חדשות קולנוע וסרטים

פסטיבל הקולנוע ירושלים: "איך להרגיש", "בוקר טוב עזה", "הכדור השחור" ועוד

תמונת כתב מאת יאיר הוכנר
12/7/2026
פסטיבל הקולנוע ירושלים: איך להרגיש, בוקר טוב עזה, הכדור השחור ועוד
שלח לחבר+ הוסף תגובה
פסטיבל הקולנוע בירושלים ממשיך ומבקר הקולנוע הראשי של האתר יאיר הוכנר בילה את הסוף שבוע באולמות הסינמטק וחזר עם המלצות חמות על יצירת מופת ספרדית, שני סרטים ישראלים צעירים וחזקים, דרמה פינית עוצרת נשימה וגם שתי אזהרות צפייה
 הכדור השחור

סרטם החדש והמרהיב של הצמד הספרדי חאווייר אמברוסי וחאווייר קאלבו (יוצרי הסדרה המופתית "Veneno"), התגלה כחוויה קולנועית מטלטלת ויוצאת דופן, המשלבת בין ריאליזם חברתי נוקב לבין סוריאליזם היפנוטי ומציגה דיוקן פסיכולוגי מבריק של מספר דורות של גברים הומואים במהלך ההיסטוריה הספרדית. הבימוי של הצמד, המכונה ה"ג'אביס", מתעלה כאן לשיא חדש של בשלות אומנותית; השליטה שלהם בקצב, הפסקול והצילום המרהיב מייצרים קולנוע אמיץ, אינטנסיבי ורווי יצרים שאינו מרפה מהצופה לרגע.

מדובר בהישג חזותי ועמוק שמותח את גבולות השפה הקולנועית ומגדיר מחדש את המושג מלודרמה מודרנית – קולנוע נועז המציג תצוגות משחק פנומנליות. זוהי יצירה שחודרת ישירות אל מתחת לעור ומצליחה לאזן בן רגעים של יופי פיוטי שובר לב לבין ברוטליות רגשית כנה, שתשאיר אתכם המומים ומרותקים למסך.

ההחלטה של חבר השופטים בקאן 2026 להעניק את פרס דקל הזהב לסרט אחר תיזכר כאחת ההחמצות הגדולות של העשור. "הכדור השחור" אינו סתם עוד סרט פסטיבלים מוצלח, אלא יצירת מופת קלאסית מיידית שהייתה ראויה לפרס הגדול ביותר של הקולנוע העולמי. מדובר ביצירה רחבת יריעה, נצחית ומהדהדת, שמקומה מובטח כבר עכשיו בדפי ההיסטוריה של הקולנוע האירופי. עבור מי שעדיין לא צפה ביצירה הזאת בפסטיבל ירושלים, נותרו עוד שתי הקרנות ב-16 וב-18 בחודש. נסו להשיג כרטיס כדי לזכות לחזות ברגע נדיר של זיקוק קולנועי טהור, כזה שייוותר בלבבות עוד שנים רבות.

לא סתם בתום הקרנת הבכורה העולמית של "הכדור השחור" בפסטיבל קאן, הקהל נעמד על רגליו והריע לצמד הבמאים (ולשחקנים, ביניהם פנלופה קרוז וגלן קלוז) במשך כמעט 20 דקות רצופות. מדובר באחת מהתשואות הארוכות והסוערות ביותר שנרשמו בריביירה בשנים האחרונות.



ספרו לכולם

הבמאית המבטיחה אלי האפסאלו שמאחורי הלהיט "סרט בנות" (Girl Picture), שזכה בפסטיבל סאנדנס והציג בפסטיבל הקולנוע הגאה, חוזרת עם צירה תקופתית מרהיבה ויזואלית ומגישה לקהל הצופים סיפור הישרדות נפשי מרתק ונוקב. העלילה מתרחשת בפינלנד של המאה ה-19. במרכז הסיפור עומדת אמנדה (מארקטה טיקאנן בתצוגת משחק מחשמלת), אישה צעירה, עצמאית ודעתנית שמסרבת להיכנע לחוקים הפטריארכליים והנוקשים של החברה בה היא חיה. בעקבות המרדנות שלה, היא נשלחת לגלות באי מבודד, המשמש כמחנה סגור ומרוחק לנשים "סוררות". גם בתוך כותלי המחנה, ותחת ידה הנוקשה והמפקחת של גרטה מנהלת המקום, אמנדה מסרבת לתת למערכת לכבות את גאוותה או למחוק את אישיותה ואמונותיה. הסרט מבוסס על ספרה של קטיה קאליו (שכתבה גם את התסריט), ומשתתפות בו גם השחקניות המוערכות אלמה פויסטי ("עלי שלכת", "טובה") וקריסטה קוסונן ("באקרומס"). האפסאלו מוכיחה שוב פעם את יכולתה המופלאה לצלול לנפשן של דמויות נשיות. "ספרו לכולם" הוא סרט חזק, מרגש ומלא עוצמה קולנועית שכדאי ורצוי לראות על המסך הגדול.



בוקר טוב עזה

סרטם התיעודי הראשון באורך מלא של חנן ברנדס ומתן סקופסקי (בוגרי בית הספר לקולנוע "סם שפיגל"), המוקרן בפסטיבל במסגרת התחרות הרשמית של הקולנוע הישראלי התיעודי, הוא קולנוע במלוא מובן המילה. תשכחו מסרטים שבהם אנשים מדברים אל המצלמה, תשכחו מיצירה שהיא ליניארית במובן הכי בסיסי של המילה. מדובר בחוויה אור-קולית לפעמים מצחיקה, לפעמים מרגשת ובסופו של דבר טרגית ואומרת המון על המציאות שאנחנו חיים בה מאז 7 באוקטובר.

הסרט עוקב אחר אור ברנדס, בן דודו של חנן וחברו של מתן. אור, סטודנט לפסיכולוגיה ולוחם במילואים שירת ברצועת עזה כנהג טנק ("עגלון"). במהלך השירות האינטנסיבי שלאחר אירועי 7 באוקטובר, אור מחליט לשדר פודקאסט מאולתר המיועד לחבריו הלוחמים – ישירות דרך רשת הקשר הצבאית. הסרט מורכב מהשידורים ומשיחות גלויות וכואבות על פחד, הכחשה, אובדן ותחושות נקם, ועד לרגעים של הומור שחור, בדיחות פנימיות והטרלות הדדיות ברשת הקשר כדי להפיג את המתח, כאשר הקולות מופיעים על רקע צילומים אינטימיים מתוך הקרבות עצמם מנקודת המבט של לוחם טנק.

מגוון הרגשות שהקהל חווה בסרט הזה הוא עצום. הסרט מצליח לפתוח צוהר נדיר, לא מסונן וכואב אל תוך נפשם של הלוחמים בזמן אמת. מדובר בקולנוע דוקומנטרי צעיר, אנרגטי, ממוקד וקצר. 52 דקות מדויקות להפליא שיעצור את נשימתכם. ובסופו תשאלו, עד מתי?.



איך להרגיש

הסרט החדש של הדס בן ארויה ("אנשים שהם לא אני", סדרת הטלוויזיה "קורדרוי"), מוקרן במסגרת תחרות חג'ג' היוקרתית לקולנוע ישראלי עלילתי. גם בסרט הזה בן ארויה ממשיכה את סגנונה החשוף והאינטימי ואפילו יש תחושה של בגרות ויזואלית ותסריטאית בקופרודוקציה בין-לאומית (ישראל, קנדה וגרמניה) המצליחה לשלב בין אנגלית, גרמנית ועברית.
הסרט שצולם כולו בברלין הוא דיוקן אינטימי ונוקב של צעירים המחפשים שייכות ומשמעות בעולם, תוך שהם נאבקים בפער המכאיב שבין הפנטזיה למציאות. זוהר היא רקדנית ישראלית צעירה שמגיעה לברלין כדי לבקר את חברתה הטובה, שירה. היא פוגשת את גילן, משורר גרמני חסר ביטחון. במקביל שירה מתחילה לצאת עם חואן הספרדי. ככל שהקשר הרומנטי והרגשי בין זוהר לגילן מעמיק, החברות בין זוהר ושירה מתחילה להיסדק. אירוע קיצוני ואינטימי חושף צדדים לא מוכרים באישיות של גילן וזוהר.

על הצילום חתום מידן ארמה שהצליח לתפוס בעדשתו את ברלין בשתי התכונות הכי אופייניות לה - הפראית והמלנכולית, כולל one shot מטורף במסיבה. התכוננו ליצירה נועזת, אינטנסיבית, פרובוקטיבית, מטלטלת וסוערת עם סצנה בלתי נשכחת של שירת ההמנון הצרפתי, הגרמני והישראלי שעוד עתידה לעורר רעש כאשר הסרט יצא בבתי הקולנוע בארץ.



הסמוראי והאסיר

סרטו החדש של קיושי קורוסאווה, שהוקרן מחוץ לתחרות בפסטיבל קאן 2026, נושא עמו הבטחה נרטיבית מסקרנת: שילוב בין תעלומת רצח בנוסח אגתה כריסטי, קולנוע סמוראים תקופתי והמבנה של "רשומון". אולם, הצופים שינהרו לאולם צריכים להצטייד באזהרה משמעותית. מדובר ביצירה איטית להחריד בעלת קצב מדיטטיבי שהופך במהרה למייגע. הסרט נקלע ללולאה נרטיבית צפויה שחוזרת על עצמה שוב ושוב ללא הצדקה. הניסיון לפרק את האמת מזוויות שונות הופך למסורבל ומעגלי. התוצאה מתישה והתעלומה המרכזית נפתרה בראשו של כותב שורות אלו כבר בתחילת הסרט הרבה לפני שהיא נפתרת על המסך. מומלץ לחובבי קולנוע יפני איטי ואנשים עם בעיות שינה.

אל הניצחון

סרטו החדש של הבמאי האוקראיני המוערך ולנטין ואסיאנוביץ' ("אטלנטיס") הוא חוויה קולנועית מאתגרת הדורשת מהצופה תעצומות נפש ולא מעט סבלנות. למרות הנושא הטעון והאקטואלי, מדובר ביצירה איטית להחריד, המושתתת על שוטים סטטיים ארוכים, אשר נקלעת במהרה לחזרתיות מעייפת. העלילה עוקבת אחרי במאי המביים את עצמו ואת בנו בסרט עלילתי המשחזר את סיפורם של המון משפחות אוקראיניות שנקרעו בעקבות המלחמה המתמשכת. הסרט הופך לסרט בתוך סרט בתוך סרט. החזון של ואסיאנוביץ' היה צריך להיות קולנוע מהפנט, אבל מתגלה כמסה מייגעת שגם הרגעים היפים ואפילו המצחיקים הנמצאים בה הולכים לאיבוד בגלל חוסר בהתפתחות דרמטית. מומלץ רק למי שמאוד אוהב קולנוע מינימליסטי קשוח במיוחד.

לפרטים נוספים על פסטיבל הקולנוע ירושלים ולרכישת כרטיסים - לחצו כאן
« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »
יאיר הוכנר - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
תגובותהוסף תגובה
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

 
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
 
חיפוש בארכיון החדשות
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לבחור שנה וחודש וללחוץ על כפתור החיפוש)
   
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
I Swear
1מילה שלי
ציון גולשים
9.3/10
ציון מבקרים
3.8/5
Saltiz
2סולטיז הסרט
ציון גולשים
9.1/10
Stitch Head
3פרנקי והמפלצות
ציון גולשים
9.0/10
Mutiny
4נקמה בלב ים
ציון גולשים
8.8/10
The ties that bind us
5מה שמחבר בינינו
ציון גולשים
8.7/10
ציון מבקרים
3.8/5
טריילרים חדשים
The Hunger Games Sunrise on the Reapingמשחקי הרעב: זריחה על האסיף Whalefallנפילת הלוויתן The Social Reckoningהחשבון החברתי The Christophersהכריסטופרים
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט
Xאוהבים לחיות ב Seret?לחצו ועקבו גם באינסטה!
Xאוהבים לחיות ב Seret?פרגנו בלייק והישארו מעודכנים גם בפייס!