הסרט הדני "מפלתו של הרקולס", שמציג בפסטיבל הקולנוע ירושלים המתקיים בימים אלו, עוסק בנושא רלוונטי במיוחד לקהל הישראלי - הטיפול בהלומי קרב. רון פוגל נפגש עם מפיק הסרט סבסטיאן וולר לשיחה על פוסט-טראומה, העבודה עם דאר סלים ("חוזה") לצד שחקנים לא מקצועיים והסרט הישראלי החדש אותו הפיק
פסטיבל הקולנוע בטאלין באסטוניה נחשב לאחד מ-15 פסטיבלי הקולנוע הטובים בעולם. אני מוזמן לפסטיבל מאז 2018 ומשתדל תמיד לראות בו כמה שיותר סרטים שרובם לא מגיעים להקרנה מסחרית בישראל. בשנה שעברה צפיתי במסגרת תחרות סרטי הביכורים בפסטיבל בסרט מקסים ומרגש בשם "מפלתו של הרקולס" של הבמאי הדני כריסטיאן בונקה.
הסרט עוסק באי קטן בפאתי דנמרק אליו מגיע יוסף (דאר סלים, "החוזה"), חייל פוסט טראומטי שתקף את בנו. באי מטפלים בחיילים הלומי קרב ומנסים ללמד אותם להילחם עם השדים שלהם ולהסתגל לחיות שוב בחברה האזרחית. לשמחתי הרבה בחר פסטיבל הקולנוע בירושלים להקרין את הסרט בפסטיבל השנה במסגרת התחרות הבינלאומית ואני נפגשתי עם מפיק הסרט הגרמני סבסטיאן וולר שהגיע לפסטיבל.
איך הרעיון לסרט קרם עור וגידים?
"הרעיון המקורי של הבמאי היה לעשות סרט על חוסר היכולת של גברים להיפתח ולהתחבר לרגשות שלהם. הוא חשב שחיילים מסמלים את הגברים החזקים ביותר בחברה ויחד עם בחור שחזר מלחימה הם פיתחו את הרעיון של הסרט על חייל שמרגיש שהוא לא יכול לשתף ברגשותיו את הקרובים לו ומרגיש מאוד מתוסכל בגלל כל מה שהוא חווה. במידה מסוימת היתה גם מידה מסוימת של מזל כשתוך כדי התחקיר לסרט כריסטיאן למד על האי הקטן הזה, ואז הוא ביקר בו והגיע למסקנה שהוא רוצה לצלם שם".
יש הרבה נון-אקטורס בסרט. ספר על ההחלטה לצלם מטפלים ומטופלים שבאמת נמצאים על האי.
"אכן, רוב המשתתפים בסרט מגלמים את עצמם. לדעתי בגלל שכריסטיאן ביים בעיקר דוקו הוא החליט שהסרט יהיה עד כמה שאפשר קרוב לאמת. בגלל זה לא ניתן תסריט למשתתפים והיו בעיקר אלתורים. זה היה תהליך לא פשוט לצלם מטפלים ומטופלים. במיוחד חששנו שהצילום יעורר טראומות ישנות אצלם. כוכב הסרט דאר סאלים נפגש כמה וכמה פעמים לפני הצילומים עם הצוות ועם המטופלים. הוא כוכב גדול בדנמרק וממש לקח את הסרט באופן אישי וכל מי שהיה על האי מאוד התרגש להיות במחיצתו וזה עזר להפיג חששות ולשבור את הקרח".
הגעתם לאותו אי וחייתם שם תקופה?
"כן, חיינו שם למשך חודש וממש התחברנו לאווירה הרגועה של המקום ואפילו דגנו מדי פעם. בגרמניה צילמנו את הסצנות שעוסקות במשפחה של הגיבור".
האם התייעצתם עם הצוות באי לגבי העלילה?
"כריסטיאן הציג את הקונספט ואנשי המוסד באי בהחלט תרמו את חלקם ושיתפו בסיפורי מטופלים וחלק מהסיפורים האלו משולבים בצורה כזו אחרת בסרט".
איך היו התגובות לסרט?
"הסרט הוקרן עד עכשיו רק בדנמרק והתגובות מדהימות. הוא קיבל הרבה מאוד התייחסות תקשורתית וגם הוקרן בפרלמנט הדני גם כדי להראות מה התוצאות של החלטה פוליטית שעוסקת בשליחת חיילים לקרב. התעורר דיון שלם בנושא הלומי קרב. אני מקווה שכל הדיונים האלו יעזרו לשכנע חברות הפצה לקנות את הסרט ולהפיץ אותו בעולם כי מדובר בסרט ממש טוב שעוסק בנושא סופר חשוב. אני עומד להקים בעצמי חברת הפצה ואם יהיה צורך הסרט הזה יהיה אחד הפרויקטים הראשונים שלנו כי לטעמי הוא ראוי להפצה רחבה ככל האפשר".
עשית בהקרנה בירושלים סשן של שאלות ותשובות, איך היה?
"היה מדהים, הקהל מאוד התעניין ושאל הרבה שאלות. בסוף ניגש אליי אבא ששני בניו הם הלומי קרב והוא הודה לי על הסרט. אני זוכר שבהקרנה בטאלין ישבתי ליד כמה הלומי קרב וראיתי את ההשפעות הנפשיות עליהם - חלק זזו כל הזמן, בחור אחד הוריד את החולצה ושם אותה שוב. אז הבנתי סופית את חשיבות הסרט שחושף את הצלקות הבלתי נראות של החיילים האלו".
אתה גרמני וזהו סרט דני. האם כמפיק יש לך העדפות היכן ועם מי לעבוד?
"אני תמיד מחפש סיפור טוב ושואל את עצמי אם אני נקשר לסיפור. במקרה של 'מפלתו של הרקולס' יכולתי להזדהות עם הסרט כי בעצמי שירתי בצבא ולדעתי יש בסרט גם שאלה של אחריות - אחריות החברה ששולחת חיילים לקרב לטפל בהם כראוי כשהם חוזרים הביתה. בגרמניה יש כעת דיון שלם בנושא של האם להחזיר את שירות החובה לאור המצב הפוליטי ומלחמת רוסיה-אוקראינה. אימהות מתבטאות בנושא וגם פוליטיקאים ולכן סרט כזה יכול לתרום לדיון".
האם שיתפת בעבר כמפיק פעולה עם הקולנוע הישראלי?
"אכן כן, הפקתי סרט דוקו עם דרומה הפקות והילה פלג בשם 'על חיים ואהבה'. זה סרט על בית אבות בתל אביב, שעוסק בשאלה איך השפיעה השואה על אותם דיירים שגרים שם. הוא כבר עבר את שלב הפוסט פרודקשן בתקווה שבקרוב הוא יהיה בפרמיירה בפסטיבל חשוב. העורכת של הסרט ערכה בין היתר את 'אנטומיה של נפילה' הנהדר ואני מאוד גאה בו".
לפרטים נוספים על פסטיבל הקולנוע ירושלים ולרכישת כרטיסים - לחצו כאן