Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: אז מי אתה באמת אנתוני זימר?

ז'ארום סאל, הבמאי של "אנתוני זימר" שעלה לא מכבר לאקרנים, אמר בראיון שהוא מעדיף להתחיל עם קלישאה מאשר לגמור עם אחת. חבל רק שלא סיפרו לו שאין דבר שהוא לא קלישאתי בימינו: הכל כבר נעשה, הכל נאמר, הכל נשחק. מה שנותר הוא רק לסדר את הדברים קצת אחרת, לשנות איזשהו פרט קטן, ולנסות לא להראות קלישאתי יותר מדי, שכן חיינו הם בלאו הכי קלישאה אחת גדולה.

לכן, כל אדם שראה יותר מ-3 סרטי מתח בחייו, עוד בזמן הצפייה בטריילר של "אנתוני זימר" סביר להניח שיגלה את הסוף שלו, שאמור להיות הפתעה. עבור אלו שלא ראו את הטריילר, אז הנה העלילה בתימצות: אנתוני זימר הוא פושע שמבוקש על ידי שלטונות החוק הצרפתיים. יש להם בעיה אחת שמונעת מהם לתפוס אותו - אין להם מושג איך הוא נראה אחרי שעל פי המידע שיש בידיהם הוא עבר ניתוח פלסטי מקיף לפרצופו. ממש רמונט לפנים.

הדרך היחידה להגיע אליו היא לעקוב אחרי קיארה אהובתו (סופי מרסו המדהימה) וכך להגיע אליו. אך כמו בסרטים, הרעים גם כן יודעים על תוכניותיהם של הטובים, ולכן כדי לחמוק מהשלטונות והמאפיה הרוסית שגם מחפשת את זימר, היא נצמדת ברכבת אל פרנסואה (איוואן אטאל), מתורגמן שנזרק לאחרונה על ידי אישתו, ומזמינה אותו לבלות איתה סופ"ש בריביירה. אחרי כמה כדורים שעוברים לידו במלון, פרנסואה לא מוותר על אהבתו לקיארה, וממשיך להסתכן כדי להגן עליה.

משולש האוהבים בין זימר שנוכח ברוחו, לבין קיארה ופרנסואה, הוא שמניע את עלילת המתח והפעולה שמצטלמת בצורה יפיפייה בריביירה הצרפתית. לזכותו של הסרט ייאמר שהוא זורם בצורה חלקה, ולא מנסה להתברבר יותר מדי, אבל מצד שני כל מה שהוא עושה זה לתת פול גז בניוטרל.

בכל רגע ורגע בסרט יש תחושה שבסרט הזה היינו כבר, והנה עוד רגע תדלק המנורה מעל ראשו של המפקח והוא יגלה מי הוא אותו אנתוני זימר. גם אם הטריילר של הסרט יוצר איזושהי אווירת מתח ומיסתורין, למרות שהכל מוכר בו, אז מגיעה האקספוזיציה של הסרט שהיא ממש צולעת. אין ספק שאם התכוונו לפתוח כאן בקלישאה, קיבלנו קלישאה כמו בספר: פיתוי ללא מילים כמעט - מספיק מבט של סופי מרסו לשבות כל גבר. אגב, בצורה חשודה משהו, הסצינה בה מפתה סופי מרסו את אטאל ברכבת דומה מאוד לסצינה בה מתחילה ג'ניפר אניסטון עם קלייב אואן בסרט "מחיר הבגידה" (שגם מתרחשת ברכבת).

נדמה שגם היום, עדיין כולם רוצים להיות היצ'קוק, ולשחק על המיסתורין ועל שאלות הזהות, וזאת היא אולי הקלישתאיות שמסיימת את הסרט שכל כך רצה להמנע ממנה יוצרו. אבל אולי זאת פשוט קלישאה לנסות ולהיות לא קלישאתי. והקלישאה הגדולה ביותר היא להתלונן על הקלישאתיות בקולנוע.