קטלה: ביקורת סדרה

"קטלה" ((Katla), סדרת הדרמה האיסלנדית שעלתה בנטפליקס, מספרת על תושבים בעיירה קטנה באיסלנד, החיים לצדו של הר הגעש התת-קרחוני "קטלה" שנתן לסדרה את שמה. הבמאי האיסלנדי המוכר ביותר בעולם, בלתזר קורמקור ("אוורסט", "לכודים"), יוצר סדרה על קהילה לכודה במצב בלתי אפשרי המנסה להתמודד עם הטבע הפראי המקיף אותה ועם היצרים האנושיים של תושביה. לאחר התפרצויות געשיות ושאר תופעות טבע, נשארו בעיירה רק מעט תושבים ומדענים החוקרים את התופעה.

הסדרה נפתחת בתמונה דרמטית של אישה עירומה, מכוסה כולה בעפר געשי, הנראית כיוצאת מתוך הר הגעש עצמו, ומופיעה לפתע בעיירה. כך מתוודעים הצופים לדמויות המתמודדות עם איתני הטבע ועם הבעיות המשפחתיות שלהן. השוטר המקומי (ת'ורסטיין בקמן) החי עם אשתו הגוססת מסרטן (סולבג ארנסדוטיר) ומטפל בה במסירות, או לפחות כך נדמה, הגיאולוג (ביורן תורס), המגיע לחקור את הר הגעש ומסתיר גם הוא טראומה משפחתית גדולה, הבחורה שאיבדה את אחותה הגדולה במסע חילוץ תיירים מהקרחון (גד'רון אייפיורד) שהיא המוקד הרגשי של הסדרה, והבחורה השוודית (אלייט אופים) שחיה לפני עשרים שנה בעיירה וסיפורה נקשר בסיפורן של הדמויות האחרות. כל הדמויות מאופקות ומהורהרות, אבל מתחת לפני השטח מסתתרים רגשות עזים שיתפרצו במהלך הסדרה ויובילו לסצנות אכזריות שחלקן מקפיאות דם ממש.

[*]

בהמשך נתוודע לעוד דמויות מסתוריות שמופיעות לפתע מכוסות עפר מתוך ההר. אפשר לראות בכך דימוי של לידה, אבל לא מהסוג הרגיל. ואכן הסדרה עוסקת בנושאים של לידה ומוות, הורות ואובדן, משמעות הזיכרון והדרך לחיות לאחר אירועים טראומטיים. הדימויים החזותיים המרשימים של הר הגעש, האפר הוולקני, הים הסוער והמעיינות החמים מתארים את איסלנד כארץ האש והקרח, מקום שנראה לא ממשי, כמעט מיתולוגי. זה רקע מתאים לסיפור על הדרכים בהם הטבע והטבע האנושי נפגשים ומתעמתים.

העלילה מבקשת מהצופה את השהיית אי האמונה. האירועים המוזרים, שמתקבלים בתחילה על ידי הדמויות כמובנים מאליהם, מקבלים לקראת סוף הסדרה פתרון עלילתי די מופרך. אבל זה אינו העניין העיקרי. "קטלה" משתמשת באלמנטים המוכרים מסדרות וסרטי אימה כמו תופעות על טבעיות על מנת לספר סיפור נוגע ללב על התפרצות געשית שהיא למעשה התפרצות רגשות קמאיים: אהבה, שנאה, קנאה וזעם שמופיעים דווקא בתוך המשפחה הגרעינית.

הסדרה עוסקת בשובו של המודחק בצורות שונות. כך חוזרות דמויות של המתים ומשחקות בעולמם של החיים המתאבלים עליהם ומנסים להבין את מהות המוות של דמויות משמעותיות בחייהם. היא משחקת עם מוטיב הכפיל, שמככב בהרבה סדרות שנושאן הוא העל טבעי. הכפיל הוא הדמות המאיימת על ה"עצמי": אם יש מישהו או מישהי שנראה בדיוק כמוני, מתנהג כמוני, ומתהלך בעולם לצדי, האם אני לא באמת ייחודי? האם אפשר לומר בביטחון ש"זאת אני"? שם הפרק האחרון בעונה הראשונה הוא "את זאת אני" והוא מסכם את המוטיב הזה השזור בעלילת הסדרה.

למרות המופרכות, הכנות הרגשית של הסדרה מרשימה. היא כורכת ביחד סיפורים ואגדות עם ש"מסבירים" את התופעות המוזרות כעוד חלק מהמחזוריות הטבעית של הר הגעש. בתחילתה מזכירה אחת הדמויות את פומפיי, העיר שנלכדה ונשתמרה באותו רגע נורא של התפרצות הר הגעש. זהו דימוי שהסדרה מתכתבת איתו. הרעיון של הקפאת רגע מסוים בזמן בולט בחוויות של הדמויות החוזרות לרגעים מכוננים בעברם ומנסות להגיע להבנה והשלמה עם דברים שנדמים קשים מנשוא.

במקביל לאגדות העם, יש בסדרה מוטיבים נוצריים חזקים. כך למשל קורא השוטר באוזני אשתו החולה את ספר איוב, המהווה מראה לאסונות שניחתו עליו ועליה, כמו גם על העיירה כולה שנראית כעיר רפאים מסויטת. בסצנה אחרת הוא בוחר דווקא בחזון יוחנן מהברית החדשה המדבר על האפוקליפסה שהיא סוף הזמן כפי שאנו מכירים אותו. כאשר מאבדים בן משפחה אהוב, הזמן קופא מלכת אבל גם ממשיך לנוע בעת ובעונה אחת. הסדרה מדגימה כיצד ההיאחזות בעבר יכולה להפוך לפתולוגיה. אך היא גם מדמיינת אפשרות לתיקון.

הדמויות העל טבעיות המופיעות ומערערות את מציאות חייהן של הדמויות הן גם כלי להתמודדות עם המאורעות הטראומטיים מהעבר. אפשר אם כך לומר שבמסווה של סדרה על התרחשויות על טבעיות, מציג לנו היוצר משל פילוסופי, דתי ופסיכולוגי על משמעות הקיום האנושי השברירי בצל הרי הגעש המקיפים אותו ומאיימים על קיומו. דרכי ההתמודדות השונים של הדמויות עם נוכחות המוות בתוך החיים מוצגים בסדרה ברגישות ובכאב, וזה סוד כוחה.

הסדרה "קטלה" משודרת בנטפליקס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן