ניקולס קייג' הוא כמו הר געש, הוא צריך לסמוך עליי שאציל אותו מעצמו

שנתיים לפני ש"פאודה" יצאה והפכה להצלחה בינלאומית, סרט הביכורים של הבמאי הישראלי יובל אדלר, "בית לחם", הפך את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לסרט פעולה סוחף, היה להצלחה קופתית גדולה וגם זכה בשישה פרסי אופיר - כולל לסרט הטוב ביותר. הצלחה זו סללה את דרכו של הבמאי לקריירה בינלאומית שהתחילה עם הסרט "המורה לאנגלית" בכיכובם של דיאן קרוגר ומרטין פרימן, המשיכה בסרט "סודות שמורים" עם ג'ואל קינמן ונומי ראפאס ועכשיו מגיעה לשיא בסרטו השלישי של אדלר באמריקה – "נוסע מהגיהנום" (Sympathy for the Devil), שבו הוא חוזר לשתף פעולה עם קינמן לצד עבודה עם אחד הכוכבים הגדולים בהוליווד, ניקולס קייג'.

בניגוד לבמאים אחרים, אדלר מודה שאת סרטו הקודם "סודות שמורים" כלל לא רצה לעשות בתחילה. "באו אליי עם תסריט מאוד חלש והשחקנית נומי ראפאס מאוד רצתה שאני אעשה אותו. אמרתי שצריך לשכתב את כל התסריט. כתבתי דראפט ומכרו אותו מהר. בעיקר עשיתי אותו כי רציתי לעבוד עם השחקנים האלו. זה לא החומר שאני הכי מתחבר אבל המנהל שלי אמר שזה יעזור והוא צדק כי הנה הסרט הזה, שאני כן מאוד אוהב, קרה בגלל הסרט ההוא", מספר אדלר בראיון ל-Seret.

(אדלר וקייג' על סט "נוסע מהגיהנום". צילומים בכתבה באדיבות סרטי יונייטד קינג)

הרצון של אדלר לביים את "נוסע מהגיהנום" החל כבר לפני עשר שנים, לאחר ההצלחה של "בית לחם". "היה לי רגע כזה בהוליווד. במשך שנה שלחו לי תסריטים והם היו בדרך כלל מזעזעים. אתה קורא אותם ולא מאמין. נמאס לי באיזשהו שלב. אבל אז קראתי את התסריט של 'נוסע מהגיהנום' ב-2014 והתלהבתי", הוא מספר.

עלילת הסרט עוסקת בנהג (ג'ואל קינמן, "יחידת המתאבדים") שממהר לבית החולים ללידה של אשתו. כשהוא מגיע לחניון, נוסע מסתורי (ניקולס קייג' בהופעה מטורפת כפי שרק הוא יודע) נכנס לרכבו ובאיומי אקדח אומר לו לנסוע. במהלך הנסיעה הנוסע הבלתי צפוי והאלים יביא הרס וחורבן לכל מקום אליו יגיעו ותתברר הסיבה שבה בחר דווקא בנהג התמים לכאורה, שרק רוצה להגיע חזרה לאשתו בשלום.

לאחר שקרא את התסריט, אדלר עשה פיץ' למפיקים כדי להסביר מדוע הוא צריך לעשות את הסרט אך הם בחרו במאי אחר. "בהוליווד תמיד בוחרים מישהו שעשה משהו דומה בעבר ו'בית לחם' לא היה דומה", הוא מסביר. לאורך השנים הוא בדק שוב ושוב מה קורה עם התסריט עד שב-2021 האולפנים אמרו לי שהם איבדו את האופציה, שחזרה לתסריטאי לוק פרדייס. אדלר החליט לראשונה בקריירה להמר על כספו שלו ולרכוש את הזכויות לתסריט לשנה אחת בלבד במהלכה עליו לסיים את הצילומים.

זה חלון זמן מאוד קצר לבימוי סרט.

"5-6 שבועות לפני הצילומים בכלל לא ידעתי שיש לי סרט. הייתי צריך לצלם ב-20 יום, כל דבר שביקשתי לא היה. התקציב שלו אחרי השחקנים וההפקה הוא בערך כמו של 'בית לחם'. אבל איכשהו היה מין קסם בסרט הזה שכל דבר שקרה לרעה - מזג אוויר, תקציבים - איכשהו זה הסתדר". איך הצלחת לגייס שמות גדולים כל כך לתסריט?

"אחרי שקניתי את האופציה שידכו אותי למפיק אריק לייבוביץ. הוא אמר שלג'ואל, שעבד איתי על הסרט הקודם, יש סרט באוגוסט שנפל. תוך יומיים הוא אמר שהוא מעוניין בתפקיד. אותו סוכן הוא גם סוכן של ניקולס קייג' והוא אמר שגם הוא פנוי. באפריל אני עוד מובטל, גבר לבן בגיל העמידה וכועס אחרי שנתיים של קורונה ובא לי להתפוצץ על העולם ובחודש מאי הסרט הזה פתאום מתחיל לזוז".

איך הייתה העבודה עם כוכב כמו קייג'?

"בהתחלה היו קשיים. רצינו לצלם בג'ורג'יה או ניו אורלינס בגלל פטור ממס ששווה מיליון דולר. קייג', שאשתו הייתה לפני לידה, אמר שהוא חייב לצלם קרוב לבית בווגאס. המפיקים פחדו להפסיד כסף, אבל הסוכן שלו אמר 'אם ניק רוצה לעשות את הסרט בווגאס, תעשו אותו שם'".

זה כמעט מפתיע שקייג' הגיע בשלב מאוחר כי זה מרגיש כאילו שום שחקן אחר לא יכול לשחק את התפקיד של הנוסע.

"לגמרי. הוא אהב את התסריט כי הוא הבין שאפשר להתפרע בו. הוא השחקן הכי פנאטי שעבדתי איתו בחיים. לפני הצילומים יש לך הרגשה שכל מה שעושה זה יושב בבית עם התסריט. אני מקבל ממנו 20 הודעות בשעה, הוא מביא לי שורות שהוא מציע, קטעים מסרטים. מלא רעיונות, הרבה מהם לא טובים. הדבר שאני צריך לעשות זה לנווט את זה, הוא צריך לסמוך עליי שאציל אותו מעצמו. הוא כמו וולקנו. גם בחזרות היו לנו קצת התנגשויות כשאתה אומר לו לא, אבל כל המתח הזה התפוגג בזמן הצילומים בזכות ההומור השחור שבסרט. הוא היה עושה את הקטע שלו על הסט ואני הייתי מתפוצץ מצחוק".

היו אלתורים שלו שנכנסו לסרט?

"כן, היה לו את נאום 'איש הליחה'. הוא אמר לי לפני – 'כתבתי משהו אבל אני לא רוצה להראות לך. פשוט תראה את זה ותאהב את זה'. הוא בא ממש לחוץ לסט, עשה את המונולוג ואני אהבתי אבל הייתי חייב לקצר ואמרתי לו את זה. הוא התעצבן אבל בסוף הסכים וזה נשאר בסרט. באולפנים רצו לחתוך את זה ואני אמרתי להם 'השתגעתם? מה שיזכרו מהסרט זה את הנאום המשוגע הזה'. הרבה פעמים הוא צודק במה שהוא עושה".

האופן שעיצבת את הדמות והשמות של הסרט בעברית ובאנגלית גרמו לי לחשוב שהנוסע הוא השטן עצמו.

"הרבה אנשים חשבו ככה. אבל יותר חשבנו עליו כמו מין פרפומר כזה, זה הלילה שלו, הוא אישיות של וגאס. גם האופן שרציתי לעשות את הסרט הוא כמו קומיקס או רומן גרפי וגם המשחק והצילום הוא כזה. זה סרט שמצד אחד העלילה שלו היא ז'אנר, כזו שראית אלף פעם, אבל יש בו משהו קיומי קצת על הזהות, העבר שלך שרודף אותך, ההכחשה של מי שהיית בעבר. אתה רוכב על הז'אנר ומשחק איתו".

למרות שההפקה של הסרט אמריקאית לחלוטין, אדלר הביא עימו לסט את המלחין הישראלי ישי הדר שעבד איתו על "בית לחם" ואף שילב שיר של הזמר הישראלי צ'רלי מגירה. "ישי הוא פנאט במחאה, הוא כל פעם היה רץ להפגנות ומגיע הביתה לסיים את העבודה על הפסקול", מספר אדלר.

(קייג' וקינמן מתוך "נוסע מהגיהנום")

איך באמת זה לעבוד על סרט בארה"ב בזמן שהמדינה כל כך סוערת?

"זה פסיכי וקשה, כל המשפחה שלי בארץ וגם אני הייתי בארץ בכמה הפגנות. יש פה משהו שקורה בארה"ב שהוא קצת דומה - התנגשות בין דמות מלך כמו טראמפ לחוק. הדמוקרטיה החוקתית היא דבר מערבי אירופאי. היא לא עובדת כמו שצריך ברוסיה, לא בארצות ערב, לא במזרח ולא בדרום אמריקה. ישראל עכשיו שואלת את עצמה - האם אנחנו מדינה אירופאית או לא. יש בארץ הרבה אוכלוסיות שמגיעות ממקומות שהם לא מערב אירופה. זה לא אחד לאחד כמובן, אבל בגלל שהארץ היא מיש-מש כזה פתאום שואלים איזה מדינה אנחנו וזה מדהים לראות את זה, וגם בארה"ב מתחילה השאלה הזו".

מה הפרויקט הבא שלך? יש רצון לחזור לעבוד בישראל?

"אני מת לעבוד בארץ ועובד עכשיו עם המפיק איתן מנצורי, שבדיוק נעצר בהפגנות ובילה לילה בכלא, על סדרה ישראלית בינלאומית די פראית שאני לא יכול להרחיב עליה. יש גם שני תסריטים אמריקאיים מאוד ביזאריים שאני עובד עליהם – אחד מותחן פרנואידי שהוא גם קומדיה שחורה והשני הוא אדפטציה קולנועית לספר איוב".

הסרט מופץ במקביל מהיום בארץ ובעולם. אתה מקווה שהצלחה שלו תתניע את הפרויקטים האלה?

"כן, אולי היא תעזור לסרטים הבאים. כדי שאני אוכל לעשות את הסרטים המופרעים שלי צריך או הצלחה מסחרית או שיהיו לי קשרים עם שחקנים. לא לוקחים כאן היום צ'אנסים. בארה"ב לא נותנים כסף לשום דבר שהוא לא מסחרי, הסרט הנוכחי שלי יצא בפוקס. ארה"ב במצב מאוד קשה מבחינה אמנותית. האולפנים עושים רק סרטי המשך או רימייק ומצד שני הפסטיבלים הפסיקו לעשות סרטים פוגעניים ובועטים עכשיו זה חנפנות. כדי להתקבל לפסטיבל צריך להתחנף ואתה יודע בדיוק למה אני מתכוון. אתה מתחנף ומתוגמל על זה, זה דבר בלתי נתפס. אמנות הפכה מאקט פוגעני לאקט חנפני, זה שינוי מדהים וזה קרה בחמש השנים האחרונות וזה הופך את אמריקה למקום שמאוד קשה לעבוד בו מבחינה יצירתית".