חדשות קולנוע וסרטים

"אני יודע שאתם מרגישים לבד, אבל אני מבטיח לכם - יש לכם חברים באמריקה"

תמונת כתב מאת ליטן לשינר
21/7/2025
אני יודע שאתם מרגישים לבד, אבל אני מבטיח לכם - יש לכם חברים באמריקה
שלח לחבר+ הוסף תגובה
המפיק האמריקאי לורנס בנדר הגיע לישראל לקבל אות הוקרה בפסטיבל ירושלים על עבודתו רבת השנים שכוללת להיטים כמו "ספרות זולה", "ממזרים חסרי כבוד" ו"סיפורו של ויל האנטינג". בראיון לליטן לשינר הוא מספר על הקשר לישראל שהתחזק אחרי 7 באוקטובר, על הסדרה שצילם בארץ בנושא ועל האכזבה מהתגובה של הוליווד לטבח
כשצליל האזעקה נשמע שלשום בערב במסעדת מונה בירושלים, המפיק האמריקאי הידוע לורנס בנדר עשה מה שכל ישראלי כבר עושה באופן טבעי - צילם לסטורי. זו לא האזעקה הראשונה שלו בארץ, והוא כבר למד להתמודד עם הסוריאליסטיות הישראלית. "בפעם הקודמת הייתי במסעדה עם חבר, בדיוק הגיע האוכל, הסתכלנו אחד על השני ואמרנו 'מה, נלך?'. בסוף נשארנו לאכול ואז אמרתי לעצמי - טוב, אני ישראלי באופן רשמי", הוא מספר בחיוך מרוצה.

ואיך זה הרגיש הפעם, כבר התרגלת?

"אנשים חצו את הכביש בדרך למרחב המוגן תוך כדי שהם צוחקים ומחזיקים את כוסות היין שלהם, ועדיין זו הייתה חוויה מוזרה. זה לא שאתה בהכרח מפחד, אבל אתה יודע שמישהו יורה עליך כרגע טיל בליסטי ולמרות שאתה בטוח שהוא כנראה ייורט, העובדה שיש מישהו שמנסה להרוג אותך מוזרה מאוד".

בעוד שבעבור רבים זו תקופה מורכבת להגיע לישראל, דווקא בשביל בנדר ההחלטה להיות אורח הכבוד של פסטיבל הקולנוע ירושלים שמתקיים בימים אלה הייתה קלה במיוחד. "כשביקשו ממני לבוא, אמרתי 'ברור שכן', במיוחד בזמן כזה שאנשים הופכים לאנטישמיים ואנטי-ישראליים. העובדה שאני כאמריקאי מגיע לתמוך ויכול להביא את הנושא הזה לכותרות ולמודעות שימחה אותי", הוא מסביר. "אני יודע שאני לא גל גדות או ספילברג, אבל אני עדיין משמעותי מספיק בשביל שהתמיכה שלי תעורר הד, גם כששלחו לי מייל לוודא שאני מגיע אחרי המלחמה עם איראן עניתי – 'כל עוד יש פסטיבל, אני שם'. אני יודע שאתם מרגישים לבד, אבל אני מבטיח לכם - יש לכם חברים באמריקה שרוצים לשמוע ולעזור לכם לספר את הסיפורים שלכם".



(לורנס בנדר. באדיבות פסטיבל הקולנוע ירושלים)

השביעי באוקטובר תפס את המפיק ההוליוודי, כמו רבים אחרים בארצות הברית, כשהוא עדיין לא לגמרי מבין את גודל האסון. "זה כמעט מביך. זה קרה ב-6:29 בישראל, זה היה בערך 20:30 בערב באמריקה, ולא שמענו על החדשות האלה בכלל. כשהלכתי לישון כמה שעות לאחר מכן התחילו להגיע תמונות וסרטונים של הטנדרים הלבנים, אבל כולנו הנחנו שזה סיפור של כמה שעות וישתלטו על זה".

אבל הבוקר שאחרי שינה הכל: "התעוררתי ורק אז התחלנו להבין את גודל האירוע. בנקודה הזו זה הפך לסיפור אימה מרחוק שמילא את החדשות". והוא לא הסתפק רק בצפייה מהצד: "זמן קצר לאחר מכן התחילו להגיע ניצולים ושורדים אלינו ללוס אנג'לס. היו הרבה קולות שאמרו שזה לא קרה ולא היה אמיתי, אז הבאנו אנשים לספר את הסיפור. אירחתי שלושה ניצולים - אחד שרד אבל נורה, עוד אחת בת 14 מבארי, ועוד אחד שהתנדב יחד עם זק"א, שהיה אחראי על פינוי הגופות. שם קיבלתי החלטה שהגיע הזמן לספר את הסיפורים שלנו, לתת מקום לקול היהודי והישראלי". כך החליט בנדר להגיע לישראל לפני מספר חודשים ולספר את הסיפורים של הגיבורים שהפגינו אומץ, הקריבו את עצמם והצילו חיים ב-7 באוקטובר. הסדרה שתיקרא "מרחב מוגן" וצפויה להעלות בהמשך בקשת 12, בבימויו ועל פי תסריט של ליאור חפץ ("המזח") ורותי עפרוני, תספר לדבריו את סיפורם של "אנשים רגילים שהופכים לגיבורי על בדרכם". קווי העלילה יהיו שלובים זה בזה לאורך חמישה פרקים, כשהעלילה תציג את עולמם בשעות ובימים שקדמו להתקפה.

איזו פרספקטיבה ייחודית אתה חושב שהקולנוע הישראלי מביא לסיפור הגלובלי?

"זו תעשייה צעירה ביחס למדינות אחרות, ואני חושב שבגלל זה יש פה הרבה סיפורים טובים ורעננים. כשאני פוגש במאים או יוצרים ישראלים, נדמה שיש פה כל כך הרבה סיפורים לספר. בגלל שישראל נולדה במאבק וממשיכה לחיות באחד כזה, המורכבות הרגשית נכנסת למעגל היצירה באופן טבעי. לא משנה מה הז'אנר, תמיד יהיו פה סיפורים טובים לספר בכמות גבוהה יותר באופן משמעותי מלוס אנג'לס".



(לורנס בנדר וגל גדות בטקס הפתיחה של פסטיבל הקולנוע ירושלים. צילום: סיון פרג')

במשך יותר משלושה עשורים, המפיק היהודי בן ה-67 היה חלק אינטגרלי מהוליווד. הוא החל את דרכו כשהפיק את סרט האימה "Intruder" לצד סם ריימי, שתפס את עיניו של חובב קולנוע צעיר בשם קוונטין טרנטינו שחיפש מפיק לסרטו הראשון, "כלבי אשמורת". בנדר התלהב מהתסריט והפיק את הסרט שהפך ללהיט ענק. משם הוא המשיך עם הבמאי לסרט הפולחן זוכה דקל הזהב בפסטיבל קאן "ספרות זולה", "ג'קי בראון", סרטי "להרוג את ביל" ו"ממזרים חסרי כבוד" עד שעבר חתול שחור ביניהם. הוא הפיק במקביל שורת סרטים מצליחים נוספים כמו "סיפורו של וויל האנטינג", "המקסיקני" ו"אמת מטרידה". אבל למרות ההצלחה רבת השנים בתעשייה, התגובה של הסביבה לאירועי השבעה באוקטובר היוותה עבורו נקודת שבר.

התאכזבת מהם?

"מאוד התאכזבתי. ראיתי את 'סרט הזוועות' בן 42 הדקות, זה היה אינטנסיבי. אני לובש את הסווטשירט של החטופים ומסתובב עם השרשרת בכל מקום. אנשים התחילו להפיץ שקרים ובולשיט, בזמן שיש אנשים שמספרים את העדות של מה שהם עברו. זה גרם לי לקבל החלטה - שאני הולך לדבר עם כמה שיותר אנשים ובמאים שחוו את זה כדי לשמוע את הסיפורים ולהפיץ אותם. זה הפך לפוקוס שלי".

אחרי תקופה ארוכה בתחום, פיתחת כבר עין חדה לזיהוי פרויקטים. באיזה קריטריונים אתה משתמש כשאתה מחליט מה להפיק?

"יש מספר דברים שחשובים לי. ראשית - אני פשוט אוהב את הבמאי ורוצה לעבוד איתו, אוהב את החזון שלו. שנית, זה לפי הרעיון החברתי, משהו רלוונטי לעולם, וצריך להיות זהיר כי אם לא תספר סיפור מגניב מספיק, זה לא משנה איזה רעיון חברתי תדבר עליו. ושלישית, אני נמשך לדמויות - לא משנה מה הז'אנר, אני ממוקד בזה. מה שמעניין אותי זה לראות דמות עוברת דרך מעניינת והתפתחות".
הנוף של הקולנוע העצמאי השתנה באופן דרמטי מאז שבנדר נכנס לעולם הזה בשנות ה-90. "גדלתי והתחלתי בשנות ה-90, אז הייתי חלק מגל שהיה נהדר לעשות בו סרטים. כולנו הושפענו מהסרטים של שנות ה-70, ויכולת לעשות סרטים עצמאיים שבאמת היו מגיעים לבתי הקולנוע. היום זה קשה יותר", הוא מודה. עם פלטפורמות הסטרימינג שמקצצות מיליארדי דולרים בהוצאות על תוכן ואולפנים שהופכים יותר סלקטיביים, המפיקים העצמאיים נאלצים להתאים את האסטרטגיות שלהם. "יש לזה יתרונות וחסרונות", מסביר בנדר. "בתקופת הקורונה עשיתי מערבון בשחור-לבן שיצא בנטפליקס זה כנראה סרט שלא היה יוצא לבתי הקולנוע, אבל זה סיפור טוב מספיק בעיניי וחבל אם לא היו מספרים אותו. מצד שני, האם 'סיפורו של ויל האנטינג' יכול היה להיות סרט שרשתות הסטרימינג יוציאו? אני לא בטוח".

לאן אתה חושב שהעולם הזה הולך?

"אני מרגיש שהקולנוע כאן כדי להישאר, אבל בהחלט יש מעבר ושינויים. התקווה שלי היא שיהיה גל כזה שהסרטים הגדולים ימשכו אנשים לבתי הקולנוע ויעזרו לבנות מחדש את הקהל שנעלם בזמן הקורונה. צריך לאמן מחדש את הקהל, הוא יבוא בשביל הגדולים ויתרגל לרעיון, ומשם הסרטים הקטנים יבואו".

מעבר להפקת סרטים, בנדר משמש כיו"ר משותף של המכון לסביבה וקיימות של UCLA. עבורו, "שיחה לא מספיקה" כשמדובר בפעולה סביבתית והוא גם הפיק את הסרט המצליח "אמת מטרידה" העוסק בשינויי אקלים בכיכובו של סגן נשיא ארה"ב לשעבר אל גור. כשהוא נשאל על התפקיד של תעשיית הבידור בהתמודדות עם שינויי האקלים, הוא חושב בגדול. "אשמח לראות עוד סרטים גדולים שעוסקים באסונות שקשורים להתחממות הגלובלית, משהו שיפחיד את העולם קצת ממה שעומד לקרות אם לא נשמור על הכדור".



איזה עצות אתה נותן למפיקים מתחילים?

"אני נאבקתי במשך הרבה שנים. הדבר הראשון שהפקתי היה קליפ וידיאו ב-5,000 דולר. לעשות סרטים זה קשה, לא משנה מה התפקיד שלך, אבל אתה חייב לעשות את זה. תמצא את הדרך. רוברט רודריגז סיפר פעם שהוא היה תורם דם כדי לקבל תשלום ולממן ככה את הסרטים הקצרים שלו".

לקראת סיום - איך היית רוצה שיזכרו אותך?

"הייתי רוצה שעל המצבה שלי יהיה כתוב - אב ורקדן".

התוכנית המלאה זמינה באתר הפסטיבל. לכל הכתבות מפסטיבל ירושלים >> לחצו כאן
« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »
ליטן לשינר - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
תגובותהוסף תגובה
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

 
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
 
חיפוש בארכיון החדשות
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לבחור שנה וחודש וללחוץ על כפתור החיפוש)
   
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
Obsession
1אובססיה
ציון גולשים
9.3/10
ציון מבקרים
3.8/5
Michael
2מייקל
ציון גולשים
9.1/10
ציון מבקרים
2.8/5
Reminders of him
3מזכרת ממנו
ציון גולשים
8.7/10
ציון מבקרים
2.0/5
Colours of Time
4צבעי הזמן
ציון גולשים
8.6/10
ציון מבקרים
3.5/5
Passenger
5הנוסע
ציון גולשים
8.5/10
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט