הראשונה שלהן על המסך הגדול. במה התמקדת באודישנים?

"היה לי ברור שאם הסרט צריך להציג רמה גבוהה של ריקוד וקטעי ריקוד אמינים אני חייבת ללהק רקדנים מנוסים שרוקדים מגיל אפס. לכן במקום לחפש שחקנים שיוכלו לרקוד התמקדתי בלמצוא רקדניות שיוכלו לשחק. עשינו אודישנים בתקופת הקורונה. הכל נשלח אליי במחשב. בסוף בחרתי שתי רקדניות שהיו בין עשרת הראשונות שבחנו. הן גם מאוד שונות במראה שלהן. אחת ג'ינגית ומאוד גבוהה והשנייה יותר כהה ואהבתי את הניגודים הללו ביניהן. מה שעוד אהבתי אצל איילין ורוס שיכולתי לחוש את הרגשות שלהן ואת הסערה המתחוללת בהן גם ללא מילים. וזה דבר שאצל רקדנים קשה למצוא - קשה לך כמתבונן לחדור לנפשן מעבר למבט ולמראה. בהקרנת הבכורה כאן בפסטיבל הן התרגשו מאד לראות את עצמן לראשונה בסרט".

שאר השחקנים בסרט הם שחקנים מקצועיים?

"בהחלט. כדי לאזן את הבוסריות של שתי הגיבורות הקפתי אותן בשחקנים מנוסים כמו המורה שלהן בבית הספר בתיכון שהיא שחקנית מפורסמת בהולנד. הייתה תחושה שאם שתי הגיבורות יתקשו ו'ייפלו' אז השחקנים מסביבם ירימו אותו ויעזרו להם".

איך בחרת את קטעי הריקוד בסרט? נעזרת במומחי בלט?

"נעזרתי בפרימה בלרינה מפורסת בהולנד שעזרה לי בכל הקטעים וזאת כדי שלא אפשל, כי בינינו אני לא מבינה הרבה בבלט קלאסי ולכן היה חשוב לי להבין את ההווי של להקת הבלט המלכותי וגם לבחור קטעים שיציגו את הקושי של הרקדנים".

הסרט מתרחשת בשנות השבעים. מדוע בחרת דווקא בתקופה זו?

"בשנות השבעים הייתה פרימה בלרינה מאד מפורסמת שגורלה דומה לגורל אחת הגיבורות בסרט שלי. בתחילה חשבתי בכלל לעשות סרט על חייה של אותה פרימה בלרינה, אבל ככל שהתקדמנו הבנתי שעשיית ביוגרפיה תגביל אותי. עדיין נשארתי עם סיפור של 'לשלם את המחיר' על העיסוק בדבר שאתה הכי אוהב שהוא בעיני סיפור אוניברסלי לחלוטין. אז בסוף סיפור המקור נזנח והלכנו על הסיפור שאני הרגשתי שהכי נכון לספר".

תוכלי להרחיב קצת על התלבושות הנהדרות?

"מעצבת התלבושות שלי חרשה את כל אירופה בחיפוש אחרי בגדים לגיבורות, בסוף היא מצאה בפריז. חלק מהתלבושות הן מכל מני אוספים מאמסטרדם וחנויות וינטאג' שונות בהולנד ובבלגיה".

שאלה אחרונה על הכלב של הגיבורה שכבש אותי בקסמו.

"בעצם הוא החבר היחיד של אולגה. אולגה היא כמו להבה ואירמה היא הפרפר שמרחף סביב הלהבה ובוריס הכלב מנסה איכשהו להתמודד עם שתי הגיבורות הכל כך שונות האלו ולתת לשתיהן נחמה".