דאנה איבגי, אניה בוקשטיין וזגורי: הפסטיבל שעשה כבוד לקולנוע הישראלי

השנה נסעתי בפעם הרביעית להשתתף בפסטיבל הלילות השחורים של טאלין באסטוניה. הפסטיבל, שהוא בין עשרת הפסטיבל החשובים בעולם הקולנוע, התקיים בפעם ה-26 והציג כהרגלו קולנוע מגוון ומשובח שמתמקד בתוצרת צפון אירופאית. אולם ייחודו של הפסטיבל מבחינתנו השנה הוא הפוקוס המיוחד שהוקדש לקולנוע הישראלי שבמסגרתו הוקרנו לא פחות מ-16 סרטים עלילתיים ישראלים חדשים וישנים. חלקם קלאסיקות כ "אוונטי פופולו" ו"עיניים גדולות" של אורי זוהר, חלקם סרטים חדשים שעלו רק לאחרונה במסכי הקולנוע בארץ וחלקם סרטים ישראליים שהוקרנו בבכורה עולמית ולא הוקרנו עדיין בארץ באף מסגרת.

הפסטיבל השנה היה בעל אופי פוליטי יותר מהרגיל, השחקנים סינו פרוונה ושרה פאזילט המככבים בסרט המצוין "עכביש קדוש" של הבמאי השבדי ממוצא איראני עלי עבאסי הופיעו לכל הקרנה עם שלטי מחאה כנגד השלטון באיראן ובעד זכויות לנשים וחופש לאזרחי איראן. באחת מהקרנות הסרט שאותה הנחיתי פצח השחקן פרוונה בנאום נלהב כנגד עוולות המשטר האיראני והקהל המקומי קם והריע.זה היה ככל הנראה הרגע המרגש בפסטיבל עבורי (מעבר להנחיית הקרנת "אוונטי פופולו "בפני אולם מלא עד אפס מקום באסטוניים סקרנים).

[*]

(משמאל – רון פוגל וחברים בפסטיבל טאלין)

התחרות הראשית

"לנסוע עם אמא" - הסרט שזכה בפרס הגדול של הפסטיבל - קומדיה מופרעת לגמרי מאיסלנד המספרת על אדם שגר עם אימו הנודניקית שמשביעה אותו שכשהיא תלך לעולמה הוא יקבור אותה באזור כפר הולדתה בפיורד נידח. האמא נפטרת והבן הנאמן יוצא למסע הזוי בנוסח פליני בשחור-לבן ציני ברחבי איסלנד כשאימו המנוחה במושב האחורי והכלב הזקן והמעצבן שלה לידה. במהלך הנסיעה מתחיל הבן לנהל ויכוחים ועם אמו, פוגש טרמפיסט מסתורי, שוכב עם גברת סהרורית במלון מקומי ועוד ועוד טרלולים שלא השאירו אותי אדיש ופשוט צחקתי רוב הסרט.

"מגנום 578" - הסרט שמייצג את וייטנאם לאוסקר הקרוב. נהג משאית שבתו נחטפת על ידי מאפיונר פדופיל יוצא למסע נקם מדמם ומלא אקשן ונלחם באופנועניות מאיימות, שכירי חרב ובעצם בכל מה שזז. זהו סרט עם תסריט מופרך, אבל חובבי האקשן יכולים להפיק ממנו הנאה כלשהי.

"חלק מליבי" - סרט הולנדי של הבמאית ההולנדית ילידת ישראל דנה נחושתן, שהגיעה ישירות מהקיבוץ שבו נפטר אביה להציג את סרטה בפסטיבל. אליין מייג'ריק ורוס אנגלברט שהן רקדניות בלט מופיעות בתפקידן הקולנועי הראשון על (הפתעה) שתי בנות שמגיעות לבלט המלכותי של הולנד ומנסות להצליח בכל מחיר. סרט די צפוי (למי שכבר ראה סרט או שניים על ריקוד בכלל ועל בלט בפרט) אבל מהנה. הכוריאוגרפיה מרשימה והשחזור התקופתי של אמסטרדם בשנות ה-70 נדמה אותנטי.

"סרווס פאפא, אראה אותך בגיהינום" - סרט גרמני עוכר שלווה שעוסק בכת שהייתה באמת באוסטריה וביחסי מנהיג הכת עם נאמניו/מעריציו. מסוג הסרטים שקשה להאמין שקרו המציאות וכוללים סצנות גרפיות ולא קלות לצפייה. "ברווזים: אגדה אורבנית" – קומדיית פשע של שחר רוזן, לפי תסריט של דודו בוסי ורוזן, שזכתה בפרס התסריט בפסטיבל, ובצדק. כמה סיפורים המתרחשים בחצר האחורית של תל אביב - משת"פ עובר לגור בשכונה וזוכה לתרומת לב מישראלי שנפטר; סבו של בחור נפטר והנכד מעמיד פנים שהסבא עדיין בחיים ובמקביל מתמקד במשחקי שליטה מול חברתו חובבת הקוספליי; ספרית שיש לה סיפור לא גמור עם אביה עומדת להתחתן ונתקלת בקשיים ועוד רסיסי חיים בסרט הומני ומרגש.

[*]

(שחר רוזן עם פרס התסריט. קרדיט: יח"צ טאלין)

תחרות סרט הביכורים

"אמאר קולוני" - סרט מרגש מהודו על משפחה שגרה בבניין בשם אמאר קולוני המדמה את היקום כולו. בחורה הרה מתאהבת בגבר צעיר עם אמא שתלטנית ,דודתה של הגיבורה מקווה לחיות לנצח וקרוב משפחה נוסף מסתיר סוד נורא. סרט יוצא ודופן ומעניין.

"הפילגש" - סרטה המקסים של היוצרת מעיין ריף מציג את דאנה איבגי כאלה, מלבישה בתיאטרון המקיימת רומן עם אסף, מחזאי מוערך אך נשוי. כשהוא נפטר במפתיע, היא האחרונה לשמוע על כך. כולם יודעים שהיא הייתה המאהבת של אסף, אבל אף אחד לא חשב שהיא תעז להופיע בביתו לצד שאר האבלים. היא מוצאת את עצמה מגיעה שוב ושוב לשבעה ופוגשת את אלמנתו של הבמאי (אניה בוקשטיין) ומתקרבת באופן אינטימי לדן, אחיו, שמזכיר לה את אהובה המת. בוקשטיין כיכבה גם בסרט הקצר המדהים של ריף "מרתה רוצה לעוף", שהוקרן בהקרנה מיוחדת בפסטיבל של סרטים ישראלים קצרים של בוגרי החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב במסגרת חגיגות חמישים שנה לחוג. סרט מאוד ייחודי ומוצלח. אין ספק שמעיין ריף היא יוצרת סופר מוכשרת.

[*]

תחרות בחירת המבקרים

"הנפש הטובה" - סרטו החדש של הבמאי איתן ענר בכיכובה של מורן רוזנבלט (לטעמי השחקנית עם החיוך היפה ביותר בקולנוע הישראלי) שהפתיע אותי. הסרט עוסק במפיקה שמוצאת עצמה בתוך הפקה של סרט של במאי גאון שהפך לחרדי. זהו סרט לא קל לעיכול שלא תמיד התחברתי אליו המצולם באופן מסוגנן ומיועד בעיקר למיטיבי לכת קולנועיים. רמי הויברגר נהדר כהרגלו בתור הבמאי.

"בבוקרו של המוות הקטן" - סרט מטאיוואן שהותיר אותי חסר נשימה. זונה מתאהבת בשליח שמביא לה טייק-אוויי ומהגרת פיליפינית מוטרדת מינית על ידי מפקח הגירה. גורלות מצטלבים בסרט כמעט ללא מילים המשופע בעירום ובסצנות מין נועזות. מזכיר קצת את סרטי קים קי דוק. גם הבמאי וגם השחקן סיפרו לי כמה הם שמחים לעשות קולנוע אמנותי ולא מסחרי לשם שינוי. קולנוע שבו הם לא חייבים להתפשר ולעשות קולנוע שהם באמת אוהבים.

"החדרנית" - סרט סלובקי המבוסס על חייה של אמנת פולנייה שעבדה בביתה של מפיקת הסרט. האומנת (השחקנית היפהפייה דנה דרופובה) מגיעה מפולין לשרת בביתו של עשיר אוסטרו-הונגרי ומתאהבת בבתו של העשיר. זהו סרט על נשים חזקות ובעיקר על הרצון למצוא אהבה.

מחוץ לתחרות

"עקרה" - סרטו של הרב מרדכי ורדי שכבר הוקרן בארץ. מילי עשת ויואב רוטמן הם זוג נשוי שלא מצליח להביא ילדים, מה שמוביל את הורי הבחור להביא רב לביתם שאמור לחולל פלאים וגורם לטרגדיה גדולה. “עקרה" הינו סרט שכמו "האושפיזין" שורה עליו תחושה של קדושה. סרט אמיץ ונוקב המבוסס על סיפור אמיתי. בימוי מדויק של הרב ורדי. הקהל האסטוני פשוט לא רצה ללכת הביתה וסשן השאלות והתשובות נמשך ונמשך.

"קריוקי" - מה עוד לא נאמר על הסרט הנהדר של משה רוזנטל על תוגת הפרברים הישראלים בכיכובם של ששון גבאי האחד והיחיד, ליאור אשכנזי וריטה שוקרון זוכת פרס אופיר. "קריוקי" נבחר להיות סרט הנעילה של הפסטיבל והוא ראוי לכל התשבחות שאפשר ולעוד. הקהל מחא כפיים בסיום ההקרנה ושאל שאלות רבות. עוד סרט ישראלי מצוין שלכד את ליבם של הצופים.

הקרנות מיוחדות

"מוניקה" - סרטו היפהפה של הבמאי האיטלקי אנדרה פאלאורו על טרנסג'נדרית החוזרת לבית אמה הגוססת ומנסה לסגור מעגל. עם טרייס ליזט המדהימה ועם פטרישיה קלרקסון האגדית כאמא הגוססת. סרט אינדי מהורהר ואיטי, נטול פסקול ששואל הרבה שאלות על קבלה, כפרה ומשפחה ולא תמיד מספק תשובות .בסשן שהנחיתי סיפר הבמאי שהיה לו ברור כי ילהק טרנסג'נדרית לתפקיד הראשית והשחקנית אכן היא זו שגורמת לסרט לחדור מתחת לעור ולרגש עד דמעות.

"מיטב הפסטיבלים"

"טריו" - הסרט הראשון שראיתי בחיי ממונגוליה. אם מגדלת את בנה עם תסמונת דאון וכשהאם נפטרת הבן צריך להסתדר לבדו. הוא נעזר בכהן דת נודד שעוזר לו לקבור את אמו. צילומים מרהיבים של הטבע המונגולי. קולנוע מעט מיושן אך מרגש. בסשן שניהלתי סיפר הבמאי המככב בתפקיד הראשי כי בנו שלו סובל מתסמונת דאון והסרט מוקדש לו.

"הנערה השקטה" - הסרט היפה ביותר שראיתי בפסטיבל השנה, מועמד אירלנד לאוסקר. הבמאי קולם ברייד מעבד סיפור קצר על ילדה שנשלחה למשפחה אומנת ומגלה סוד אפל. הסרט דובר אירית ולא אנגלית והבמאי סיפר בזמן השאלות והתשובות שהנחיתי כי הוא חלק מאלו שפועלים להצלת השפה האירית במולדתו לפני שתיכחד לגמרי. משחק מטורף של הילדה קייט מקולו בתפקיד הנערה השקטה שפניה אומרות הכל.

סרטי הנוער

"בתולים" - סרטו הנהדר של מאור זגורי שזכה בפרס בתחרות הצעירים. סרט התבגרות לא שגרתי שכבר הספקתי לשבח כשעלה לאקרנים בישראל. משחק מעולה וסצנות סוחפות. איזה כיף היה לראות את מאור זוכה בפרס בפסטיבל כה חשוב.

"קדחת" - סרט ילדים מתעתע מצ'ילה על ילד שהולך לאיבוד ביחד עם ילדה מסתורית כשהבמאית משתמשת באנימציה, לייב-אקשן וכל מה שאפשר לדחוף לפריים.