רפאל לבנדובסקי במאי, תסריטאי ומפיק יהודי-צרפתי, מציג את סרטו "צביה ורחל - לוחמות בגטו ורשה" במסגרת פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים שיתקיים בחנוכה בין 13-18 בדצמבר. בריאיון הוא מספר על הבחירה לספר על הנשים הלוחמות, הקיבוץ שהתקיים בגטו והעדות הדרמטית של השתיים במשפט אייכמן
רפאל לבנדובסקי הוא במאי, תסריטאי ומפיק שנולד בצרפת למשפחה פולנית-צרפתית, בוגר מחלקת הבימוי של בית הספר הצרפתי המפורסם לקולנוע "לה פמיס". הוא ביים מספר סרטים קצרים ויצר סרטים רבים, בהם 15 סרטים דוקומנטריים, עבור רשתות טלוויזיה, מוסדות תרבות, פרסומות ותאגידים. בנוסף, הוא אסף עבור קרן השואה של USC (שנוסדה על ידי סטיבן ספילברג) למעלה ממאה עדויות של מגורשים לשעבר, פרטיזנים וילדים שהוסתרו במהלך המלחמה. מאז 1995, לבנדובסקי הוא מרצה קבוע בסדנאות קולנוע, מומחה למוסדות מימון קולנוע ונשיא או חבר מושבעים של פסטיבלים רבים. הוא גם מייסד "ורטיגו", חברת הפקות עצמאית שבסיסה בוורשה. בשנת 2015 הוענק לו תואר אביר מסדר האומנויות מטעם ממשלת צרפת.
לבנדובסקי יגיע לישראל כשופט במסגרת פסטיבל הקולנוע היהודי וכמו כן יוקרן סרטו "צביה ורחל -לוחמות בגטו ורשה" במסגרת הפסטיבל. באפריל 1943 פרץ בגטו ורשה המרד המזוין הראשון אי פעם נגד הכובשים הנאצים. בין הלוחמים, שרובם נשכחו עם השנים, היו גם נשים שנשאו נשק ונלחמו. צביה לובטקין ורחל (רחלה) אוירבך שרדו רדיפות, היו עדות להשמדת עמן ומילאו תפקידים מרכזיים במאבק ההתנגדות. דרך סיפוריהן השזורים יחדיו מציג הסרט היבטים של המרד שנעלמו מן העין, ובאמצעות תצלומים נדירים וקטעי ארכיון שלא נחשפו עד כה משרטט במאי את הקשר בין חייהם של יחידים למסלולה של ההיסטוריה.
איך הגעת ליצור את הסרט?
"עבדתי בשנים האחרונות על סדרה של 6 פרקים על מלחמת העצמאות של אלג'יריה ואז פנתה אליי רות זילברמן, במאית ידועה בצרפת. היא סיפרה לי שהיא בקשר עם הטלוויזיה הצרפתית והם מעוניינים בסרט חדש על מרד גטו ורשה. בהתחלה קצת היססתי, גם כי הייתי שלוש שנים עסוק בסדרה על אלג'יריה, גם כי חשבתי שאין הרבה מה לחדש וגם כי הנחתי שרוב המשתתפים במרד כבר לא בחיים. אבל אחרי חודש היא התקשרה אליי שוב ואז החלטתי לקחת את ההצעה שלה ברצינות.
קראתי ספר שעסק במנהיגי המרד כמו מרדכי אנילביץ'. מאוד הופתעתי ממעורבות נשים במרד, במיוחד הופתעתי לגלות כי לפני המלחמה כל המשתתפים במרד היו מעורבים בצורה זו או אחרת בפעילות בארגון יהודי כזה או אחר. הבנתי כי מדובר היה באנשים שעבורם המרד היה בעצם המשך של פעילות למען הקהילות היהודיות ולא איזו גחמה רומנטית של צעירים נלהבים. הבנתי שאני רוצה להראות הסרט על הדור הזה של יהודים בפולין, הדור האחרון של קהילה יהודית תוססת וגדולה שהיה מעורב מאד בחיי התרבות והדת. ממש לא רק תרבות השטייטל שאנחנו מכירים - והייתה לי הרגשה ששכחנו מכל האנשים האלו".
איך הגעת לעסוק בגיבורות הסרט צביה ורחל?
"באותה תקופה כתבתי מאמר על משפט אייכמן ונתקלתי ביום שבו צביה לובטקין ורחל אוירבך העידו במשפט ואז הבנתי שאני רוצה לעשות סרט שיתמקד בעיקר בהן. שתי נשים שכל אחת מהן מרדה בדרך שלה - צביה לחמה עם כלי נשק ורחל נלחמה בצורה אינטלקטואלית בכך שתיעדה את כל מה שקורה בגטו".
האם הן נפגשו בחייהן?
"שאלה טובה! יש כאלה שטוענים שהן נפגשנו במשפט אייכמן. הן היו נשים מאוד שונות. צביה עם העברית הרהוטה שלה ורחל שניסתה לשמור על היידיש. צביה הייתה נשואה והיו לה ילדים בעוד שרחל מעולם לא נישאה ורבים טענו שהיא הייתה אישה לא קלה. ככל הנראה הן נפגשו אולי בגטו, אבל לא הייתה ביניהן מערכת יחסים כלשהי. אני מניח שהן הכירו אחת את השנייה אבל לדעתי הן חיו בשני עולמות שונים לחלוטין ולכן בסרט אני מראה את שני העולמות האלו. כשעשיתי מחקר לסרט הבנתי את חשיבות עבודתה של רחל. בטקס של 80 שנה למרד נשיא גרמניה ציטט מספרה וכיום היא הרבה יותר מוכרת".
(הבמאי רפאל לבנדובסקי)
איך ניגשת לעשיית הסרט אחרי שמצאת את הגיבורות שלך?
"כבר ידעתי פחות או יותר על מי אני רוצה לשים דגש בסרט, אבל אז חששתי שאין כמעט חומר עליהן. הופתעתי מאד לגלות שבפולין קיים מידע היסטורי עצום ואתה יכול למצוא הרבה מאד עדויות וממצאים על אותה תקופה. אומרים שוורשה היא עיר של צללים או עיר של רוחות וכשאתה נמצא שם אתה ממש יכול לחוש את העבר של העיר".
בעיניי הסרט שלך עוסק גם בזיכרון השואה כיום.
"מה שהדהים אותי בעשיית הסרט הוא לפגוש את אותם היסטוריונים צעירים בפולין שעדיין עובדים על ההיסטוריה של יהדות פולין. בעיניי אסור להזניח את המחקר ההיסטורי ואת הזיכרון כי כל הזמן מגלים דברים חדשים ועובדות חדשות. צביה ורחל הן בעיניי מעין גיבורות שהיו בצללים. אם בהתחלה חשבתי שאין יותר מה לספר על יהדות פולין באותה תקופה, היום אני יודע שרבים מהסיפורים עדיין בכלל לא סופרו. זוהי היסטוריה חיה ונושמת שראויה לעוד ועוד מחקר ושיח. אני מראה בסרט חפירה ארכיאולוגית בוורשה וזו סצנה חשובה כי היא מראה שהעבר בנוי שכבות שכבות שצריך להמשיך ולחפור כדי לחשוף אותן".
בסופו של דבר, אתה לא מקדיש הרבה זמן בסרט לתיאור המרד בגטו.
"נכון מאוד. הלחימה עצמה הייתה מאד חשובה וזו ההתנגדות הראשונה לנאצים מצד יהודי אירופה אבל כמו שאמרתי קודם, המרד בעיניי הוא רק חוליה בשרשרת של אותם צעירים יהודים שפעלו בפולין. ניתן לראות את שורשי המרד כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת בתנועות תרבותיות ובפעילות נגד אנטישמיות. האנשים הצעירים האלו רצו לשנות את העולם בדרך של קומוניזם או בדרך של התנועה הציונית, אבל כולם פעלו להבליט את הזהות היהודית ולכן היה חשוב לי בסרט להקדיש חלק גדול להסבר על מה שאירע בוורשה בפרט ובפולין בכלל לפני המלחמה ולפני המרד. אחרי המלחמה אנשים כמו רחל וצביה המשיכו להילחם - בפולין או בישראל - למען המטרות שלהן".
אחד הדברים שהפתיעו אותי בסרט הוא אותו קיבוץ שהתקיים בגטו בזמן המלחמה.
"גם אותי זה הפתיע! גם גיליתי שלפני המלחמה היו בפולין 160 קיבוצים. בגטו היו שני קיבוצים - אחד שנסגר ב-1941 והשני שמתואר בסרט היה פעיל עד למרד. פגשתי בארץ את אחד ממנהיגי תנועת דרור שפעיליו הפעילו את הקיבוץ בגטו. צביה הייתה פעילה בקיבוץ הזה. כשהיא באה לישראל היא המשיכה בפועלה והקימה את קיבוץ לוחמי הגטאות".
מדוע החלטת להראות בסרט סצנות ממשפט אייכמן?
"במשפט שמעו פעם ראשונה בעולם על מה שקרה בשואה. את היום שבו גם רחל וגם צביה העידו מציינת אפילו חנה ארדנט בספרה. לכן היה לי חשוב להתחיל עם משפט אייכמן כששתי גיבורות הסרט שלי מעידות באותו יום. לצערנו לא נשמרה העדות של רחל ואין דרך להראות אותה".
מה חשוב לך שהצופים ייקחו מהסרט?
"חשוב להבין שבפולין הייתה אנטישמיות מצד אחד ומצד שני פעילות תרבותית וחברתית ענפה של יהודים. מאוד היה חשוב לי להציג את היהודים לא רק כקורבנות אלא גם כאנשים פעילים. חשוב לזכור את המתים, אבל גם את החיים - ולכן עשיתי סרט על אנשים צעירים על פעולותיהם ועל החלומות שלהם".
הסרט "צביה ורחל - לוחמות בגטו ורשה" יוקרן ב-15 בדצמבר בסינמטק ירושלים בשעה 17:00 במסגרת פסטיבל הקולנוע היהודי. ההקרנה בתמיכת המכון הפולני. לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים >>
לחצו כאן רון פוגל - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות