מחזיקות מעמד: ביקורת סדרה

ז'ולי דלפי, יוצרת הסדרה "מחזיקות מעמד", שמוכרת כשחקנית מטרילוגיית הסרטים המצליחה "לפני הזריחה", "לפני השקיעה" ו"לפני חצות", היא גם תסריטאית ובמאית זוכת פרסים. בסדרה החדשה "מחזיקות מעמד", אותה יצרה ובה היא מככבת, היא משחקת תפקיד של שפית בעלת מסעדה מצליחה, צרפתייה לשעבר שגרה בקליפורניה עם בעלה שמאוים מהצלחתה, ועם בנם היחיד. לצידה, שלוש חברותיה הטובות והוותיקות. אליזבת' שו ("לעזוב את לאס וגאס") היא מעצבת אופנה, הנשואה לגבר צעיר ממנה, ואם לבן. שרה ג'ונס ("סיפור נישואים") היא אישה ממוצא פרסי, הנשואה לאיש מחשבים מצליח, שגם לה בן יחיד. אלקסיה לנדו ("שני ימים בפריז" שגם אותו ביימה ז'ולי דלפי) היא אישה יהודייה, אם לשלושה ילדים משלושה אבות שונים, שמוצאת פתרונות תעסוקתיים יצירתיים. החברות בין הנשים השונות כל כך זו מזו היא המוקד הקומי והדרמטי של סדרה מהנה, מצחיקה ומקורית - למרות הנושא השחוק.

שם הסדרה באנגלית הוא "On the Verge" , כלומר - על הסף. כמו בסרטו הנודע של פדרו אלמודובר "נשים על סף התמוטטות עצבים", גם כאן הנשים עומדות במצבי סף רבים והרבה פעמים הן קרובות להתפרקות. היוצרת מציגה את החברות הנשית כדבק מאחד שלעתים חזק מהזוגיות. דמויות הגברים כאן די מגוחכות אבל אין כאן האדרה של נשים "חזקות" על חשבון גברים "חלשים". גם דמויות הנשים זוכות ללא מעט חצים סאטיריים, ובראשן הדמות הראשית שמגלמת יוצרת הסדרה.

[*]

יש כאן גרסה מעודכנת של "סקס והעיר הגדולה" שגם בה הדמות הראשית היא של כותבת. במקרה זה, מדובר בספר בישול, שאותו כותבת השפית (בגילומה של דלפי) שהגיגיה הקודרים והמצחיקים כאחד מופיעים בדרך כלל בסיום הפרק. גם כאן, החברות הנשית היא במרכז, בעוד הגברים משחקים תפקיד משני יותר בעלילה, אך האימהות משחקת תפקיד יותר חשוב. היחסים הסימביוטיים בין האימהות לבניהן מתבטאים למשל בכך שאחת מהן עדיין משכיבה לישון את בנה המתבגר. נראה שהבנים האוהבים ללא תנאי את אימם הם תחליף לבן הזוג שלא מראה אותו סוג של אהבה.

הסדרה מתרחשת ב-2020, רגע לפני פרוץ הקורונה, על הסף של האירוע משנה החיים הזה. בפרק הסיום של העונה יש רגע יפה בו שומעות הדמויות על המחלה המסתורית והמאיימת אחרי סימולציית מלחמה אפוקליפטית. הפרק עוסק גם בנושא אחר שמטריד את מנוחתן של הדמויות והוא חסרי הבית הרבים שנמצאים באזור. הדמויות מגיבות על ה"מטרד" הזה שעשוי לפגוע להם במחירי הדירות. הנושא הזה, שנראה רק כרקע לסיפורן של הדמויות, מקבל בהמשך טוויסט לא צפוי. מורכבות הזהויות השונות של הנשים משחקת תפקיד מרכזי בעלילת הסדרה. למרות שנים רבות בארה"ב, דמותה של השפית עדיין מדברת צרפתית עם בעלה ועם בנה ושומרת על מרכיבים מהזהות הצרפתית. חברותיה מייצגות גם הן מגוון של זהויות: למעצבת האופנה יש ילד האוהב להתלבש בבגדים "נשיים" ומטופל על יד או-פר גרמנית מהגיהינום, האחרת מדגישה כל הזמן את מוצאה הפרסי ואת צבע עורה השונה ונוזפת בבעלה על ה"פריבילגיות" שלו למרות שהיא חיה בבית מפואר, עם סוכנת בית צמודה וארון בגדים ונעליים שלא היה מבייש כוכבת הוליוודית. היהודייה בחבורה מציגה עצמה כקורבן של הנסיבות, אך מתנהגת בצורה לא אתית בעליל כולל ניצול ילדים למטרות רווח.

הסדרה אינה בוחלת בהומור "נמוך" והתבדחויות על התנהגות מינית לא זהירה של הדמויות בעבר. הדמויות גם אינן בדיוק פוליטיקלי קורקט. השפית הצרפתייה מביעה פליאה על כך שחברתה היהודייה, בניגוד למצופה, גרועה כל כך בענייני כספים. כאשר היא ננזפת על ידי חברותיה על האמירה הזאת, היא טוענת שהיא לא יכולה להיות אנטישמית כי הסבים שלה היו במחתרת הצרפתית בזמן מלחמת העולם השנייה. לכך עונה בציניות חברתה שזה מה שכל הצרפתים אומרים.

"מחזיקות מעמד" היא סדרה שצריך להתרגל אליה. הבוטות שלה עשויה להרתיע בהתחלה, וגם הקשר בין דמויותיה המוקצנות דורש זמן הסתגלות. אבל מי שימשיך מעבר לפרקים הראשונים, יגלה סדרה מצחיקה, לעתים משולחת רסן, עם רעיונות מקוריים. חכו למשל לסצנה מכוננת שמתרחשת במסעדה של השפית שפוגשת סלבריטי לא צפויה. זהו מהלך תסריטאי מבריק שמפגיש את הביוגרפיה של ז'ולי דלפי, יוצרת הסדרה, עם הדמות המומצאת שלה, השפית, ומראה שההומור העצמי אינו רק של הדמות אלא גם של היוצרת שלה.

הסדרה "מחזיקות מעמד". משודרת בנטפליקס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן