עשו זהב: חמשת שוברי הקופות הגדולים מבין זוכי פסטיבל קאן

פסטיבל קאן – הים, השמש, הכוכבים הנוצצים, המסיבות המרהיבות - במשך 77 שנה מהווה הטקס היוקרתי אלטרנטיבה אירופאית קלאסית לטקס פרסי האוסקר הפומפוזי (שאנחנו כל כך אוהבים). בעוד כבודים של פסטיבל ונציה ופסטיבל ברלין במקומו מונח, יש משהו בפסטיבל קאן שפשוט פועל אחרת.

במהלך הפסטיבל, אשר כידוע אינו פתוח לקהל הרחב, יכולים מפיצי הסרטים והמפיקים השונים להציג לכלל העולם את יצירותיהן האחרונות. וכך, שנה אחר שנה, כשהריביירה הצרפתית נושקת לעורפם – מציב הפסטיבל בכל שנה רף חדש של אמנות. בשנה שעברה הוצגו סרטים מופלאים, עליהם כתבנו לא מעט באתר, כשמבקר האתר רון פוגל שמסקר מדי שנה את הפסטיבל מראיין רבים מיוצרי וכוכבי הסרטים: 'מ"משולש העצבות'', דרך ''החלטה לעזוב'' ועד ''עכביש קדוש'' - נראה שבכל שנה הרף ממשיך לעלות.

אז נכון, במשך השנים, הוצגו בפסטיבל אלפי סרטים מכל העולם, חלקם טובים יותר וחלקם טובים פחות – אך יש כמה שעשו את זה בגדול. אמנם זה לא תמיד קורה בסרטי איכות מהסוג שמוקרנים בפסטיבלים אירופיים, אך עם זאת, בחרנו עבורכם את חמשת שוברי הקופות הגדולים ביותר של פסטיבל קאן לדורותיו, אשר זכו בפרס הסרט הטוב ביותר בתחרות, הלא הוא דקל הזהב.

5. נהג מונית (1976)

אם ''רחובות זועמים'' היה כרטיס הכניסה של מרטין סקורסזה להוליווד, אז הסרט הזה שם אותו בקדמת הבמה ומיצב אותו כבמאי מן המניין. מיד לאחר הקרנת הסרט בפסטיבל הוא גרר תגובות צוהלות. דמותו של טרוויס ביקל בגילומו של דה נירו הפכה למודל לחיקוי לדמויות הפרש הבודד או לחלופין האנטי-גיבור שיבואו בשנים שלאחר הסרט.

סקורסזה צלל לתהומות הנפש של גיבורו המתוסכל, והשוטים הבלתי נשכחים של רחובות ניו יורק הכה גדולה ובאותה מידה הכה בודדת, בשילוב משפט מחץ אחד בלתי נשכח ושחקנית צעירה שתהפוך לכוכבת (ג'ודי פוסטר) – הפכו את הסרט הזה כמעט לשם נרדף לסקורסזה עצמו. יחס הרווח של הסרט אל מול השקעתו מציב אותו כאחד הסרטים הרווחים ביותר אי פעם בקריירה של הבמאי, עם הכנסה של כ-29 מיליון דולר לעומת השקעה של מיליון וחצי דולר.

4. הפסנתרן (2002)

על אדמת צרפת, בה הוא מסתתר כבר שנים רבות מפני אישומים על אונס והטרדות מיניות, רומן פולנסקי חזר לקדמת הבמה לאחר מספר שנים די ריקניות מתוכן עם קלאסיקת השואה "הפסנתרן". כזכור, הסרט, שיצא בשנת 2002 בבימויו מביא לראשונה אל המסך הגדול את סיפורו האוטוביוגרפי של ולדיסלב שפילמן - פסנתרן יהודי-פולני מחונן ששרד את השואה בוורשה.

שפילמן, שנפטר לפני צאת הסרט, אמר בזמנו כי מבחינתו פולנסקי הוא האדם המתאים ביותר לביים את הסרט הזה (שמבוסס על ספר שמתעד את חייו), זאת מכיוון שפולנסקי עצמו שרד את השואה. אדריאן ברודי הענק בתפקיד חייו זכה גם בפרס האוסקר על תפקיד זה ופולנסקי, שלא נכח בטקס בשל האישום נגדו, זכה בפרס הבמאי. אמנם לא מדובר בשובר הקופות הגדול ביותר ברשימה (הכנסות של 120 מיליון דולר), אך בהתחשב שמדובר בסרט שואה, זוהי אכן הצלחה מסחררת.

3. ספרות זולה (1994)

מה עוד יש לומר שלא נאמר על "ספרות זולה"? בשנה הבאה נציין 30 שנה לצאתו של הסרט הנהדר הזה, שהפך לאבן דרך בתרבות הקולנועית מכל כך הרבה סיבות. אמנם בזמנו הוא לא זכה בכמות הפרסים שציפו שהוא יזכה בטקס פרסי האוסקר (פרס התסריט המקורי), אך בפסטיבל קאן טרנטינו קטף את דקל הזהב בקלות בסרטו השני.

214 מיליון דולרים הכניס הסרט, אל מול תקציב של 8 מיליון. מה עוד אפשר לבקש מבמאי שמביא לך גם אמנות, גם משנה את אופן הנרטיב הקולנועי, גם מזניק את הקולנוע העצמאי האמריקאי מעלה וגם מכניס לך כסף לכיס. אומה תורמן, ברוס וויליס, סמואל ל. ג'קסון, תפקיד הקאמבק של ג'ון טרבולטה ועוד ועוד – קשה לדבר על חשיבותו של "ספרות זולה" בכמה שורות, אך עצם זכייתו בפסטיבל הסרטים האירופי הדי מפונפן, רק ממחישה עד כמה הוא פורץ גבולות.

2. פרזיטים (2019)

אחד הסרטים המיוחדים של העשור האחרון, נמצא במקום הזה ברשימה בגלל החשיבות שלו לעולם הקולנוע העכשווי. כשכבר היה נראה כי ראינו הכל, הגיע הסרט הזה בבימויו של בונג ג'ון-הו ("אוקג'ה"), והוכיח לנו כי אנחנו לא יודעים כלום. הסרט הכיר לקהל הרחב את התעשיית הדרום קוריאנית ששנה אחר שנה מייצרת ומעמידה סוללת סרטים מטורפים ופורצי ז'אנרים שלא מביישת שום אולפן הפקות אמריקאי.

לצד הזכייה בדקל הזהב, הסרט הפך לסרט הראשון שאיננו דובר אנגלית שזכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר, זכה גם בגלובוס הזהב על הדרך וגרף קרוב ל-260 מיליון דולר ברחבי העולם. ובהתחשב שמדובר בסרט קוריאני, מדובר בתופעה יוצאת דופן שסללה את הדרך להצלחות בינ"ל תוצרת קוריאה כמו "משחק הדיונון"

1. אפוקליפסה עכשיו (1979)

יצירת מופת. זה מה שאפשר להגיד על סרטו האנטי מלחמתי של פרנסיס פורד קופולה. פשוט יצירת מופת, מהתחלתו ועד סופו – וכל סצנה בו הכרחית וחשובה. קרוב ל-150 מיליון דולר גרף הסרט באותה התקופה, וזהו סכום ששווה ערך היום לכמעט 700 מיליון דולר - שובר קופות לכל דבר ועניין. מרלון ברנדו כקולונל קורץ, קצין מורד שהקים צבא פרטי, ומרטין שין כקפטן וילארד, שנשלח לג'ונגלים בוויטנאם כדי להרוג אותו, מספקים משחק מוחות בלתי נשכח עם אינספור סצינות אייקוניות וצילום מרהיב. אמנם באותה השנה זכה הסרט במשותף עם "תוף הפח" הגרמני, אך קשה באמת להשוות בין השניים במבט לאחור.

לכל הכתבות מפסטיבל קאן>> לחצו כאן