ברידג'רטון: ביקורת עונה שנייה

אם בדצמבר של שנת 2020 הייתם נכנסים לכל רשת חברתית, סביר להניח שהדבר הראשון שהיה מתנוסס מולכם זה פוסט שמדבר על כמה שכולם חייבים לראות את הסדרה החדשה "ברידג'רטון" של שונדה ריימס (יוצרת "האנטומיה של גריי" לאלו שעדיין ובאופן מפתיע לא נתקלו בשם) או פוסט התאהבות בכוכב הראשי שלה - רגה-ז'אן פייג'. לאחרונה היא חזרה לעונה שנייה בנטפליקס כשהיא כבר לא עונה על שתי ההצהרות הללו, היא כבר ממש לא משהו שאתם חייבים לראות ולצערי גם לא כוללת את ז'אן פייג'.

נקודת הפתיחה של העונה החדשה היא הידיעה שהיא איבדה את הכוכב הגדול שלשמו כולם חזרו ואיתו איבדה גם את הסיפור והתשוקה. היא מנסה להשתוות ולהשלים את החור בעזרת סיפור רומנטי וקיטשי, אבל נדמה שהניסיון הזה הופך את "ברידג'רטון" לבלגן איטי ומתיש מעט שלא מצליח לספק את הסחורה שהובטחה בעונה הראשונה.

[*]

הסדרה של נטפליקס מבוססת על סדרת הספרים של ג'וליה קווין, כשכל ספר מתמקד באח אחר במשפחה שמוצא אהבה. אם העונה הראשונה עסקה בדפני, עכשיו הגיע תורו של האח הבכור- אנתוני (ג'ונתן ביילי). הוא מצטייר כפחות רומנטי וחולמני משאר האחים והמניע שלו למציאת כלה הוא פרקטי בלבד. המלכה מכריזה על היהלום החדש של עונת הנשפים- אדווינה שארמה (צ'אריטרה צ'אנדרן), שחזרה לאנגליה עם אמה מרי (שלי קון) ואחותה קייט (סימון אשלי) אחרי שנים בהודו.

בעוד אנתוני מנסה להשיג את האחות הצעירה, הוא נתקל בסירוב מהאחות הגדולה מה שיוביל לעוד סיפור של מאויבים לאוהבים. בניגוד לעונה הקודמת בה הכל נפתר בקלות, היוצרים הבינו בעונה החדשה שכדי למלא את החורים שהותירה העזיבה הגדולה של הכוכב הראשי, הם יאלצו לגרום לצופים להתרכז במספר דמויות שונות.

גם הסיפור על גילוי זהותה של ליידי וויסלדאון, פנלופי פת'רינגטון (ניקולה קוקלן), נמשך רק שהפעם אנחנו יודעים את זהותה וכצופים אכפת לנו קצת יותר. היא קשורה לכולם והיא בכל מקום והעובדה שהחברה הכי טובה שלה- אלואיז, מנסה להבין על מי מדובר הופכת את המרדף למשעשע ומזכיר לרגעים סדרות נוער כמו "גוסיפ גירל" ו"שקרניות קטנות ויפות". בניגוד לחברתה הטובה שזוכה לרגעים נהדרים, דמותה של אלואיז מתבלגנת ביחד עם העלילה ומבצעת החלטות שרירותיות ותמוהות בניצוחו של התסריט הבינוני.

הכל זז לאט יותר העונה, הקצב הוא איטי ופיתוח העלילה מסורבל. הסיפור המרכזי מתיש אותנו כצופים עד שאנחנו שוכחים למה בכלל התחלנו לצפות בסדרה מלכתחילה. הגיבור הוא לא באמת גיבור וקשה לנו להסתכל עליו ככזה, כשהוא מתאים יותר לככב כדמות משנה. העונה השנייה של "ברידג'רטון" מתקשה לאזן בין הקצב השונה של כל הסיפורים וגורמת לאובדן הדיוק שכבש אותנו בעונה הראשונה.

יכול להיות שהיו אלה הבידודים, הסגרים והפאניקה בציבור שגרמו לנו להשתוקק לאסקפיזם בצורת רכילות בחברה הגבוהה וליהנות כל כך מהעונה הקודמת. אך ייתכן שהאכזבה היא פשוט בגלל קבלתה של דמות פרווה במקום דמות החלומות שלנו. הרבה מהצופים והצופות התאהבו בסדרה בגלל הפנטזיה שקיבלו מהזוגיות של דפני וסיימון. עכשיו כשהיא איננה, התחליף שאנחנו מקבלים אמנם מבדר אבל מאכזב והסדרה איטית הרבה יותר, חסרת פלפל וסקסיות ובעיקר חסרת כיף.

העונה השנייה של "ברידג'רטון" משודרת בנטפליקס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן