יום הולדת 80 לדה נירו: הסרטים האהובים של השחקן הענק

מלך הקומדיה - במשך שנים, הדימוי של דה נירו התקבע בציבור הרחב כמאפיונר מסוגנן ("הסנדק", "החבר'ה הטובים") או כגבר חריג, שבור ואלים ("נהג מונית", "השור הזועם") - ואלו לכדו לא פעם את השחקן בטייפקאסטינג. לכן, התפקיד שהוא כנראה הטוב ביותר שלו הוא כנראה זה שניסה שלכד מהשבריריות והמאצ'ואיזם הרעיל של שני צדדיו הקולנועיים אך גם היה ניסיון לשחרר אותו מהם, ע"י האיש שפחות או יותר "לכד" אותו בהם - "מלך הקומדיה" מ-1982, בבימויו של מרטין סקורסזה. דה נירו מגלם את רופרט פאפקין, סטאנדפיסט שאפתן אך אובססיבי, במיוחד למודל לחיקוי שלו ולאדם שהוא מאמין יסייע לו בפריצתו הגדולה - מנחה הלייט-נייט הפופולרי ג'רי לנגפורד (ג'רי לואיס). פאפקין חוטף את מושא חיבתו וסוחט את ערוץ הטלוויזיה הביתי לתת לו הופעת אורח בתוכנית האירוח. תוצאות תוכנית החטיפה של פאפקין מתבררות כמרחיקות לכת משציפה.

פאפקין חי באשליות ומוכן "להתאבד" על מטרה לא קיימת, אך מי מאיתנו לא נפל מידי פעם לזוהר המזויף של עולם הפרסום? התסריט על גבול הסאטירי של סקורסזה והמשחק בשיטת המתודה שהפעיל דה נירו כאן (עד כדי שסירב להזמנה לארוחה עם לואיס לפני צילומי הסרט כי רצה לשמור על "טינה נגדו") וההצלחה של "ג'וקר" זה בכיכובו של דה נירו (הפעם בתור המנחה), שמהווה כמעט תעתיק של סרט זה, מוכיחים כי רופרט פאפקין עדיין חי וקיים ברבים מהאנשים שאנו מכירים. (דניאל עמיר)

מלך הקומדיה – הרבה לפני "ג'וקר" דה נירו נתן את גדול תפקידיו בקומדיה השחורה של מרטין סקורסזה שהקדימה את זמנה בהציגה כיצד האזרח הקטן שכמה להצלחה שמתבטאת בהכרה ובפרסום יעשה הכל כדי לזכות בה, גם אם הדבר כרוך באלימות שעליו להפעיל ובהשפלתו הפומבית. תצוגת משחק מכמירת לב ומעוררת הזדהות בו זמנית של דה נירו בסרט נפלא שלא מספיק מכירים. (אלעד שלו)

ג'וקר - בהתחשב בהשפעה הברורה של "נהג מונית" ו"מלך הקומדיה", "ג'וקר" היה חייב בליהוקו של רוברט דה נירו במותחן הקומיקס המהורהר של טוד פיליפס. למרות שחואקין פיניקס מככב בתפקיד ארתור פלק, מתבודד מטורף שהופך לליצן רוצח בשם ג'וקר, דה נירו גונב כל סצנה בה הוא נוכח בתור מורי פרנקלין, מארח עצבני בשעות הלילה המאוחרות שגם מעורר השראה ובמקביל מקומם את ארתור. הליהוק החכם של דה נירו, דומה לדמות שגילם ג'רי לואיס בסרט "מלך הקומדיה" של מרטין סקורסזה. ב"ג'וקר" הוא מבצע חילוף תפקידים ונכנס לנעליו של מנחה תוכנית האירוח שמארח את ארתור פלק. (אור טילינגר)

השור הזועם - סיפור חייו הסוערים של ג'ייק לה מוטה, אלוף העולם במשקל בינוני באגרוף, הפך בשנת 1980 לאחד מסרטי הספורט הטובים בכל הזמנים. מרטין סקורסזה היה משוכנע שלא יביים יותר בחייו ורק התעקשותו של ידידו הטוב והשחקן האהוב עליו, רוברט דה נירו, גרמה לו להסכים לביים את "השור הזועם". דה נירו ראה בגילום דמותו של לה מוטה את תפקיד חייו וסקורסזה ביים בהנחה שזמנו בהוליווד שאול.

התוצאה - סרט מהפנט שכולל סצנות אלימות בצורה יוצאת דופן, סרט שמכה שוב ושוב בבטנו של הצופה ולא מרפה ממנו. סרט שהוא יותר מלנכוליה ומופע של הרס עצמי מאשר יצירה קולנועית. דה נירו, שהעלה 27 ק"ג לצורך צילום הסצנות של לה מוטה אחרי הפרישה, היה בתקופת צילום הסרט ככל הנראה השחקן הטוב בעולם. תצוגת המשחק שלו מדהימה אותי בכל צפייה מחודשת. הוא זכה באוסקר על גילום לה מוטה ובצדק מוחלט. (רון פוגל)

נהג מונית - למרות השנים הרבות שחלפו מאז, "נהג מונית" עדיין רלוונטי וחזק כשהיה. הסרט בבימויו של מרטין סקורסזה מציג את חייו של נהג מונית הלום קרב בשם טרוויס ביקל (דה נירו) בניו יורק המפוקפקת והאפלולית. לאחר שביקל חווה דחיה רומנטית ועולה למוניתו נערה בת 12 (ג'ודי פוסטר הצעירה) שנאלצת לעבוד בזנות, הוא מחליט לקחת את החוק לידיים ולעשות מעשה שאין ממנו דרך חזרה. זהו שיתוף הפעולה השני של דה נירו עם סקורסזה שהוליד שיתופים פורים נוספים ולמרות שהוא לא זכה על תפקיד זה בפרס האוסקר הנחשק, הופעתו בסרט היא טוטאלית, מחשמלת ופשוט בלתי נשכחת. עם סצנות בלתי נשכחות כמו הסצנה הידועה מול המראה ואמירת המשפט 'אתה מדבר אליי?' אותו אלתר דה נירו בצילומים. (מיכל ליבר רונן)

>

נהג מונית - אחד הסרטים החשובים והמוצלחים בתולדות הקולנוע. דמותו הסבוכה של טרוויס ביקל מציגה את היכולות והכישרון העצום של דה נירו כשחקן. סקורסזה מצליח ליצור סיפור מצוין וסגנון ויזואלי מעניין, דרך הצילום הסוחף והתיאור העגום של ניו יורק של שנות ה-70 אנו נכנסים לעולמו הסבוך של ביקל . דה נירו נכנס לנעליו של דמות המתמודדת עם מורכבות וסערה פנימית של רגשות כמו ניכור ובדידות, והתמסר כולו לדמות. המשחק המצוין הפך את הדמות לכובשת, סוחפת ואמינה וגיבש את מעמדו כאחד מגדולי השחקנים בדורו. (עדיאל קורן)

האירי - ההופעה של דה נירו בסרט הזה מאוד מזכירה לי את הופעתו של קלינט איסטווד בסרט ״הבלתי נסלח״. דה נירו, שביסס את הקריירה שלו בעיקר תפקידים של פושע קשוח (בדומה לאיסטוד בתור בוקר קשוח), משחק פה תפקיד בוגר מאוד, עם יותר רגש וניואנסים מסצנות אקשן, ומבסס את דמותו על אלמנטים שונים מעט ממה שהתרגלנו לראות ממנו. יש משהו בדמות של פרנק שירן שנותן סגירת מעגל מושלמת לקריירה שלו. (מישאל רוברט)

קזינו - כולם ידעו תמיד שדה נירו שחקן טוב – מחוספס, קשוח, אימתני ואפילו מעורר פחד, אבל מי ידע שהוא יכול להיות גם קשוח וגם מלא ברגש? לטעמי, קשה למצוא סרט בו הוא נותן הופעה כמו ב''קזינו''. אמנם התפאורה מוכרת – לאס וגאס, מאפיונרים איטלקים ואירים, בלונדיניות וגם לא מעט דם. במהלך הצפייה אי אפשר שלא להבחין שמדובר בנקודת מפנה בקריירה שלו - משהו יותר מבוגר מהרגיל, יותר פגיע והרבה יותר חומל. (רותם שרון)

הסנדק: חלק שני - החלק השני של "הסנדק" הגיע להישג היסטורי כשהיה סרט ההמשך הראשון שזכה אי פעם בפרס הסרט הטוב ביותר בטקס האוסקר. הבמאי פרנסיס פורד קופולה מקביל בסרט את עלייתו של מייקל קורליאונה (אל פאצ'ינו) לזו של אביו, ויטו (המגולם על ידי דה נירו, שנבחן במקור לתפקיד סאני קורליאונה) בניו יורק של שנות ה-20. במקום לנסות להתחרות בהופעתו האייקונית של מרלון ברנדו בסרט הראשון, דה נירו חוצב את דרכו באופן ייחודי כשהוא משחק מהגר צעיר שיעשה הכל למען משפחתו, כולל עסקים עם דמויות מפוקפקות. על תפקידו זכה בפרס האוסקר לשחקן המשנה. (נמרוד שובל)

(עיצוב תמונה: עדיאל קורן)

פסגת הפחד - בסרטו של סקורסזה, דה נירו הוא מקס קיידי, אסיר שנשפט ל-4 שנות מאסר על אונס אכזרי, שיוצא למסע נקמה מטורף ועקוב דם במיוחד בסנגור הציבורי (ניק נולטה) שהכניס אותו לכלא. האסיר המשוחרר פותח במסע צייד של עורך הדין, אשתו (ג'סיקה לנג) ובתו המתבגרת (ג'ולייט לואיס) . דה נירו, שהיה מועמד לאוסקר על התפקיד הזה, אמנם לא זכה בפרס, אך הוא בהחלט הגיע לו. ההופעה שלו מעוררת אימה, מדויקת בכל ניואנס, ומוכיחה שוב את גודל הכישרון שלו. הקסם המעוות של הפסיכופט החכם, דמות מפתח בתרבות הפופולרית האמריקאית בשילוב עם המיתולוגיה של הדרום האמריקאי ככר פורה לרוע אנושי, מספקים עוד ממד מצמרר לסרט שקשה לשכוח. (יעל מאורר)

צייד הצבאים - אחד מסרטי המלחמה עם הכי מעט מראה קרבות על המסך, אבל עם המון מלחמה וכאב פנימי של הדמויות. למרות קאסט חלומי, רוברט דה נירו בתצוגת על, מחזיק את רוב הסרט על כתפיו. הוא מגלם את מייקל, המנהיג האולטימטיבי של חבורת הגברים בסרט, הרועה של הקבוצה וזה שמגונן עליהם ושומר עליהם. בידיים של דה נירו מייקל הוא לא סתם דמות צדקנית, מעצבנת ובעלת שיגעון גדלות, דה נירו מוריד את מייקל לקרקע כל הזמן וחושף באופן נקודתי את הכאב שהוא מחביא עמוק בתוכו עם שפת גוף ועבודת עיניים מושלמת. (ליאור אללוף)

רחובות זועמים - בהצלחה המשותפת הראשונה שלו ושל סקורסזה, דה-נירו (ג'וני), הוא כמו הגורל שדופק על הדלת. הוא רועם ומסוכן, קסום, כריזמטי; הוא אשמדאי, הוא בלתי צפוי, הוא מלא חיות ואנרגיה; הוא מעורער ובלתי מהימן, הוא יפה, הוא קליל; הוא אלים, הוא רך, הוא שבור. הוא מרגיש, לפעמים, לא רק כמו המצפון של צ'רלי (הארווי קייטל), אלא כמו המצפון של העולם כולו. ברור לנו לאורך הצפייה שהוא יוריד הכל שאולה, וברור לנו שאנחנו לא נוכל שלא להתאהב בו יותר ויותר. (רפאל תמנה)

מבחר מסרטיו הגדולים של דה נירו משודרים החל מהיום (17.8) בערוצי הסרטים וה-VOD של yes