אמנות היא לא תשדיר חינוכי, דמויות לא עושות תמיד את מה שטוב להן

"אני מגיע לכל דבר באיחור של עשור או משהו. יש לי את הקצב שלי. חלומות תמיד יש וזה לא משנה אם זה ילדים או הפקה בתיאטרון או סדרה שאתה חולם לעשות. צריך חלומות, זה חשוב", אומר השחקן, תסריטאי, מחזאי ובמאי ארז דריגס. דריגס (42) התל אביבי הופיע על מסכי הטלוויזיה לאורך השנים בסדרות '"כיפת ברזל" ובסרט הקולנוע "לעבור את הקיר", אך בעיקר נכנס לתודעה מהסדרה המצליחה "חזרות" בכאן 11 כשגילם במאי תיאטרון שמנסה להעלות יחד עם זוגתו לשעבר (נועה קולר) הצגה אותה כתבו יחד.

הרצון לעסוק במשחק התגבש אצל ארז בעיקר בתקופת התיכון. אבל רק לאחר שחרורו מהצבא היה לו ברור שעליו ללמוד זאת. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר למשחק 'יורם לוינשטיין', התברג בתיאטרון גשר, מקום אותו הוא מגדיר "סוג של בית". לגשר הוא הגיע יחד עם חבריו לספסל הלימודים כשביניהם השחקנית, במאית ותסריטאית נועה קולר. שם קיבל את ההזדמנות הראשונה לכתוב ולהעלות מחזה פרי עטו ויחד כתבו את ההצגה 'אחד +אחת' אודות הקשר הרומנטי ביניהם שהיה ונגמר בתקופת לימודיהם בבית הספר למשחק. לימים עברה ההצגה טרנספורמציה למדיום הטלוויזיוני והפכה לסדרה המצליחה 'חזרות'. הסדרה שמתרחשת בתיאטרון הפיקטיבי המשכן צולמה באופן אירוני מאחורי הקלעים של תיאטרון הבימה, שבו אנחנו עורכים את הריאיון.

הסיבה לראיון בינינו היא עליית ההצגה "אביבה אהובתי" ב"הבימה", עיבוד שעשה ארז לסרטו המצליח של "שמי זרחין" אודות אביבה, טבחית במלון בטבריה שחוטאת בכתיבת סיפורים במקביל לגידול משפחתה וטיפול באמה. כשאחותה שולחת לסופר מפורסם את כתביה של אביבה והוא מגלה בהם עניין, היא מרגישה שאולי הפעם חלומה הגדול עומד להתממש. עיבוד זה ממשיך טרנד עיבודים של סרטים ישראלים מצליחים. זה התחיל לפני מספר שנים עם ההצגה "אפס ביחסי אנוש", 'אחריה "לעבור את הקיר" ועוד. "זה טרנד נורא חזק עכשיו בתיאטרון הישראלי. אנשים מאוד רוצים לבוא לראות סיפור שהם יודעים שהם אוהבים. זה פחות על הסיפור של 'בוא נראה מה יקרה' ויותר על 'אני רוצה לחוות את הסיפור הזה שוב' בתקווה שבצורה אחרת ומקורית", הוא חווה את דעתו על התופעה.

(ארז דריגס. צילום: חנן אסור)

הרעיון לעשות עיבוד בימתי לסרט הוצע לארז מטעם הבימה בעקבות העיבוד המוצלח שעשה לסרט האיטלקי "זרים מושלמים". אתגר הכתיבה ריתק את דריגס משום שהמאורע הדרמטי קורה לאחר חצי סרט. "נשאלת השאלה מאיפה הסיפור מתחיל? מה הסיפור בכלל? זה לא רק להוריד דמויות ולחבר סצנות – זה לתת לזה מבנה של מחזה. ניסינו לעשות משוואה של פרנסה מול אמנות. לחפש מסגרות שהופכות את הכול למשהו יותר ברור. האתגר לעבור בין מדיומים הוא מהמם בעיניי", הוא מספר על תהליך הכתיבה.

לא היו לך חששות בכתיבה שאתה נכנס לנעליים מאוד גדולות?

"זה שני דברים. מצד אחד מפחיד כי לא בא לך שיתבאסו עליך, בין אם זה קהל או היוצרים שיגידו 'חבל. הסרט היה יותר טוב'. מצד שני זה קצת מעודד כי אתה מרגיש שאתה נשען על משהו טוב, שכבר הוכיח את עצמו ושאתה יכול תמיד לחזור אליו ולהתייעץ בתהליך הכתיבה כל פעם מחדש. אז יש לזה יתרונות וחסרונות. זה גם מפחיד וגם מרגיע". למה לא ערכת שינוי לסיפור של אניטה לעידן המי טו, שרלוונטי כיום?

"דיברנו על זה ואף אחד לא היה בעד. הרעיון הוא לעבד את הסיפור ששמי כתב לכאן. מעבר לזה יש כאן עניין של תפיסה. אמנות היא לא תשדיר חינוכי ואני חושב שהקהל לא מטומטם ודמויות לא תמיד עושות את מה שטוב להן. אז נכון שהיום צורם לנו ואגב עידנו כמה משפטים, אבל עדיין בחרנו שהסוף יהיה אותו הסוף. זה הסיפור של האישה הזאת. אנחנו לא חייבים לשים את התשובות הנכונות. אנחנו חייבים להתייחס נכון לדיון וכל עוד אנחנו מודעים לזה שיש כאן עניין שהוא חשוב ואנחנו בוחרים איך לטפל בו אז עשינו את שלנו".

למה אתה לא נכנסת כשחקן להצגה? בהצגה 'המשתמט' (תיאטרון בית ליסין), אותה אתה מביים, אתה גם משחק.

"זה עלה לרגע כאופציה ולא כל כך הייתי בקטע. אני מאוד אוהב לשחק אבל אני סיימתי לפני יותר מעשור את העניין הזה של להיות שחקן בהצגה רצה בתיאטרון רפרטוארי. יש לי הפקות עצמאיות שלי שאני אוהב לעשות ועושה כשאני יכול. אני עושה לפעמים הצגות וזה כיף לי. אני מעדיף להשאיר את זה כיף כי כשאתה מתחיל לעשות הצגות ערב ערב ולנסוע בכל הארץ – אני אישית לא מתגעגע לזה".

מאז קבלתו את אתגר העיבוד ל"אביבה אהובתי", הפך דריגס לדרמטורג תאטרון הבימה, תפקיד מאתגר עם פרויקטים נוספים בקנה. כעת הוא עובד על פרויקט טלוויזיוני לתאגיד עם גור קורן, דרמטורג הקאמרי, המבוססת על השלאגר המצליח שרץ שנים בקאמרי, 'לא לריב'. "לקחנו את הסיפור והרחבנו אותו ואת הדמויות. זה חומר שעבדתי עליו עם גור בקאמרי, וכבר אז הייתה תחושה שרוצים להמשיך להתעסק עם זה", הוא מספר.

בנוסף לפרויקטים הבימתיים וטלוויזיוניים, יש לו גם פרויקט קולנועי שאמור להגיע בקרוב לאקרנים: סרטו של שחר רוזן, "ברווזים: אגדה אורבנית". "הסרט מורכב משלושה סיפורים ששלושתם מתרחשים במקביל בשכונת התקווה. זה פרויקט שהתחיל כשהיינו סטודנטים שנה ג' והיינו צריכים להכין פרויקט קצר עם שחר בשכונה ומסתיים עכשיו אחרי 15 שנה. הסיפור שלי הוא אחד משלושה ומתעסק במישהו שסבא שלו מת והוא מוצא דרך יצירתית ומקורית להמשיך לקבל את קצבת הזקנה של סבא שלו", הוא משתף.

למרות שהוא אינו מופיע על מסכי הטלוויזיה והקולנוע לאחרונה והוא מייחל שזה ישתנה, זה לא אומר שהפסיק ליצור ולטענתו הוא אף מעורב יותר בפרויקטים מאשר מקודם. "לא רואים את הפרצוף שלי וזה בסופו של דבר האינדיקציה של אנשים. אם לא רואים את הפרצוף, מרגישים שנעלמת. בסוף זה ישתנה. מתי? אין לי תשובה על זה לצערי", הוא עונה בכנות.

הסיבה להיעלמותו מהמסכים נעוצה בתחקיר שפורסם אודותיו לפני כשנתיים, לפיו קיים בעברו תכתובות בעלות אופי מיני פוגעני ומטרידני עם נשים. לאחר שזה נחשף דריגס התנצל והודה כי הוא בתהליך החלמה בעקבות התמכרותו למין. התחקיר פורסם לאחר ההצלחה הרבה לה זכה דריגס על הסדרה "חזרות".

אתה לא מרגיש סוג של שעיר לעזאזל – שלקחו את הפרשה והקצינו אותה בדיוק כשהיית במומנטום של ההצלחה?

"לא. זה נרטיב ונורא תלוי איך מסתכלים על הנרטיב. אני לא חושב שמי שכואב לו משהו ורצה להגיד את זה בקול רם חושב על הטיימינג של הקריירה שלי. אני לא חושב שמישהו עשה לי בכוונה או שמישהו תזמן את זה ורצה לעשות לי דווקא. אמרתי סליחה למי שהייתי צריך. דיברתי על נושאים שהייתי צריך לדבר עליהם. גם בסדרה דיברתי על התמכרות ולא רק, ואני ממשיך לדבר על זה באופן פומבי. אני לא חושב שאני שעיר לעזאזל. אם את שואלת אם היה דיס-פרופורציה בין הדבר עצמו לבין הנפח התקשורתי של האירוע, אז התשובה היא חד משמעית כן. אבל הטענה שלי היא לא למי שהיה לה חשוב להגיד בפומבי את מה שהיה חשוב לה לומר ודיברתי עם כל אחת שיכולתי. יש לי טענה לגבי הטיפול של התקשורת בעניין וכותרות לא אחראיות שפורסמו, שקריות, לא נכונות. אבל זה כבר כל הברדק שנוצר מסביב ולא מה שבלב העניין. אם הייתה לנו את המסוגלות כחברה לדבר על הדבר עצמו, אז הרבה יותר אנשים היו מרוויחים מהעניין. זה תפס הד תקשורתי מאוד גדול – אני לא חושב שבגלל מה שהיה בליבו אלא אני חושב שבגלל 'חזרות'. זו עיקר הסיבה".

(המחזה "אביבה אהובתי". צילום: רדי רובינשטיין)

אני חושבת שהטיימינג ניפץ את זה.

"אין לי טענה כזו לאף אחד. הטיימינג עובד לכל הכיוונים. אני גם יכול לחלוטין להבין שאם מישהו מרגיש שעשית לו עוול וזה משהו שהוא סוחב איתו, אז זה מפריע לו בצורה איקס במהלך היום ופתאום כשהוא רואה אותך על המסך ומצליח ובכתבות בעיתונים וכו', אז אני משער שזה מפריע לו יותר ואני יכול להבין את זה ולא בז לזה ולא כועס על זה. אני לא חושב שיש כאן משהו שנעשה בכוונה כדי לעשות לי רע".

יש מישהו מהמקורבים אליך שכתוצאה מהפרשה נעלם מחייך?

"לא. אני מקבל אך ורק תגובות טובות. גם ברחוב וגם בסביבות האישיות. זה מן הסתם יצר אתגרים והפך מערכות יחסים למורכבות, אבל בסך הכל זה לא הוציא מהחיים שלי אף אחד ולא שינה שום דבר".

לאחר ההצלחה של "חזרות" בארץ ובחו"ל, דריגס מאמין שעונה שנייה תקרה. "נצטרך למצוא את הטיימינג הנכון לכולנו. אנחנו מאוד אוהבים את הסוף והוא מאוד שלם ולכן אנחנו לא רוצים לגעת בזה סתם. לכן זה ייקח זמן ולא יקרה בקרוב, אבל אני מאמין שזה יקרה כשזה יהיה נכון".

איפה המצב הפוליטי תופס אותך?

"איפה שהוא תופס את כולם. כולם מודאגים ומפחדים לא משנה מאיזה צד אתה. אני עם חשש מאוד גדול לאן אנחנו מתקדמים מכאן. זו בעיקר תקופה מפחידה. איך התיאטרון ייראה זו כבר שאלה אחרת, אבל אני לא חושש קיומית לזה שלא יהיה תיאטרון. זה כל כך בסיסי בתרבות והרבה יותר בסיסי מקולנוע וטלוויזיה".