Seret מהעבר: 60 שנה להדירה

הקלאסיקה הקולנועית "הדירה" חוגגת היום יום הולדת 60! אותה דרמה/ קומדיה/ רומנטיקה (הרי אצל בילי ווילדר תמיד אפשר לזהות נזילות ז'אנריסטית כזו או אחרת בסרטיו) חוגגת שישה עשורים מאז יצאה לאקרנים- ונראה שלמרות תקופת הזמן הארוכה שעברה, הסרט רלוונטי יותר מתמיד וזאת בזכות דבר גאוניותו של התסריטאי והבמאי בילי ווילדר. עם אסתטיקת השחור לבן המאפיינת את מרבית להיטיו, הכתיבה השנונה וההומוריסטית והנושאים הטעונים (והמפוקפקים) העולים בסרטיו- נראה כי סרטיו לא מתיישנים.

הסרט "הדירה" עוקב אחר דמותו של סי.סי באקסטר (ג'ק למון) ,שנקרא על ידי כולם ''באד'', עובד זוטר בחברת ''חיים מאושרים'' לביטוחי חיים, הסובל ממקרה חמור של עבודה מייגעת, תשלומי שכירות ענקיים עבור דירה קטנטנה ואמביציה בלתי מתפשרת להתקדם במקום עבודתו אחרי כמעט 4 שנים. באד מציע את דירתו לכמה מהמנהלים הבכירים בחברה, כמקום שבו יוכלו לבלות בסתר ובדיסקרטיות עם מאהבותיהן הסודיות. יום אחד כשנקרא גיבורינו אל משרד מנהל משאבי האנוש מר שלדרייק (פרד מקמורי) הנמצא בקומה ה-27 האקסקלוסיבית, מאמין באד כי הוא קרוב יותר מתמיד להגשים את חלומו, אולם הדברים מתחילים להסתבך כשהוא מגלה שמאהבתו של מר שלדרייק הנשוי היא לא אחרת מנערת המעליות (ומושא אהבתו של באד) גברת קובליק (שירלי מקליין).

[*]

את הרעיון הראשוני לסרט, שאב בילי ווילדר בכלל מסרט אחר שיצא באמצע שנות ה-40, הנקרא "פגישה מקרית" ומציג מערכת יחסים המתפתחת בין שני אנשים נשואים בעקבות פגישה מקרית ביניהם. בסרט זה, הדמויות מבקשות להתמסר האחת לשנייה בדירה אותה משכיר דמות הגבר הראשית מחברו לשם ביקורים דיסקרטיים מסוג זה. למרות שבסרט ''פגישה מקרית'' הזוג בסופו של דבר לא מגיע בכלל לדירה- בילי ווילדר התעניין דווקא בסיפור שעומד מאחורי אותה דירה מפוקפקת, אולם בעקבות הצנזורה של קוד הייז הנוקשה שהנחה את הוליווד באותן שנים לא התאפשר ליצור סרט כה פרובוקטיבי המתעסק בבגידות ושלל הנושאים העולים מתוכו. אלמנט נוסף שהיווה השראה לכתיבת התסריט עבור ווילדר ואי.איי.אל דיאמונד הייתה שערורייה הוליוודית שאירעה בין השחקנית ג'ואן בנט אשר ניהלה רומן עם אחד מהסוכנים העוצמתיים של הוליווד באותן שנים ג'נגיס וואנג, שנורה על ידי בעלה של בנט- המפיק וולטר ווגנר. בנט ווואנג השתמשו בדירתו של אחד מעובדיו במפגשיהם החשאיים. אין ספק שמדובר בסרט מאוד לא רגיל בנוף הקומדיות האמריקאיות של אותן שנים, כיאה לסרטים העוקצניים של ווילדר. עם דמויות המאופיינות בגבוליות מסויימת ואווירה אותה ניתן לכנות כ''חוסר הגינות כללית'' המאפיינת נשים וגברים כאחד- הסרט עוסק בנושאים מורכבים וטעונים לא רק מנקודת מבט המתייחסת אל הוליווד וארצות הברית של שנות ה-60, אלא גם לימינו ומציג לצד ההומור, הקלילות וכמובן הסוף הטוב- גם בגידות, התאבדויות וניצול.

באותה השנה, בטקס האוסקר ה-33 הועמד הסרט ל-10 מועמדויות מתוכן זכה בחמישה פרסים: הסרט הטוב ביותר, הבמאי, התסריט, העריכה והעיצוב האומנותי. כך הפך הסרט להיות הסרט האחרון בשחור לבן אשר זכה בסרט הטוב ביותר בטקס פרסי האוסקר עד לזכייתו של "רשימת שינדלר ב-1993. "הדירה" זכה להצלחה אדירה עם יציאתו לאקרנים ולאורך השנים זכה למעמד של קאלט ולרפרנסים רבים בתרבות הפופולארית- החל מרפרנס בסרט "כמעט מפורסמים" ופרק בסדרת האיכות ''מד-מן'' (המתארת את אותן השנים בעיר ניו-יורק) ומציגה את יציאת הסרט ואת דמותה של שירלי מקליין כמקור השראה חדש ועוצמתי עבור כמה מהדמויות בסדרה.

ג'ק למון כבר היה כוכב גדול בעת צאת הסרט והועמד לאוסקר פעם שנייה ברציפות עבור סרט של בילי ויילדר, שנה לאחר הופעתו הקלאסית ב"חמים וטעים". לאחר "הדירה", הוא המשיך לשתף פעולה עם ויילדר בלהיטים קומיים כמו "כותרת ראשית", ,חברים חברים אבל", "אירמה לה דוס", זכה באוסקר על הופעתו בסרט "להציל את הנמר" והמשיך לשחק בסרטים עד שנה לפני מותו בשנת 2001. שירלי מקליין עדיין משחקת עד עצם היום הזה בגיל 86. היא הועמדה 4 פעמים נוספות לאוסקר לאחר "הדירה", מהן זכתה פעם אחת על הסרט "תנאים של חיבה". "הדירה" אולי נחשב ליצירת המופת האחרונה של ויילדר, אך הוא ביים סרטים מצליחים ומוצלחים נוספים לאחריו כמו "כותרת ראשית", "הפרקליט, הגיס והכיס", "אירמה לה דוס" ועוד והלך לעולמו בשנת 2002 מותיר אחריו מורשת קולנועית בלתי נשכחת.