מהפריצה ב"ממזרים חסרי כבוד" ועד "פרנקנשטיין", השחקן האוסטרי הפך תוך עשור אחד בלבד לאחד השחקנים המוערכים, המבוקשים והמעוטרים ביותר בדורנו. חזרנו לתפקידים שהקנו לו מקום של כבוד בפנתיאון הקולנועי
מעטים המקרים בהיסטוריה של הקולנוע שבהם שחקן בעשור החמישי לחייו פורץ לתודעה העולמית בעוצמה כה מטלטלת, עד שהוא משנה בבת אחת את הדרך שבה הוליווד מלהקת ונרטיבים נכתבים. כריסטוף ואלץ, השחקן האוסטרי-גרמני שעד שנת 2009 ידע בעיקר תפקידי טלוויזיה אירופאיים ובימות תיאטרון במרכז אירופה, הפך תוך עשור אחד בלבד לאחד השחקנים המוערכים, המבוקשים והמעוטרים ביותר בדורנו.
לכבוד יום הולדתו ה-70, זוהי הזדמנות לפצח את הקוד האמנותי של ואלץ: השילוב הנדיר בין אלגנטיות אירופית מעודנת, דיקציה חדה כתער והומור שחור משובח באמצעות חמשת התפקידים המזוהים ביותר בקריירה שלו ואלה שהקנו לו מקום של כבוד בפנתיאון הקולנועי, הכניסו לקופות מאות מיליוני דולרים ועיטרו אותו בפרסים הנחשקים ביותר בתעשייה.
1. קולונל האנס לנדה - ״ממזרים חסרי כבוד״ (2009)
כשקוונטין טרנטינו כתב את התסריט ל״ממזרים חסרי כבוד״, הוא מספר כי כמעט גנז את הפרויקט. הבמאי הודה בפומבי לא פעם כי האמין שכתב דמות שאינה ניתנת לגילום: איש האס-אס קולונל האנס לנדה - ״צייד היהודים״ הנאצי. הדמות דרשה שחקן שישלוט באופן רהוט בארבע שפות (אנגלית, צרפתית, גרמנית ואיטלקית), יפגין קסם אישי כובש ובו בזמן ישדר סדיזם ומקאבריות מקפיאת דם. ואז, אחרי זמן רב של חיפושים ואחרי שהבמאי כמעט ויתר, הופיע כריסטוף ואלץ.
הופעתו של ואלץ בתפקיד הקולונל הנס לנדה זכתה לקונצנזוס מוחלט ושבחים אדירים מקיר לקיר.. סצנת הפתיחה בבית החווה הצרפתי נלמדת כיום בבתי ספר לקולנוע ברחבי העולם כשיעור מאלף בבניית מתח דרמטי. ואלץ עצמו עשה היסטוריה כשגרף כל פרס אפשרי בעונת הפרסים של 2009-2010. הוא זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן, בפרס גלובוס הזהב, בפרס באפט"א ובפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר. הסרט הפך ללהיט ענק וגרף כ-321 מיליון דולר ברחבי העולם אל מול תקציב של 70 מיליון דולר.
2. ד״ר קינג שולץ - ״ג׳אנגו ללא מעצורים״ (2012)
אם האנס לנדה גילם את הרוע האבסולוטי במסווה של נימוס, ד״ר קינג שולץ ב״ג׳אנגו ללא מעצורים" הציג את ההפך הגמור: רופא שיניים גרמני לשעבר שהופך לצייד ראשים הפועל בדרום ארה"ב, ערב מלחמת האזרחים, המשתמש בחוק היבש ובמוסר אישי נוקשה כדי להילחם בעוולות העבדות. הוא משחרר את ג׳אנגו (ג׳יימי פוקס) מעבדות והופך לשותף ולמנטור שלו. הכימיה הקולנועית בין ואלץ לפוקס והדיאלוגים השנונים שהפקיד בידיו טרנטינו אפשרו לוואלץ להפגין מנעד רגשי רחב - בין הומור יבש, חמלה עמוקה ופעלתנות קטלנית.
אותה רטוריקה מלוטשת ששימשה את לנדה לשליטה ולאיום, משמשת כאן את המצפון המוסרי של הסרט. שולץ מדבר באנגלית מסולסלת שמבליטה את הבערות של האנשים סביבו ומתייחס למוסד העבדות בסלידה גלויה. סצנת הסיום שלו מול קאלווין קנדי (לאונרדו דיקפריו) נותרה אחת הסצנות החזקות בקולנוע של שנות האלפיים. הסרט שבר את שיאי הקופה של טרנטינו וגרף כ-426 מיליון דולר ברחבי העולם. ואלץ הוכיח כי פריצתו הראשונה לא הייתה מקרית. הוא זכה בפרס האוסקר השני שלו לשחקן המשנה הטוב ביותר עבור תפקידו בסרט, לצד פרס גלובוס הזהב ופרס באפט״א נוסף.
3. וולטר קין -״עיניים גדולות״ (2014)
בדרמה הביוגרפית של טים ברטון, יצא ואלץ מאזור הנוחות של סרטי האקשן והתקופה ההוליוודיים הגדולים לטובת דרמה אנושית מורכבת. ואלץ מגלם את וולטר קין, צייר בינוני שהציג בשנות ה-50 וה-60 את ציורי הילדים בעלי העיניים הענקיות כיצירות שלו. בפועל, קין לקח קרדיט על ציוריה המרהיבים והמצליחים של אשתו, מרגרט קין (איימי אדמס). הזיוף הסתיים במשפט, שבו נדרשו שני בני הזוג לצייר מול השופט, כשקין תירץ ברגע האמת שכתף כואבת מונעת ממנו לעשות זאת.
קין לא היה גאון מניפולטיבי כי אם רמאי מקסים, שקרן ושחצן, שאף פעם לא מפסיק למכור. ואלץ משחק אותו במינון קומי מדויק ומציג איך הקסם האישי של מניפולטור עוזר לו לשלוט באישה שלצדו. הדמות מייצגת את היכולת של ואלץ לגלם דמויות נבלים מורכבות בעלות פנים אנושיות ויום-יומיות ומציג משחק עדין על התפר שבין סוחר אמנות כריזמטי, בעל מניפולטיבי ומגלומן שמאבד בהדרגה את אחיזתו במציאות. סצנת בית המשפט היא הופעת יחיד של שחקן שעושה הצגה בתוך הצגה. ואלץ היה מועמד לפרס גלובוס הזהב בקטגוריית השחקן הטוב ביותר בסרט קומי/מוזיקלי והסרט זכה לשבחי הביקורת בזכות ההופעות המרכזיות שלו ושל אדמס.
4. ארנסט סטאברו בלופלד - ״ספקטר״ (2015) ו״לא זמן למות״ (2021)
כניסתו של ואלץ לזיכיון הקולנועי הוותיק והמצליח בהיסטוריה - סדרת סרטי ״ג׳יימס בונד״, הייתה טבעית וכמעט מתבקשת. ב״ספקטר״ של סם מנדס הוא מוצג תחילה כפרנץ אוברהאוזר, אחיו המאומץ של בונד (דניאל קרייג), ורק בהמשך מתגלה כמי שעומד בראש ארגון הפשע העולמי. הליהוק שלו לתפקיד הנבל האולטימטיבי, ראש ארגון ״ספקטר״ ואיש הצללים העומד מאחורי סבלו של בונד, עורר ציפיות אדירות.
ואלץ הביא לבלופלד אינטרפרטציה מודרנית: לא עוד נבל צעצוע הצוחק ברשעות, אלא פסיכופת קר, מחושב, בעל עומק פסיכולוגי ואובססיה אישית לג׳יימס בונד. גילום הדמות קיבע את מעמדו כאחד השחקנים הבולטים של הוליווד בתפקידי ארכי-נבלים, והוא זכה לשבחים על יכולתו לשמור על נוכחות מצמררת גם בסצנות מינימליסטיות שהעניקו לסרטים אופל פסיכולוגי מעודן. ב״לא זמן למות״ חזר ואלץ לתפקיד אורח, כאסיר בכלא מאובטח. הסצנה מול קרייג, מבעד לתא זכוכית, הוכיחה שגם במעט דקות מסך הוא מסוגל להשתלט על החלל. ״ספקטר״ גרף מעל 880 מיליון דולר ברחבי העולם, בעוד ״לא זמן למות״ הכניס כ-774 מיליון דולר בתקופת פוסט-קורונה מורכבת.
5. היינריך הרלנדר - ״פרנקנשטיין״ (2025)
כאשר הבמאי גיירמו דל טורו ניגש לעבד את יצירת המופת הגותית של מרי שלי, ״פרנקנשטיין״, הוא ידע שנדרשת לו דמות מקורית ומורכבת שתשקף את הכוח הכלכלי, הפטריארכלי והחברתי המניע את האובססיה המדעית. הליהוק של כריסטוף ואלץ לתפקיד היינריך הרלנדר, איל הון תובעני, פטרון מדע ואביה של אליזבת (מיה גות׳), התברר כאחת ההחלטות האמנותיות המבריקות של היצירה. ואלץ, בכישרונו הנדיר לצקת אלגנטיות מאיימת ודיקציה חדה כתער לתוך דמויות סמכותיות, הופך את הרלנדר מאיל הון תקופתי שגרתי למוקד המתח הגותי של הסרט.
ואלץ מגלם את התפקיד בדייקנות ובאלגנטיות מצמררת ובכך מעניק לסרט את עמוד השדרה הדרמטי והתמטי שלו, כשהוא מייצג את הקפיטליזם הדורסני של המהפכה התעשייתית ואת היהירות האנושית שמאמינה כי ממון וכוח יכולים לקנות בעלות על סודות החיים והמוות. דמותו המורכבת של ואלץ כמניפולטור קריר הדוחק במדען (אוסקר אייזק) לחצות גבולות מוסריים בעודו שומר על ידיים נקיות, הופך את היצירה מדרמת אימה תקופתית לטרגדיה אנושית נוקבת שזכתה לתשבחות נרחבות בעונת הפרסים ולמקום של כבוד בפילמוגרפיה של השחקן.