חדשות קולנוע וסרטים

Seret מהעבר: 30 שנה ל"משימה בלתי אפשרית"

22/5/2026

שלח לחבר+ הוסף תגובה

שלושים שנה בדיוק עברו מאז שהפרק הראשון של סדרת הסרטים האגדית "משימה בלתי אפשרית" הגיע לאקרנים וקשה להאמין עד כמה רחוק הסדרה הזו הלכה. מה שהתחיל כסרט ריגול יחסית פשוט, הפך עם השנים למפלצת אקשן עולמית, כזו שכל סרט בה מנסה לשבור את השיא של הקודם. זו הזדמנות לעצור רגע ולראות איך הכל התחיל ולאן התפתח

משימה בלתי אפשרית (1996)

את הבסיס הניח בריאן דה פלמה, שבחר ללכת דווקא על כיוון אלגנטי ומרוסן. הסרט הראשון לא רץ קדימה בלי ברקס כמו שרגילים לראות, אלא בונה מתח בצורה חכמה. העלילה עוקבת אחרי אית'ן האנט, סוכן שמוצא את עצמו מואשם בבגידה, וצריך לנקות את שמו תוך כדי שהוא מנסה להבין מי הפיל אותו. מה שהופך את הסרט הזה לכל כך טוב זה הסגנון, זוויות הצילום, הקצב. אין כאן פיצוצים כל חמש דקות, אלא רגעים קטנים של מתח. מעניין גם שזה הסרט היחיד בסדרה שבו אית'ן בכלל לא משתמש בנשק חם. הקהל אהב מאוד, המבקרים פרגנו, והסרט עשה מעל 450 מיליון דולר. פתיחה מרשימה מאוד לפרנצ'ייז חדש (גם אם הוא מבוסס על סדרת טלוויזיה אהובה).

מעבר להצלחה המיידית, הסרט הראשון היה גם סוג של פריצת דרך לז׳אנר. הוא הגיע בתקופה שבה סרטי אקשן הלכו יותר לכיוון של פיצוצים ורעש, ובחר דווקא לסמוך על מתח ו"שקט". הסצנה בלנגלי, למשל, הפכה לאחת המפורסמות בגלל שליטה מוחלטת בקצב ובאווירה. השימוש במסכות ובטוויסטים החזיר את תחושת המשחק והתחכום לסרטי הריגול והשפיע לא מעט על סרטים שבאו אחריו. הסרט עזר להכניס את עולם הטכנולוגיה של שנות התשעים (האינטרנט, האקרים, תקשורת דיגיטלית) למיינסטרים בקולנוע בצורה שהרגישה אז חדשה ורלוונטית.

אין ספק שהסרט הזה גם סימן נקודת מפנה עבור טום קרוז. עד אז הוא היה כוכב, אבל כאן הוא הפך לכוח מניע, לכוכב על. הוא לא רק הוביל את הסרט, אלא גם היה מעורב מאחורי הקלעים, קיבל החלטות יצירתיות והתחיל לבנות לעצמו תדמית של מי שלא מפחד לקחת סיכונים. זה אולי לא נראה קיצוני כמו הפעלולים המטורפים של השנים האחרונות, אבל היסודות הונחו כבר כאן. ההצלחה של הסרט הפכה את "משימה בלתי אפשרית" למותג, ואת קרוז לפנים שלו, קשר שהלך והתחזק עם כל סרט נוסף, עד למצב שבו היום אי אפשר להפריד בין השניים.

משימה בלתי אפשרית 2 (2000)

בתחילת המילניום קיבלנו סרט נוסף לסדרה, שהביא שינוי חד. במאי האקשן ג'ון וו הביא סגנון אחר לגמרי, הרבה יותר גדול ומוחצן. הסיפור הפעם עוסק בניסיון לעצור הפצת וירוס קטלני, אבל נתפס בעיני רבים כעלילה פחות מעניינת. הסרט כן כולל רגעים אייקוניים כמו הפתיחה עם הטיפוס על הצוק לכאורה ללא חבלים (שקרוז עשה בעצמו) וסצנת האופנועים המפורסמת. מאחורי הקלעים קרוז דאג להבהיר לכולם ממה הוא עשוי כשהתעקש לעשות את כל הפעלולים לבד. זה חלק ממה שעוד ילווה את הסדרה עד לסופה. הסרט קיבל ביקורות פחות טובות, אבל עדיין משך קהל והכניס הרבה כסף.

משימה בלתי אפשרית 3 (2006)

הפרק השלישי ניסה לקחת את הסדרה למקום קצת אחר. הבמאי ג'יי.ג'יי אברמס ("אבודים") שם דגש יותר על הצד האישי של אית'ן, מערכת היחסים שלו, החיים מחוץ לעבודה וכמובן המחיר שהוא משלם. יש כאן כמה רגעים טובים, אבל התחושה הכללית קצת מבולבלת. זה לא בדיוק סרט אקשן מובהק, אבל גם לא דרמה עמוקה. מה שכן זכור לטובה הוא פיליפ סימור הופמן שגילם את הנבל המרכזי, הופעתו כסוחר נשק אכזרי וקר רוח זכתה לשבחים כנקודת אור בסרט, המציגה ניגוד חזק לאית'ן האנט. הופמן הביא עומק לתפקיד שהוגדר כאחד הנבלים הטובים בסדרה. מלבד הופמן, הסרט הזה לא ממש השאיר חותם ונחשב לחלש יחסית לאחרים.

משימה בלתי אפשרית 4: קוד הצללים (2011)

זה הסרט שבו הכל משתנה. בראד בירד לוקח את הסדרה ומעלה אותה רמה, או אפילו כמה. כמובן שהעלילה ממשיכה את הקו הקודם, סוכנות שנמצאת תחת איום, ואית'ן צריך לפעול בלי גיבוי. אבל הסיפור כאן פחות חשוב מהדרך. יש המון רגעים בלתי נשכחים כמו הבריחה מהכלא, הפריצה לקרמלין, סופת החול בדובאי וכמובן הטיפוס על בורג' חליפה. קרוז נתלה על המגדל הגבוה בעולם, בגובה מאות מטרים, וזה אמיתי לגמרי. זה גם הסרט שבו מתחילים להרגיש את הדינמיקה הקבוצתית, בנג'י, ברנדט ואחרים מקבלים יותר מקום. זה סרט כיפי, קליל יותר, עם הרבה הומור, מה שהחזיר את הסדרה למרכז הבמה אחרי פרקים חלשים יותר.

משימה בלתי אפשרית 5: אומת הנוכלים (2015)

פרק זה ממשיך בדיוק מאיפה שבו עצרנו בסרט הרביעי ומעלה אפילו יותר את הרף. הפעם אית'ן מתמודד עם ארגון מסתורי בשם "הסינדיקט". סצנת הפתיחה עם המטוס היא רגע מטורף וכמעט בלתי נתפס שבו קרוז תלוי על מטוס אמיתי בזמן המראה. מעבר לזה, יש את סצנת האופרה בווינה, שמצליחה להיות גם יפה וגם מותחת, ואת מרדף האופנועים במרוקו. התוספת הכי משמעותית היא רבקה פרגוסון, שמביאה דמות מורכבת וחזקה. הסרט התקבל מצוין והוכיח שהסדרה בשיא שלה.

משימה בלתי אפשרית 6: התרסקות (2018)

אם חשבנו ששני הסרטים האחרונים הצליחו להתעלות אחד על השני, "התרסקות" הוא אפילו סרט גדול יותר, מהיר יותר, וכמובן יותר שאפתני. גם כאן העלילה ממשיכה ישירות את הסרט הקודם, עם השלכות למעשים של אית'ן. אבל שוב, מה שבולט ללא ספק הוא כמובן האקשן. הפעלול של קפיצה ממטוס בגובה רב (HALO) דרש מקרוז שנה של אימונים. יש גם קרב אגרסיבי עם דמותו של הנרי קאוויל ומרדף מסוקים ארוך בגובה נמוך. אחד הרגעים הכי מדוברים הוא דווקא סיפור מאחורי הקלעים - קרוז קופץ בין גגות, שובר את הקרסול, וממשיך לרוץ כדי לא לעצור את הצילום. זה אומר הכל על הגישה שלו ועל האופן שבו הניע את הסדרה קדימה עוד ועוד. הסרט זכה לשבחים גדולים ונחשב לאחד הטובים בסדרה.

משימה בלתי אפשרית 7: נקמת מוות חלק 1 (2023)

במרכז המשימה ניצבת תוכנת הבינה המלאכותית בשם "הישות". בפרק הזה יש ניסיון להאט קצת, לבנות מתח, לתת לדמויות לנשום - כי מחכה לנו פרק נוסף ומשלים כפרק 2. זה לא אומר חלילה שחסר אקשן. הפעלול שבו קרוז קופץ עם אופנוע מצוק הפך כבר לאחד הרגעים המזוהים ביותר עם הסדרה. מה שמעניין כאן זה השילוב בין הערכים הישנים של הסדרה – החיבור הרגשי וקשר בין הדמויות והערכים החדשים -סצנות אקשן עוצרות נשימה.

משימה בלתי אפשרית: חשבון סופי חלק 2 (2025)

הסיפור ממשיך ישירות, שוב מול "הישות", עם איום על העולם כולו. הסרט גדול מאוד וגם ארוך במיוחד, כמעט שלוש שעות. זה סרט שמנסה ללכת על כל הקופה (ליטרלי) עם תקציב עצום, הרבה דמויות והרבה קווי עלילה. אבל כאן מתחילה הבעיה, שהסרט מנסה להיות כל כך חשוב, שכל רגע הופך להיות כבד עם "משמעות" של סגירה ופרידה. כל רגע מרגיש חשוב, כל סצנה מנסה להיות דרמטית. יש פחות רגעים של כיף פשוט, פחות אקשן זורם. זה נראה מצוין, משוחק טוב, אבל לא מצליח לרגש כמו שציפינו מסיום כזה. זה לא כישלון, אבל גם לא השיא שהסדרה הייתה ראויה לו.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

כתבות נוספות ממדור Seret מהעבר

תומר כץ - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !