Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: אמאל'ה - טלוויזיה ישראלית משובחת

היא נחרטה בזיכרון הקולקטיבי כ"לימור" מ"רק בישראל", או כ"ג'ודי ניר מוזס-שלום", מ"ארץ נהדרת" אבל ב"אמאל'ה", תוכלו לקבל את הזכות לראות את אורנה בנאי, כפי שאף פעם לא ראיתם.

זהו סיפורה של אפרת, רווקה תל אביבית בת 38, שחקנית מהשורה השלישית, שמנהלת שנים רומן קטן עם מיקי, (אלון אבוטבול מ"שבתות וחגים" וגם זוכה פרס האוסקר 2003 על "האסונות של נינה"), שחקן מצליח, נשוי פלוס ילדה. במקביל, היא פוגשת את פרנקו, (יובל שגב), ברמן צעיר, מקסים וילדותי שהיכרות עמו הופכת לרומן קצר. בוקר אחד, מגלה אפרת שהיא בהריון, אבל מי האבא - פרנקו או מיקי? מכאן הכל מסתבך...

אפרת, שהופכת לאם חד-הורית, מתמודדת עם קשים רבים כמו אמה, אילנה (תיקי דיין המוכשרת והמקסימה), שיצאה לפנסיה וחוזרת לחייה בגדול וחברתה הטובה דפנה, (מיה דגן, "השיר שלנו"), שמתרחקת ממנה. בנוסף נאלצת אפרת להתמודד עם איומיו של מיקי שדורש לדעת שהתינוק לא שלו ועם פרנקו ששומר על נוכחות מרחוק. בתוך כל זה, מתגלה קובי השכן ההומוסקסואל (אלון פרידמן, שחקן תיאטרון "גשר", זוכה פרס "השחקן המבטיח של השנה") כמשענת בטוחה.

הסדרה אינה רחוקה שנות אור מחייה של אורנה בנאי, עצמה. נכון, שכל האלמנטים שמסביב התווספו, אך הגרעין נשאר זהה - גם היא, כדמותה בסדרה, "אפרת", היא שחקנית חד הורית, שילדה את הילד הראשון שלה בגיל מאוחר יחסית (בנאי ילדה את בנה, אמיר, כשהייתה בת 37, ומאז נולד לפני שנתיים, היא מגדלת אותו לבדה.). גם אמה, כמו אמה בסדרה, היא מנהלת בית ספר לשעבר,השם שלה בסדרה – "אפרת", זהה לשמה של אחותה, גם המון ריבים עם אמה (דיין, בסדרה), התקיימו במציאות לפני הולדת הבן, על פי דבריה של בנאי.

"איסטניסטית, רגישה לריחות, בן אדם מאוד עצבני שמתחמם נורא מהר. אדם קשה שכל מי שמכיר אותי יודע שאני לא קלילה, לא זורמת ולא סבבה", כך מגדירה את עצמה בנאי באחד מראיונותיה. אין ספק, שהעובדה כי בנאי היא אחת מכותבות הסדרה, עזרה ביצירת קווי דימיון רבים בינה לבין דמותה, "אפרת", אולי לא "נטו", אך בוודאי "ברוטו". למרות זאת, בנאי ממשיכה להזכיר לעיתונאים שהסדרה אינה אוטוביוגרפית, ולא ממש אישית, כאשר היא נזכרת בכמות צלמי הפפארצ'י שנהגו לחכות לה ימים על גבי לילות עד שתצא מבית החולים עם תינוקה החדש. ההבדל בינה לבין דמותה, שבנאי בוחרת להדגיש, הוא מקצועי: "היא שחקנית שלא הולך לה." היא אומרת.

דרמות ישאליות עושות לי את זה. כך זה גם היה ב"הבורגנים" וב"בנות בראון", ודעתי לא השתנתה גם אחרי צפיה ב"אמאל'ה". הסדרה כתובה להפליא. באמת. ולא צפויה בגרוש. הדמויות שיצרו בה, הן אמפטיות ומוקצנות מאוד, והסיטואציות אליהן נקלעת הדמות הראשית, אפרת בכר, בייחוד עם פרנקו, הברמן הצעיר, (יובל שגב), שמראות לנו התנגשות אטומית בין רווקה סחוטה ועייפה מהחיים לבין תמצית הווית החיים המתהלכת ונושמת בביתה, אירונית לטובה, לפרקים, ומעלה פה ושם חיוך.

בנאי בסדרה משדרת לנו הרבה יותר בגרות, ממה שהקהל הצעיר ובכלל נהג לצפות ממנה. היא מגיעה אלינו, לאחר שתקופת ה"לימור", הדמות שהעניקה לה את הפירסום הכי גדול בקריירה, וה"צחוקים" נשכחו ממנה. היא אמנם עדיין משתתפת ב"ארץ נהדרת" וההומור עדיין טמון בה, אך אפשר לראות על פניה ובהתנהגותה, שהתינוק, אמיר, שנולד לה, חולל בה מהפך לא קטן בכלל, גם בריאון עימה היא מודה בכך:

"אמהות זה דבר עצום", אומרת בנאי, "אומרים לך 'כשתהיי אמא, תביני'. זה שיא של אהבה נטולת אגו. הלב מתמלא אהבה. יש באמיר משהו שהוא קצת בדמותי, משהו מההוויה שלי. אבל לפעמים אני מרגישה שאני כועסת עליו, שהוא גזל ממני את החופש. אני חושבת שזה בריא שאני לא נבהלת מזה. קראתי פעם ראיון עם יהודית רביץ שאמרה שהחופש שלה היה בעצם כלא. מאוד התחברתי לזה."

בסיכומו של דבר, "אמאל'ה", מספרת לנו על החיים, ואם לא אלו של בנאי, אז אלו של עוד אלפי אחרות, שנמצאות בסיטואציה דומה בדיוק. היא סוחפת. לעיתים מעלה חיוך ולעיתים דמעות, אך מעל לכל היא בהחלט דרמה טלויזיונית טובה מאוד, עשוייה להפליא ובוודאי ובוודאי ששווה צפייה.

"אמא'לה" – כל יום רביעי ב – 22:00, שידורי "קשת", ערוץ 2.