חדשות קולנוע וסרטים

פסטיבל חיפה 2025: הזוכים וסקירות: "לבנות מחדש", "מי בעד" ועוד

13/10/2025
פסטיבל חיפה 2025: הזוכים וסקירות: לבנות מחדש, מי בעד ועוד
שלח לחבר+ הוסף תגובה
פסטיבל חיפה ה-41 הכריז אמש על הזוכים במסגרות השונות כאשר בפרס הסרט הישראלי הטוב ביותר זכה סרטו של אייל חלפון "ברנינג מן". כל הזוכים וסקירות אחרונות מהפסטיבל על הסרטים "אומהה", "לבנות מחדש", "לחיות את האדמה", "סולו מאמא" ו"מי בעד"
הזוכים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-41 חיפה הוכרזו אמש (ראשון) כאשר בפרס הסרט הישראלי הטוב ביותר זכה הסרט "ברנינג מן" של אייל חלפון, שגם זכה בפרס המשחק לשי אביבי. פרס חבר השופטים לסרט עלילתי הוענק השנה לשני סרטים: "על כלבים ואנשים" של דני רוזנברג ו״כמה הערות על המצב״ של ערן קולירין.

פרס חבר השופטים לסרט תיעודי הוענק לסרט "נער יהודי גאה״ של ישרי ופרס עמית פלד לסרט הביכורים הטוב ביותר הוענק לסרט "פאדיה" של שאדי סרור, שגם זכה בפרס התסריט, בפרס לסרט העצמאי הקצר הטוב ביותר הוענק לסרט "עדשה" של בר כהן. בתחרות פרס כרמל הבינלאומית הוענק הפרס לסרט הטוב ביותר מוענק לסרט הנורבגי "חלומות" דאג יוהאן האוגרוד, ציון לשבח הוענק לסרט "אמא" של טאונה סטרוגר מיטבסקה, פרס עוגן הזהב לסרט הטוב ביותר הוענק לסרט "משמרת מאוחרת" של פטרה וולפה. אלה סקירות הסרטים האחרונות שלנו מהפסטיבל לפני סיומו מחר עם תום חול המועד סוכות.

אומהה

סרט הביכורים של קול ובלי, שמגיע לחיפה לאחר בכורה בפסטיבל סאנדנס, נפתח עם אב שהתאלמן לאחרונה מאשתו שמעיר את בתו אלה בת ה-9 ומבקש ממנה לארוז בחופזה את מה שיקר לה. אליהם מצטרף גם אחיה הקטן והמתוק צ'רלי בן ה-5 והכלב רקס והם יוצאים ברכב שמסרב להתניע למסע אל עבר יעד לא נודע. צ'רלי מקווה שמדובר בדיסנילנד, אך האב מגלה להם שדרכם לנברסקה אך לא מסביר מדוע.

זהו סרט מסע קטן ואנושי, כשאט אט העצב שנראה על פני האב חושף כי זהו אינו עוד טיול משפחתי רגיל. וואייט סוליס כצ'רלי נדמה כמי שפשוט מגלם את עצמו ומתנהג ומדבר כמו ילד אמיתי ולא כמי שמדקלם טקסטים. מולי בל רייט שמגלמת את אחותו מקנה רובד עמוק יותר ובוגר לדמותה וג'ון מאגרו כאב האבוד תופס את הלב הרגשי של הסרט. גם אם לא קורה בו הרבה ולעיתים המסע נדמה כחוזר על עצמו, הסוף הלופת שמציף תופעה לא פשוטה מצדיק את המסע. (אלעד שלו)



לבנות מחדש

לאחר ששריפת ענק משמידה את החווה של דאסטי הקאובוי (ג'וש אוקונור, "מתחרים") הוא נאלץ לעבור לפארק קרוואנים, לעבוד בכביש בעבודה שאינה מתאימה לאופיו השואף למרחבים ולטבע ולחשוב על מעבר לחווה של בת דודתו עד לשיקום האזור. אולם הקשר עם בתו הקטנה קאלי רוז (לילי לאטורה) שחיה עם בת זוגו לשעבר, מערכת היחסים שנבנית עם חבריו לפארק הקרוואנים והרצון לשקם את החווה משאירים אותו באזור.

הקצב של סרטו של מקס ווקר סילברמן ("שיר אהבה") איטי אך זה לא מפריע כלל אלא נדמה כמתאים למרחבי הענק, לשקט של הטבע ולאנשים החזקים ואוהבי האדמה שבבסיסו. כשמו, זהו סרט על בנייה מחדש – של קשרים אנושיים, של קשר משפחתי ושל שיקום הטבע לאחר אסונות שפקדו אותו. עם צילום מרהיב של אלפונסו הררה סאלסדו ומשחק רגיש של אוקונור ולאטורה בתפקידים הראשיים זה סרט שההומניות שלו כובשת ויש בו תחושה מזככת של אמון מחודש במין האנושי. (אלעד שלו)

לחיות את האדמה

הסרט "לחיות את האדמה" מציג נקודת מבט נוסטלגית של הבמאי הסיני הואו מנג לתקופת ילדותו בכפר. מנג לוקח את הצופים אחורה הזמן, לאביב 1991 בסין, תקופה שבה נכנסו השינויים הטכנולוגיים והחלה הגירה מהכפר אל העיר. הסרט מועבר מנקודת מבטו של שואנג לי הקטן שמגיע להתגורר עם דודיו בכפר לאחר שהוריו עברו לעיר שנזן לנסות את מזלם. דרכו מתוודעים הצופים לשאר הנפשות במשפחה: צ'ואנג בן דודו הצעיר בן גילו שסובל הקנטות מילדי כיתתו, ג'יאנג בן דודו שסובל מפיגור שעושה מעשי קונדס, הדוד האלים שכועס על ג'יאנג ומכה אותו, דודתו הסבלנית והאמפתית, בת דודתו המדוכדכת שנאלצת להתחתן עם בחור שאינה מעוניינת בו והסבתא רבא בת ה-91 שאליה הוא קשור מאוד ומבלה הרבה בקרבתה. היא בעצם ראש המשפחה וגם אחראית על החלק ההומוריסטי בסרט.

הסרט מתחיל ונגמר בלוויה - האחת היא קבירת עצמות והשנייה בשריפת הגופה והעברת האפר לכד, וכל זה דרך עונות השנה החקלאיות (קצירת היבול, איסוף היבול, חרישת האדמה והכנתה לזריעה). ישנו חיבור עז לאדמה כפי שרומז שם הסרט באמצעות צילום מרהיב (של גואו דמינג) של התבואה, החרישה והקצירה, הטבע והטקסים המסורתיים של הלוויות והחתונות בכפר.

הסרט מתפתח בצורה איטית מאוד לאורך 132 דקותיו ושם בעיקר דגש על הבעיות הכלכליות שעוברים בני המשפחה, ההגבלות על כמות ילדים, בדיקת פוריות הנשים וההתמודדות עם פגעי הסביבה והטבע (גשמים עזים, בעיה לחרוש שדות). כפי שנאמר בתחילת הסרט: "כוח סבל הוא מילה טובה". יחד עם זאת, הוא פחות מעמיק במתרחש בקרב כל אחת מהדמויות. הואו מנג מתרפק על הנוסטלגיה ומביא את רוח התקופה תוך הסתכלות מציצנית על המשפחה, אך הוא לא מביא את הדרמה והרגשות וזה פספוס שכן ניתן היה להתמקד במעט דמויות ולפתח אותן יותר. (מיכל ליבר רונן)



סולו מאמא

מציאות החיים האינטנסיבית והמרדף אחר קריירה גורמים בעשורים האחרונים ליותר ויותר נשים להביא ילדים כאימהות יחידניות באמצעות תרומת זרע. על נושא זה נעשו סרטים עלילתיים על גילוי זהות תורם הזרע וההשלכות של ממצא זה כמו ""סטארבק", הטעות הגדולה" בכיכובו של וינס ווהן, "אהבה בהחלפה" בכיכובם של ג'ייסון בייטמן וג'ניפר אניסטון ו"הילדים בסדר" בכיכובם של מארק רופלו וג'וליאן מור. הסרט הנורבגי "סולו מאמא" לוקח את הנושא ומביא נקודת מבט נוספת. גיבורת הסרט היא אדית, עיתונאית בת 43 שהביאה לפני ארבע שנים לעולם את בנה, זיגורד, באמצעות תרומת זרע. זיגורד הוא ילד רגיש ומופנם, שמעדיף משחקים של מבוגרים על ילדים. בעקבות הגילוי שאמה חולה בדמנציה, אדית מתחילה לתהות אם חלק מהתכונות של זיגורד נובעות מתורשה גנטית, ולכן מנסה לדלות עוד מידע על זהותו של התורם.
אדית שומעת שוב ושוב את הראיון שעשו לתורם. "אני רואה את עצמי כאדם של נתינה. אני מניח שאני אוהב את הרעיון שיש חלק ממני איפשהו בעולם" – משפט זה נותן לה גושפנקה לברר לגבי זהותו. לאחר שהיא מגלה ששמו נילס והוא מפתח משחקים, הסקרנות שלה מתעוררת והיא מחליטה לפגוש אותו באמתלת כתבה. היא מגיעה לביתו ומגלה כי נילס נשוי ויש לו ילדים. אך הפגישה החד פעמית מסתבכת ומולידה מפגשים נוספים לא מתוכננים והיא מוצאת את עצמה במסכת שקרים. יאניקה אסקבולדס, שזהו סרטה העלילתי הראשון, מצליחה להעביר ברגישות וחכמה את המצב המורכב אליו נקלעה אדית. אסקבולדס עושה שימוש בצלילי פסנתר חזקים בסטקטו בזמן החיפוש אחר התורם ועד המפגש איתו שעוזרים לאווירה הטעונה ומתוחה. השימוש המושכל בתקריבי פנים, תנועות גוף ורגליים של הצלם טוריוס ת'סן עוזר להבין את המצב הנפשי הטעון של הנוכחים ומעביר את רגשותיהם האמיתיים.

מירב המחמאות מגיעות לליסה לובן קונגסלי ("כוח עליון") שמגלמת את אדית, שעל כתפיה הצרות מונח הסרט. היא פשוט נפלאה. ניתן לראות כל נים של רגש על פניה בתקריבים והיא מצליחה ליצור הזדהות ואמפתיה כלפי דמותה. גם הרברט נורדראם שמגלם את ניל ומוכר מתפקידו מסרטו של יואכים טרייר, "האדם הגרוע בעולם", מאוד אמין וכריזמתי. סצנת הריקוד הבלתי נשכחת שלו ושל קונגסלי לצלילי השיר "Mister Vain" נהדרת, מלאת כימיה ושחרור ומביאה איזון לכבדות בסרט. זהו סרט אנושי, מרגש, מלא חמלה, אקטואלי ורלוונטי לתקופתנו שמביא את הקונפליקט של אם החידנית שמתמודדת עם המורכבות של גידול ילד לבדה, ההתמודדות עם תחושת הפחד ומאידך את האהבה הענקית שהיא רוחשת כלפיו.



מי בעד

בשנת 2001 ביים הבמאי הספרדי סנטיאגו רקחו סרט קצר שזכה במעל 100 פרסים ברחבי העולם, עובד למחזה מצליח (שרץ בגרסה ישראלית בימים אלה בקאמרי) וכעת הוא עיבד אותו לסרט באורך מלא. העלילה: ישיבת ועד בית שיוצאת משליטה כשאחד הדיירים מעוניין להשכיר את דירתו לחבר פגוע נפש לעבודה ומציף את כל הדעות הקדומות של הדיירים, שמתנגדים ברובם ומוכנים אף לשכור את הדירה בתשלום רב יותר ובלבד שלא להכניס מתמודד נפש כשכן.

בצד החיוב ניתן להבין מדוע הסרט הקצר והמחזה זכו להצלחה כזו – התסריט קולח ושנון, מצחיק בקול לעיתים ומציף נושא חשוב לסדר היום תוך מתן זרקור על הדעות הקדומות שרובנו מחזיקים בהן. בצד השלילי הסרט אכן מרגיש כמו מתיחה של סרט קצר לאורך מלא או כמו תיאטרון מצולם ולא ממש מצדיק את הפיכתו לפיצ'ר. יחד עם זאת מי שיצפה בו צפוי ליהנות. (אלעד שלו)

לכל הכתבות מפסטיבל חיפה >> לחצו כאן. לתוכנית המלאה ולרכישת כרטיסים >> לחצו כאן
« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »
תגובותהוסף תגובה
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

 
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
 
חיפוש בארכיון החדשות
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לבחור שנה וחודש וללחוץ על כפתור החיפוש)
   
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
Obsession
1אובססיה
ציון גולשים
9.3/10
ציון מבקרים
3.8/5
Michael
2מייקל
ציון גולשים
9.1/10
ציון מבקרים
2.8/5
Reminders of him
3מזכרת ממנו
ציון גולשים
8.7/10
ציון מבקרים
2.0/5
Colours of Time
4צבעי הזמן
ציון גולשים
8.6/10
ציון מבקרים
3.5/5
Passenger
5הנוסע
ציון גולשים
8.5/10
טריילרים חדשים
Ready or Not Here I Comeמי שעומד מאחורי 2,1... How to Make a Killingעשיר רצח One night onlyלגמור את הלילה The Odysseyהאודיסיאה
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט