פסטיבל הקולנוע ירושלים יתחיל ביום חמישי 17 ביולי ויתקיים עד ה-26 ביולי בסינמטק ירושלים וברחבי העיר עם עשרות סרטים מהפסטיבלים המובילים בעולם ובכורות של סרטים ישראליים מצופים. מבקר האתר רון פוגל עם הסרטים ששווה לראות השנה
סרטים בינלאומיים
תחרות בינלאומית – "הסוכן החשאי": הסרט הברזילאי הנהדר של קלבר מנדונסה־פיליו ("בקוראו") שעוסק בברזיל הדיקטטורית של 1977 ומתמקד בסיפורו של חוקר הנחשף לשחיתויות ממשליות. ואגנר מורה הנפלא, הזכור עוד מ"יחידת עילית" מ-2007 וכמובן כפבלו אסקובר מ"נרקוס", שב ומוכיח כי הוא היום בכיר שחקני ברזיל. זה הסרט הכי טוב שראיתי בפסטיבל קאן השנה. ראיון עם במאי הסרט באתר יעלה כשהסרט יופץ.
מאסטרים – "אימהות צעירות": הסרט החדש של אבירי הקולנוע החברתי ז׳אן פייר ולוק דארדן עוסק במקלט לבנות עד גיל 18 שילדו ולומדות איך להיות אימהות ולגדל את ילדיהן. מדהים לגלות שצמד האחים בני ה-70 פלוס ממשיך לעשות קולנוע איכותי עם מסר חברתי אפקטיבי. ראיון עם הבמאים יעלה באתר כשהסרט יופץ בארץ.
גאלה – "ערך סנטימנטלי": סרטו החדש והמצופה של הבמאי יואכים טרייר ("האדם הגרוע בעולם") עם סטלן סקארסגארד הנפלא וכוכבת סרטו הקודם רנאטה ריינסב עוסק באב שהוא במאי סרטים שרוצה לעשות סרט אחרון ומתעמת עם שתי בנותיו שבזמנו נטש אחרי שלא הסתדר עם אמן. כמו ב"האדם הגרוע בעולם", אני מרגיש שטרייר מתמחה בלעשות סרטים איכותיים שמאוד מתחנפים לקהל ומספקים לו חוויה פסבדו-אינטלקטואלית ולא באמת מעמיקה, אבל בשל איכות המשחק והבימוי המדויק הסרט הוא בחירה ראויה לפתוח את הפסטיבל השנה.
"תיק 137": סרטו של במאי המותחנים דומיניק מול ("הלילה ה-12") מבוסס על מקרה אמיתי שבו לפני כמה שנים במהלך מהומות האפודים הזוהרים בפריז כמה שוטרים ירו וגרמו נזק בלתי הפיך לבחור צעיר שרק עבר במקרה בסביבה .הסרט מתאר את החקירה של חוקרת ביחידה לחקירת שוטרים (לאה דרוקר המצוינת, שמשתתפת גם בסרט של לאורה ונדל שמציג גם הוא בפסטיבל) המנסה להרשיע את שני השוטרים המעורבים ונתקלת בחומות של שתיקה ובניסיונות לשיבוש חקירה. סרט מאוד קר ומדויק שלא תמיד מצליח לרגש. שווה לצפות בסרט ולו רק בשביל סצנת הפתיחה שמראה את פריז כגיהנום עלי אדמות.
פנורמה – "האחות הקטנה": סרט צרפתי על בחורה ממוצא אלג׳יראי שמגלה שהיא בעצם מעדיפה בנות. סרט חביב על התבגרות לא פשוטה בצל הדת והמסורת. נדיה מליטי גונבת את ההצגה בתור הגיבורה המיוסרת שקשה לה לקבל את מיניותה המתפרצת וזכתה על ההופעה בפרס השחקנית בפסטיבל קאן.
"בשביל אדם": סרטה החדש של לאורה ונדל הבלגית מתאר שעות מסויטות בבית חולים ציבורי כשרופאת הילדים המקומית מנסה לדאוג לילד קטן שאמו מסרבת להאכיל אותו וכמעט גורמת למותו. הסרט מזכיר את סרטה הקודם של ונדל "מגרש משחקים", שהענקתי לו לפני ארבע שנים את פרס מבקרי הקולנוע בקאן בקטגוריית 'מבט מסוים'. גם הסרט ההוא היה סרט חברתי היפר-ריאליסטי וגם הנוכחי עוכר שלווה.
"לרכוב על החיים": סרט מסע לא שגרתי על טיול אופניים שמהווה מעין פרידה מבן משפחה אהוב. דוקו-דרמה שדורשת מהצופה לא מעט סבלנות.
ביכורים – "הכניסה אסורה לכלבים": זוכה פרס סרט הביכורים בפסטיבל טאלין. סרט מטלטל העוסק בנושא לא פשוט - פדופיליה. לא לכל אחד.
ברוח החופש – "הכיכר": אנימציה עוצרת נשימה ויפהפייה מדרום קוריאה. סיפור אהבתו של דיפלומט שבדי עם בחורה צפון קוריאנית. דרמה רגישה וטרגית שצפיתי בה בפסטיבל הקולנוע האסייתי של אודינה השנה וזכתה לשלל מחמאות בפסטיבל.
קלאסיקות - "המנסרים מטקסס": סרט האימה המדהים של טובי הופר שלא התיישן בכלל והציג לעולם את "פני עור", אחד מהרשעים הגדולים בתולדות סרטי האימה והפחד, וייסד את ז'אנר הסלאשרים. צפיית חובה!
מאבדים את זה – "100 ליטר של זהב" - ברוכים הבאים לפינלנד הפרואה והשיכורה. זהו הסרט הכי מצחיק שתראו השנה בפסטיבל על שתי אחיות המייצרות סאטי פיני כשכולם סביבן שיכורים כלוט. שתי השחקניות הראשיות, ריה קטאיה ואלינה קניטיליה, זכו בפרס המשחק בפסטיבל טאלין האחרון שם צפיתי בסרט וצחקתי את נפשי עוד הרבה אחרי שסיימתי לצפות.
"יציאה 8": היישר ממסגרת הקרנת חצות של פסטיבל קאן. סרט מסקרן של על פי משחק מחשב על בחור התקוע ברכבת התחתית ביפן ולא יכול לצאת ממנה. בקרוב ראיון באתר עם במאי הסרט גנקי קוואמורה.
התוכנית הישראלית
קולנוע ישראלי עלילתי – "מאמא": לפני תשע שנים זכתה הבמאית אור סיני בתחרות סרטי הסטודנטים של פסטיבל הקולנוע בקאן עם סרטה "אנה" בכיכובה של יבגניה דודינה. השנה היא חזרה לשטיח האדום עם סרטה העלילתי הראשון המצוין "מאמא", שגם בו מככבת דודינה ועוסק בעובדת זרה מפולין שעובדת בישראל ואז חוזרת לארצה. לראיון עם אור סיני מפסטיבל קאן >>
לחצו כאן
"נאנדאורי": אתי ציקו בסרט הביכורים שלה חוזרת למקורות בגיאורגיה בסרט מרשים שנע בין רגשות עצורים ללהט יצרים. משחק מצוין של נטע ריסקין בתפקיד הראשי.
הקרנות מיוחדות – "כן": סרטו השאפתני ביותר של נדב לפיד ("הגננת", "מילים נרדפות"). הסרט עוסק באומן ישראלי ובאשתו (אריאל ברונז ואפרת דור) שמופיעים באירועים של העשירים והמנוונים. יום אחד הוא מקבל משימה - לכתוב לחן להמנון הלאומי החדש. הסרט שאורכו שעתיים וחצי שונה בעקבות אירועי 7 באוקטובר והוא בעיניי תגובה של יוצר למצב שהוא רואה בו אבסורדי ועל גבול הבלתי אפשרי. לפיד נדמה לי כצייר העומד מול בד קנבס ומשפריץ צבע בצרורות. כולם חשופים בסרט לביקורת שלו - הצבא, האזרחים והמדינאים כשהבמאי מהרהר בקול רם על מדינתו המדממת ואפופת עשן מלחמה ואזעקות. הסרט הופך את גיבוריו של לפיד ליצורים קדומים שאינם מדברים כמעט אלא צועקים, בועטים ונוהמים אחד על השני וגם מוכנים לעשות הכל למען בצע כסף. לפיד עושה שימוש בנוזלי גוף וסרטו לא מיועד לכל אחד, אלא לכאלו שמוכנים לצאת איתו למסע אומנותי מפרך ומאתגר.
קולנוע ישראלי קצר – "חצי פגישה": סרט לא פחות ממדהים של עדן אביטבול על בחור חרדי שמגיע לצבא כדי לדחות את גיוסו. אדם גבאי וליר כץ בדואט ציני ומלא רמיזות. יופי של סרט.
"כן או לא": אסף קורמן שב ומביים את אשתו לירון בן שלוש בסרט על התלבטות האם לקיים הפלה. רוני קובן כהרגלו סופר משכנע כבעל המודאג. סופו של הסרט חושף את הגיבורה בשוט הופך קרביים.
"לא שבת שלי": עוד סרט העוסק (בעקיפין) באירועי ה-7 באוקטובר. רונה סגל מביימת סרט כובש על אישה שרוצה לנסוע למסיבת טבע בדרום ולשם כך משאירה את בתה אצל חברים. ליאת תמרי מצוינת בתפקיד הראשי.
"נשיקת פרפר": סרטה של זוהר דביר עוסק באנשים ההופכים לפרפרים. סרט שרב הנסתר בו על הגלוי ויש לצפות בו בראש פתוח.
"הציפור שרצתה": סרטה של גן דה לנגה נדמה על פניו כיצירת סטופ-מושן פשטנית, אולם זוהי יצירה מלא רגש ונוגעת ללב שעוסקת ברצון להביא דור המשך - ובכל מחיר.
"התה של דליה מטיל צל על הר פוג'י": אורן גרנר חוזר לדוקו-דרמה שהוא כה מצטיין בה .בסרט יפהפה על בדידות ועל השלמה עם אובדן ויציאה לדרך חדשה.
התוכנית המלאה זמינה
באתר הפסטיבל. לכל הכתבות מפסטיבל ירושלים >>
לחצו כאן
רון פוגל - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות