דאאאאאאלי!: ביקורת סרט

דאלי אוהב רק את דאלי - המשפט הזה יכול לסכם גם את הסרט וגם את הדמות המרכזית בו. קוונטין דופייה, הבמאי הצרפתי המשוגע שלעולם לא מפסיק להפתיע, מביא הפעם את אחד הפרויקטים הכי מוצלחים שלו מזה שנים. אחרי סדרה של סרטים שהרגישו כמו תרגילים פשוטים ומסורבלים בעת אחת (כמו "המערכה השנייה"), דופייה חוזר אל הסוריאליזם הטבעי שלו עם אובייקט שכמעט נולד בשבילו - סלבדור דאלי, הצייר הסוריאליסטי הספרדי. האמן שהפך את עצמו ליצירת אמנות חיה, מקבל כאן יחס של אמן לאמן, מעין תחושה שדופייה הוא האחד שיוכל להבין את דאלי כפי שאף אחד אחר לא הצליח וזה בדיוק מה שחסר לרוב הביוגרפיות הקולנועיות. במקום לנתח ולהסביר, דופייה פשוט נותן לדאלי להיות דאלי, ומי שיצליח לעמוד בקצב - מוזמן להצטרף לנסיעה המשוגעת ששווה כל אחת מ-77 הדקות שלה.

הרעיון המרכזי הוא כזה - עיתונאית צעירה (אנאיס דמוסטייה) מנסה להשיג ראיון עם הגיבור שלה, האמן סלבדור דאלי לסרט תיעודי. מה שמתחיל כרעיון פשוט מתברר כמשימה בלתי אפשרית כשהכוכב מתעקש על צוות צילום מלא ורשימת דרישות אבסורדיות שרק מתארכת ככל שהסרט מתקדם. מה שייחודי בצורת ההתנהגות הבלתי נסבלת הזו היא שלרגע היא לא מוצגת כמשהו אסור או מטורלל, להפך, יש תחושה שדופייה מצליח להבין לליבו של האמן ועל כן הוא מקבל את השיגעון שלו עם הרבה אמפתיה וסלחנות, אחרי הכל "הפרפורמנס הוא חלק מהיצירה". כל סירוב עיקש או התפרצות של דאלי מובילים שביל ליצירה חדשה ואילו ההתחמקויות החוזרות שלו מקיום הראיון הן רק העצמה של הדמות שיצר לעצמו (לפחות בשיח הדמיוני הקיים במוחו של הבמאי המוכשר אל מול הצייר הנודע). דופייה מבין שדאלי לא "משחק" את דאלי - הוא פשוט הוא.

מעבר לטיפול המסור בדמותו דרך שרשרת האירועים, מצטרף גימיק של החלפת שחקנים שמגלמים את דאלי. כן, כנראה שרבים מאיתנו חוו בלבול קל בפעמים הראשונות בניסיון להבין מה בדיוק קורה אבל זו אחת מהנקודות שמצליחות לתת לסרט את הגוון שלו. במקום שחקן אחד, אנחנו מקבלים מספר כוכבים שמחליפים ביניהם את התפקיד הראשי, לעתים אפילו באמצע משפט. אדואר באר מביא את הצד התיאטרלי, ז'יל ללוש את החן הגברי ופיו מרמאי את הילדותיות הזדונית. בניגוד לשטיקים שדופייה ניסה לעשות בסרטים האחרונים שהרגישו מתוחכמים מדי, דווקא ב"דאאאאאאאלי!" הוא מצליח להעביר את הרעיון שהצייר הספרדי הכיל אופי ואישיות גדולים מדי בעבור איש אחד.

גם בתפקיד המנוגד לדאלי, הבמאי מצליח לדייק בליהוק עם דמוסטייה שצריכה להישאר נורמלית במיוחד כדי להדגיש את הכאוס שמסביב ועדיין לא להיבלע בתוכו. היא מצליחה ליצור דמות שקל להזדהות איתה עם תחושה שכולנו מכירים - תסכול בעבודה, הרגשה של רצון טהור לבצע את המשימה וניסיונות שנכשלים בעקבות כוחות גדולים ממנה. הסרט נמשך 78 דקות וכל רגע מהן מרגיש נחוץ. אין פה התארכות מיותרת, וזה דבר נדיר בקולנוע של הבמאי הצרפתי. הוא גם חוזר לעבוד עם הטכניקות שהפכו אותו למיוחד - החזרות, הלופים, הפרעות במציאות, חלום בתוך חלום בתוך חלום וכך הלאה - אבל הפעם בשירות רעיון גדול ולא רק בתור גימיקים. כל תעלול כאן משרת את הסיפור ואת הדמות, ולא להפך. זה דופייה במיטבו, כשהוא לא מנסה להוכיח כלום לאף אחד אלא פשוט נהנה מהיצירה.

אפשר לומר שלמרות ההומור והגאגים הבלתי פוסחים, אף אחד מהבדיחות לא נועדה לרגע לזלזל בדמותו של האגדה. להפך, יש תחושה שאנחנו מורשים ואפילו אמורים לקבל אותו כמו שהוא, את השיגעונות לצד העובדה שהוא אינו מתפשר על החזון האמנותי שלו או מתפתה לקיצורי דרך. כל אחד מהקשיים הם רק עוד דרך שלו להגן על האומנות מפני הבנאליות שמתקבלת ביציאה לעולם, לפרשנות של ההמונים. מעין מסר שאמנים אמיתיים לא יכולים להישאר "רגילים" או פשוטים כמו שאר בני האנוש ושבתמורה הם ישלמו את המחיר של המורכבות האנושית. אבל גם כאן, במקום להציג את הבדידות הזו כטרגדיה, דופייה עושה את מה שהוא יודע טוב יותר מכולם והופך את זה לקומדיה ביזארית מלאת חמלה. ובכנות? נדמה שהוא באמת אוהב אותו.

"דאאאאאאלי!" הוא הסרט הכי טוב של דופייה מזה שנים, ואולי אחד הטובים שלו בכלל. זה סרט שמצליח להיות מתוחכם ופשוט בו זמנית, אמנותי ומבדר, מכבד ושובב. אם אתם אוהבים את דופייה, תאהבו את זה. אם אתם לא מכירים אותו, זה מקום מעולה להתחיל. ואם אתם חושבים שהוא מתחכם מדי, אולי הסרט הזה ישנה לכם את הדעה. זהו דופייה שחוזר הביתה אל עצמו, וזה משמח.

הסרט "דאאאאאאלי!" זמין לצפייה בספריית yes סינמטק, ב-yes VOD וב- +STING‏. לביקורות סרטים נוספות >> לחצו כאן