דברים מוזרים: ביקורת פרקי הסיום של העונה הרביעית

אחרי 7 פרקים ארוכים וגדושי התרחשויות בזירות שונות, מהעיירה הכל-אמריקאית המקוללת, הוקינס, לכלא רוסי נידח אי שם בערבות הקפואות, "דברים מוזרים" חוזרת בשני פרקים ארוכים במיוחד, שמובילים (שוב) למאבק עם המפלצת שרודפת את גיבורי הסדרה בגלגוליה השונים. הפרקים הקודמים חשפו את סיפור חייו של הנרי/"אחת"/וקנה, היצור המפלצתי שניזון ופועל מ"מוח כוורת" שטני במיוחד. כך דנה "דברים מוזרים" בנושא המשמעות של המפלצתיות כתוצר של חברה וסביבה, המגולמת במעבדה שטנית בה ילדים מיוחדים בעלי כוחות-על עוברים התעללות ממושכת על ידי דמות מדען, שהוא "האבא" של כולם (מת'יו מודין).

פרק 8 נקרא בפשטות "אבא" וחוזר לנושא הטעון של יחסי הורים וילדים דרך סיפור על סוגים שונים של אבהות. מול ה"אבא" המתעלל, הרוצה רק להשתמש בכוחות של "ילדיו", עומדת הדמות של האב המיטיב, ג'ים הופר (דיוויד הארבור), הרוצה רק בטובתה של בתו המאומצת "אילבן" (מילי בוב בראון), הילדה שמצאה מקלט אצלו. גם המפלצת, הנרי, הוא בעצם גלגול של נער "מיוחד" שעבר את הגיהינום של המעבדה והפך ליצור שטני הרוצה להשמיד את העולם ולהרכיב אותו מחדש. כך מספרת "דברים מוזרים" גם סיפור על הורות רעילה שבכוחה להעצים את התכונות הרעות בילדים שבהם היא אמורה לטפל ולהפוך אותם ל"מפלצות".

[*]

"דברים מוזרים" היא סדרה על חבורות נערים ונערות העומדים מול רשע אולטימטיבי ויכולים לו, לפחות עד הפעם הבאה. היא מושפעת מאוד ברוחה מספריו של סטיבן קינג, אך אינה מבוססת על ספר שכתב. ספר של קינג בשם "הקמע" מופיע בפרק 9 בסצנה מרגשת בה הוא מוקרא לדמות הנמצאת בין החיים למוות. "הקמע", כמו "דברים מוזרים", הוא סיפור מסע בין עולמות שונים שבהם דמויות והתרחשויות מקבילות, וגם בו המסע לעולם האחר מטרתו ריפוי בעולם ה"אמיתי".

כסיפור על מאבק בין רוע לטוב, "דברים מוזרים" מרפררת גם למוטיבים נוצריים. כך למשל, המספר 4 שהוא המספר המיועד של קורבנותיו של המפלצת, מזכיר את "ארבעת פרשי האפוקליפסה" המבשרים על סוף העולם בחזון יוחנן ומסמנים "מלחמה", "רעב", "מגיפה" ו"מוות". הדמויות מדברות על סוף העולם המתקרב והמפלצת מעידה שזוהי "התחלת הסוף". המאבק ברוע מסומל גם בתמונה אותה מצייר אחד הנערים של מיתוס נוצרי מרכזי. זהו הקדוש ג'ורג' ההורג את הדרקון ומציל את הנסיכה שהייתה אמורה להיות הקורבן שלו. "דברים מוזרים" משתמשת במוטיב האייקוני הזה ומתייחסת כך לנושא הגיבור המציל את "העלמה במצוקה" והופכת אותו על פניו. בעולם של הסדרה, דמויות נערות ונשים חזקות מניעות את העלילה. ננסי (נטליה דייר), הנערה שהייתה בעונות הקודמות מלכת כיתה די טיפוסית, הופכת כאן למנהיגה אמיצה שמובילה את המאבק במפלצת. אילבן ממשיכה במסע לגילוי עצמי ולהיפרדות מדמות האב המתעלל, ג'ויס (וינונה ריידר) גם היא מגלה אומץ ותושייה במאבקה להציל את אהובה, הופר, ולהחזירו מהמתים.

שני הפרקים האחרונים של העונה הרביעית, שגרמו לקריסת שרתים בנטפליקס מרוב כמות הצפיות, הם מרהיבים ויזואלית ומספקים רגעים מרגשים. המטאפורה המרכזית של הסדרה שמחצינה את העולם הפנימי הסוער של המתבגרים והופכת אותו לסערה חיצונית ממשית, בין אם היא רעידת אדמה או שער שנפתח לעולם אחר, אפקטיבית גם בפינאלה הארוך והמפותל הזה. אבל לעיתים נדמה שהיוצרים התאהבו מדי ביצירתם ובממד האפי, הגדול מהחיים שלה. אולי לא היה צורך בשני פרקים ארוכים כל כך כדי להגיע, שוב, לסוף פתוח בו המפלצת (כמובן) לא מתה, אלא מחכה בצללים, בציפייה לעוד עונת להיט של סדרה מצליחה.

הרגעים היפים של "דברים מוזרים" הם דווקא הקטנים יותר, אלו שבהם הדמויות מספרות על רגשות וחלומות. כך למשל כאשר סטיב (ג'ו קירי) מספר לננסי שהוא זחל אחורנית כתינוק ורק עכשיו הוא זוחל קדימה ומתקדם להיות אדם בוגר, אולי טוב יותר. זהו רגע יפה, המתכתב עם הממד של ה"עולם ההפוך" של הסדרה. כך גם כאשר לוקאס (קיילב מק'לאפלין) מגיע להכרה ש"מסתבר שנורמלי זה הפסיכופת הכי גדול". והרי זהו בעצם המסר של הסדרה: להיות מוזר זה לא דבר רע. במלחמת המוחות מול הרשע, דווקא הגיקים והחנונים הם היחידים שיכולים אולי לנצח.

הסדרה "דברים מוזרים" משודרת בנטפליקס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן