חדשות קולנוע וסרטים

הדרך להתגבר על זמנים מטורפים היא להישאר בני אדם
הדרך להתגבר על זמנים מטורפים היא להישאר בני אדם
חדשות קולנוע

"הדרך להתגבר על זמנים מטורפים היא להישאר בני אדם"

אאלעד שלו12/11/2026+ הוסף תגובה
לבאן קוגואשווילי הגיע לפסטיבל הסרטים ערבה המתקיים בימים אלה עם "גוריה", נציג גיאורגיה למירוץ לאוסקר. בריאיון הוא מספר על החיים אחרי קריסת ברית המועצות, על הליהוק של תושבים מקומיים ועל היכולת למצוא אהבה, מוזיקה והומור בתוך הכאוס
אחרי ההקרנה של "גוריה" בפסטיבל הסרטים ערבה המתקיים בימים אלה (4-14 בנובמבר) סמוך לשמורת הטבע עשוש, כמה מאנשי הקאסט שהגיעו עם הבמאי לבאן קוגואשווילי שרו משירי הסרט. עבור מי שצפה זה עתה בדרמה הגיאורגית האנושית והמשעשעת, היה במפגש הזה משהו שהמשיך את החוויה שעל המסך. המוזיקה ב"גוריה" היא חלק מהחיים עצמם, דרך של אנשים לשמוח, להתקרב ולהחזיק מעמד גם כשהעולם שסביבם מתפרק.

סרטו החדש של קוגואשווילי, המוכר בין היתר בזכות הסרט "פגישה עיוורת", מתרחש בתחילת שנות התשעים, זמן קצר לאחר קריסת ברית המועצות. במערב גיאורגיה החיים מתנהלים בין הפסקות חשמל, עוני וחוסר ודאות. זוריקו, אלמן בן 45 המגדל אגוזי לוז, מסרב למכור את היבול שלו במחיר הזעום שמציעים הסוחרים ונחוש למצוא עסקה טובה יותר. במקביל הוא מנסה לפתוח פרק חדש ומתאהב במאיה, המורה למוזיקה בכפר. סביבו אנשים ממשיכים לעבוד, לשתות, לשיר, להתאהב ולהסתבך.

"גוריה", שהוקרן בפסטיבל ונציה האחרון ונבחר לייצג את גיאורגיה במירוץ לאוסקר, הוא סרט פוליטי דווקא בבחירה שלו להסיט את המבט מהפוליטיקה אל האנשים שחיים בתוכה. דרך חברה שנמצאת על סף פירוק, קוגואשווילי בוחן כיצד מוזיקה, הומור וקשרים אנושיים מאפשרים להמשיך לחיות, כאשר ברקע מבעבעת גם לא מעט אלימות. ההתבוננות החומלת, ההומור היבש והצילום היפהפה בשחור-לבן יוצרים סרט אותנטי ומלא חיים, שיכול להדהד גם לישראל של ימינו.



(הבמאי לבאן קוגואשווילי בפסטיבל הסרטים ערבה)

אתה חוזר לתקופה שבה הסדר המוכר קרס. מה היה חשוב לך להראות דרך האנשים שחיו בה?

"אני זוכר את התקופה הזאת היטב. הייתי בן 18 או 19 כשהמערכת כולה התמוטטה ומשהו חדש התחיל. הייתה המון אי-ודאות, היו מלחמות אזרחים, לא היה חשמל והיה עוני. רציתי להראות את התקופה, אבל גם להראות שלא משנה עד כמה הסביבה קשה, אם אנחנו נשארים בני אדם שמסוגלים לחברות, לאהבה, למוזיקה, לאירוניה עצמית ולהומור, אנחנו יכולים להתגבר על הנסיבות הפוליטיות הקשות האלה. זה נראה כמו סיפור פשוט, אבל מבחינתי המסר גדול. הדרך להתגבר על זמנים מטורפים היא להישאר בני אדם".

לצד ההומור והמוזיקה אתה מראה גם התפרצויות אלימות וחטיפת נשים לצורך נישואים בכפייה. עד כמה הדברים מבוססים על המציאות?

"רוב הדברים מבוססים על אירועים אמיתיים. לפני שכתבנו את התסריט היה תחקיר ארוך. ראיינתי אנשים, שאלתי שאלות וניסיתי להבין מה קרה. הדברים שתיארת היו לצערנו חלק מהחיים, ולכן חשבנו שצריך לכלול אותם בסרט. הם שייכים למקום ולתקופה, והם גם דרמטיים ותורמים לתסריט. אבל הגישה שלנו הייתה למצוא מעט אירוניה בכל מצב דרמטי. אפילו הלוויה, שאמורה להיות סצנה טרגית, הופכת לקומדיה. אני מאמין שכשמכניסים הומור לטרגדיה או לאירועים דרמטיים, הדרמה לא נעשית פחות דרמטית. היא נעשית עמוקה יותר. לקהל קל יותר לספוג אותה, ולי זה נותן קלילות באופן שבו אני מספר את הסיפור". החיבור בין הומור למצוקה מלווה גם את הבחירות החזותיות של הסרט. נופי הכפר וחיי היומיום מקבלים בשחור-לבן איכות שיש בה משהו נוסטלגי, אבל ההחלטה לוותר על הצבע התגבשה סופית רק אחרי שהצילומים כבר החלו.

למה בחרת לצלם בשחור-לבן?

"כבר בזמן התחקיר צילמתי הרבה תמונות וסרטונים, ואפילו ערכתי סרט תיעודי קצר על גוריה בשחור-לבן. זה פשוט הרגיש נכון יותר. אבל כשהתחלנו לעבוד על ההפקה, שבה היו מעורבות שבע מדינות, היה יותר קל להציג אותה כסרט בצבע, סוג של קומדיה. כך היה קל יותר לגייס כסף. כשהתחלנו לצלם הבנתי שאנחנו יכולים לשלוט ברוב הצבעים, אבל לא בכולם. גוריה נמצאת באזור טרופי והכל היה ירוק מאוד. הסתיו מגיע שם מאוחר, ובמקרה שלנו הוא הגיע אפילו מאוחר יותר. הירוק הזה לא התאים לרוח של הסרט. אחרי שבוע או עשרה ימי צילום אמרנו: בואו ננסה שחור-לבן. לחצנו על הכפתור, כי בדיגיטל זה קל, ופתאום הכל התחיל לעבוד. גם המשחק נראה משכנע יותר בשחור-לבן".



רוב המשתתפים בסרט הם לא שחקנים מקצועיים. מה חיפשת בשילוב בינם לבין שחקנים?

"מההתחלה ידעתי שאלַהק הרבה תושבים מקומיים. הם מביאים כנות. לשחקנים מקצועיים יש טווח רחב יותר מבחינת הדברים שהם יכולים לעשות, אבל האנשים האמיתיים מביאים את האמת. זה שילוב טוב. הרעיון היה לשמור על משהו כמעט תיעודי, אבל עם הרבה עלילה בדיונית. גם השחור-לבן שלנו הוא לא מסוגנן, אלא ריאליסטי".

איך הגיבו בגיאורגיה לאופן שבו אתה מציג את החברה הגיאורגית?

"הסרט עוד לא יצא להפצה מסחרית, זה אמור לקרות בינואר, אז נראה מה יהיו התגובות. היו לנו כמה הקרנות והתגובות היו טובות מאוד. הייתי מאוד לחוץ לפני ההקרנה בבאטומי, שנמצאת ליד גוריה. מישהו אמר לי שזה סרט טוב, אבל שהוא לא חושב שתושבי גוריה יקבלו אותו היטב. ידעתי שיגיעו הרבה אנשים מהאזור, לא רק מי שהשתתפו בסרט. חלקם לא היו בקולנוע עשר, עשרים או שלושים שנה. הם באו עם קרובי משפחה, דודים, דודות ושכנים, והתגובה הייתה נהדרת. אנשים צחקו ובכו, הרגשות היו מאוד כנים. הייתי כל כך לחוץ שיצאתי החוצה בהקרנה, ואז אשתי אמרה לי: 'בוא, בוא, זה נהדר'".

מההקרנות המקומיות יצא הסרט אל פסטיבל ונציה ואל המרוץ לאוסקר. עבור קוגואשווילי ההכרה הזאת היא גם הזדמנות להקל מעט על המאבק המתמשך של יוצר קולנוע להגיע לסרט הבא שלו. "כל כך קשה לגייס כסף לכל פרויקט. עוברים הרבה קשיים, וכשבוחרים בך לוונציה זה מקל מאוד על הפרויקט הבא. בשבילי, ובשביל כל במאי, מה שחשוב הוא להיות מסוגל לעשות את הסרט הבא ולהגיע לקהל", הוא מודה. "הבחירה לייצג את גיאורגיה באוסקר היא סוג של הכרה במדינה שלך, אבל היא גם מחויבות. צריך לנסוע ללוס אנג'לס ולעשות קמפיין. אנחנו ננסה לארגן הקרנות טובות ולהציג את הסרט הכי טוב שאפשר. אחר כך צריך לקבל את מה שיבוא ולא לחשוב על זה יותר מדי".
בתקופה שבה יש יוצרים שנמנעים מלהגיע לישראל, הגעת לערבה עם אנשי הסרט. מה עמד מאחורי ההחלטה?

"אני חושב שאנחנו צריכים להיות מעל הפוליטיקה, כי אנחנו עושים סרטים בשביל אנשים ובשביל קהל. בכל מקום אפשר למצוא דרך ללב של הקהל, וזה מה שחשוב. אם מתחילים לחשוב על פוליטיקה, זה מאוד מגביל. מבחינתי זה צריך להיות על אנשים, קהל וקולנוע. בשבילנו ישראל היא מדינה חשובה מבחינה תרבותית והיסטורית, ויש לנו קשר מיוחד. שמעתי על הפסטיבל במדבר והייתי סקרן, אבל לא יכולתי לדמיין עד כמה אוהב את האווירה הרגועה ואת האנשים שמגיעים במיוחד כדי לראות סרטים. ההקרנה הייתה מצוינת, גם מבחינת התמונה וגם מבחינת הסאונד, וקבלת הפנים הייתה חמה מאוד. האפשרות להביא לכאן את הצוות הייתה נהדרת".



המוזיקה היא חלק מרכזי בסרט, והמפגש עם השחקנים ששרו כאן אחרי ההקרנה המחיש עד כמה היא חלק מהחיים שלהם. איך נוצרו השירים?

"פגשתי בגוריה מלחין גיאורגי צעיר וביקשתי ממנו כמה קטעים ברוח השירה העממית המסורתית, אבל קצת אחרת. הסברתי לו את הטון של הסרט ושל הסיפור, ואחרי כמה ימים הוא שלח לי קטעים שהקליט כשהוא שר. השירים הגיאורגיים הם בדרך כלל פוליפוניים, בשלושה קולות, אבל הרגשתי שהסרט דורש יותר פשטות. ביקשתי קול אחד, אווירה. משהו שהוא גם מצחיק וגם עצוב, עם סתיו וגשם ואנשים שמתאהבים. משהו על תקווה, אבל לא תקווה מפורשת מדי".

השירה שנמשכה מן המסך אל המפגש בערבה הייתה, מתברר, גם חלק בלתי נפרד גם מהצילומים. "תושבי גוריה הם אנשים מאוד מוזיקליים", מספר קוגואשווילי. "בכל פעם שהייתה הפסקה בצילומים והייתי מכין את השוט הבא, הייתי שומע מישהו שר בחצר. הייתי מסתכל מהחלון ורואה את השחקנים שלי שותים ושרים. ככה צילמנו את הסרט. שום דבר לא הומצא. הם באמת שרו כל הזמן".

הקרנה נוספת של הסרט "גוריה" בפסטיבל הסרטים ערבה תתקיים ביום שישי 13 בנובמבר בשעה 17:15 במסך צוקים. לכל הכתבות מפסטיבל סרטים ערבה>> לחצו כאן. מידע על התוכנית, מכירת כרטיסים ואפשרויות לינה זמין באתר הפסטיבל.
לידיעה הקודמתלידיעה הבאה
אלעד שלו - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
תגובות+ הוסף תגובה
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

 
כתבות נוספות
יום הקולנוע הבין-לאומי 2026: ההמלצות של כתבי האתר"באתי ממשפחה ענייה מאוד. גם היום כשאני במאי ידוע אני לא רואה ...50 שנה ל"נהג מונית": 10 סיבות לצפות ביצירת המופת שחוזרת לקול ...מי מלך הביצה? דירגנו את כל סרטי שרק והחתול במגפייםSeret השבוע: "סוס פרא תשע", "פרלה", חגיגות 25 שנה ל"שרק" ועו ...לכבוד "סוס פרא תשע": סרטיו הטובים ביותר של מרטין מקדונה
 

חיפוש בארכיון החדשות

הציגו את כל הידיעות מחודש ושנה מסוימים, או חפשו טקסט בארכיון.

לפי חודש
או חיפוש טקסטואלי בארכיון
מתאריך עד
Charlie the Wonderdog
1וונדר-דוג
ציון גולשים
9.2/10
Waves
2גלים של תקווה
ציון גולשים
9.2/10
ציון מבקרים
3.5/5
Clayface
3קלייפייס
ציון גולשים
9.0/10
ציון מבקרים
4.0/5
Forgotten Island
4האי הנעלם
ציון גולשים
8.9/10
ציון מבקרים
4.0/5
Ali G Who Iz I
5עלי ג'י: אני מי?
ציון גולשים
8.5/10
ציון מבקרים
3.5/5
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט