מבקר האתר רון פוגל ממשיך לדווח מהריביירה הצרפתית והפעם: הסרט הצרפתי "איש של זמנו" על משטר וישי, הסרט "האיש שאני אוהב" בכיכובו של רמי מאלק, הסרט הספרדי "La Bola Negra", הקומדיה הצרפתית "קרשנדו", הריאיון שבוטל עם השחקנית של אלמודובר וכיתת האומן עם טילדה סווינטון
פסטיבל קאן מתקרב לסיומו ואני גמור מעייפות. ככה זה כשישנים בין 3 ל-4 שעות בלילה. אני מתחיל את יומי התשיעי בפסטיבל בסרט הצרפתי "איש של זמנו" (A Man of His Time) של עמנואל מארה על חבר במשטר וישי שמנסה להיות רק בורג במכונה בתקופת הכיבוש הנאצי בצרפת. הסרט הארוך מאוד (שעתיים ו-35 דקות) נדמה היה לי בהתחלה כעשוי כסרט חובבים עם צילום מחוספס ונאמברים מוזיקליים עם שירים מימינו, אבל לאט לאט הוא תפס אותי ובסופו של דבר הוא יצירה ראויה שמראה שאנשים בכל מקום מנסים לשרוד, גם אם זה אומר למכור את נשמתך לשטן.
צהריים בקאן ואני בדרכי לקוקטייל השנתי של חברת קמפארי למצביעי גלובוס הזהב בקאן (שאני ועורך האתר אלעד שלו ביניהם). מהקוקטייל אני ממהר למלון מריוט המהודר כדי לקיים ראיון עם השחקנית הראשית בסרט החדש והלא מוצלח לטעמי של אלמודובר "חג מולד מריר", אלא שבדיוק כמו לעורך האתר גם לי הראיון מתבטל ממש בדקה התשעים אחרי שאלמודובר מטנף כהרגלו על ישראל במסיבת העיתונאים של הסרט.
אני מפנטז על לילה רגוע לשם שינוי אבל מקבל קריאה להגיע לשטיח האדום ולצפות בסרטו החדש של הבמאי איירה זקס "האיש שאני אוהב" על בחור גאה שהוא זמר ושחקן בניו יורק של תחילת שנות ה-80. בניגוד לרוב הצופים אני אהבתי את הסרט שהוא פשטני אבל הצליח לרגש אותי ובמיוחד את רמי מאלק בתפקיד הראשי כחולה איידס המבין שימיו ספורים (ליהוק מוכר משהו למאלק זוכה האוסקר על גילום פרדי מרקיורי ב"רפסודיה בוהמית").
ביומי העשירי בפסטיבל אני צופה בסרט הספרדי "La Bola Negra" על המשורר לורקה ועל חד-מיניות בתקופת מלחמת האזרחים בספרד. סרט רחב יריעה (השנה סרטים רבים בפסטיבל הם באורך של שעתיים וחצי ויותר) שמתנהל בשלוש נקודות זמן - 1932 עת שבה לורקה סובל בגלל נטיותיו המיניות, זמן מלחמת האזרחים בספרד כששני חיילים משני עברי המתרס מתאהבים ותקופתנו שבה חוקר ספרות גאה מנסה למצוא מחזה אבוד של לורקה. אפילו פנלופה קרוז וגלן גלוז קופצות להופעות אורח. לטעמי הסרט ארוך מדי אבל עדיין סוחף ומעניין.
אני מגיע למפגש כיתת אומן עם הדיווה טילדה סויינטון שראיינתי בזמנו בפסטיבל והיא מספרת לקהל הנלהב על אהבתה לאומנות הקולנוע, על הבמאי דרק ג׳רמן וכמובן על העבודה עם פדרו אלמודובר. היא ממליצה לקהל להעז והכי חשוב לכבד את אלו שעובדים איתם. סווינטון בצניעות שלה היא תופעה ממש יוצאת דופן בהוליווד ואני מעריץ אותה.
ערב יורד על קאן ואני צופה בסרט "קרשנדו" של אנייס ז'אווי על הפקת האופרה "נישואי פיגארו" באתר היסטורי. אני הופתעתי מאוד לטובה מהסרט שיש בו הרבה אופרה וגם לא מעט הומור ובעיקר הצצה מרתקת למאחורי הקלעים של הפקת יצירה אומנותית. לא בטוח שהסרט מחדש משהו אבל הוא מאוד מהנה וצחקתי המון.