בעוד הציפיות לקראת הסדרה החדשה של מארוול בדיסני פלוס, שעוסקת בדמותה של דמות שולית יחסית ביקום הקולנועי כמו רירי וויליאמס, לא היו גבוהות, היא מתגלה כהפתעה נחמדה שמצליחה אפילו לרגש פה ושם. אוהד שמש על סדרה שמראה שאפשר למצוא עניין גם בהפקות פחות נוצצות
כשמארוול חשפה כי היא עומדת להפיק סדרת טלוויזיה שתתמקד כולה בדמותה של רירי וויליאמס, או בכינוי הלא ממש מוכר שלה "איירון-הארט", היה קשה לקחת את זה ברצינות. היא דמות שולית ולא בדיוק מעניינת, כזו שאפילו חובבי הקומיקס לא ממש מכירים. גם העובדה שההפקה נמרחה עוד מ-2022 לא עזרה להעלות את הציפיות וזה הרגיש כמו עוד מוצר שצריך לסמן עליו וי, ואז לשכוח ממנו. אבל באופן מפתיע, "איירון הארט" שעלתה בדיסני פלוס היא לא סדרה גרועה בכלל. לאחר צפייה בכל פרקי הסדרה, היא מתגלה כהפתעה נחמדה שמצליחה אפילו לרגש פה ושם.
אחרי כישלונות רבים מבית מארוול, במיוחד בזירה הטלוויזיונית עם סדרות כמו "שי-האלק" ו"פלישה סודית" הרדודות, "איירון-הארט" מרגישה כמו צעד קטן בכיוון הנכון. היא רחוקה מלהיות סדרה מושלמת, אבל ביחס לציפיות שהיו ממנה, היא הרבה יותר טובה ממה שחשבנו שתהיה. יש לה סיפור ברור, דמות ראשית מעניינת, והיא מצליחה להעביר 6 פרקים בלי לקרוס. היא באה לאחר תקופה שבה לא מעט מהפרויקטים של מארוול הרגישו כמו טיוטה לא גמורה, אבל כעת נראה שבאולפנים מנסים לעשות את המיטב עם מה שיש להם בידיים.
דומיניק ת'ורן חוזרת לגלם את רירי וויליאמס, אחרי ההופעה הלא מעניינת שלה בסרט "הפנתר השחור: וואקנדה לנצח". היא גאונה צעירה שבנתה בעצמה חליפת איירון-מן מרשימה במיוחד, אך עכשיו כשהיא כבר לא בוואקנדה, אין לה את המשאבים וגם לא את הגב של MIT שהעיפו אותה מהתוכנית. כשהיא בלי כסף ובלי גיבוי, רירי מוצאת את עצמה חוברת לאדם מסתורי בשם פרקר רובינס ולחבורתו המפוקפקת במטרה להשיג כסף ולממש את עצמה, גם אם זה אומר לרדת לדרכים קצת פחות מוסריות.
הסדרה שמה לעצמה מטרה לשלב בין העולם הטכנולוגי לעולם המיסטי ביקום של מארוול. לפעמים זה מרגיש קצת מבולגן, אבל ברגעים אחרים השילוב הזה דווקא עובד ויוצר משהו מעניין וחדש. ״איירון-הארט״ מרגישה קצת כמו שילוב בין "איירון מן" ל"דוקטור סטריינג'", וזה נותן לה טון מיוחד, שגם מבדיל אותה מסדרות אחרות. אבל זה בעיקר פותח דלת להמשך ומכין את הקרקע להגעתו של דוקטור דום בסרט "הנוקמים" הקרוב, שגם ידוע בכוחות המיוחדים שלו המשלבים בין שני העולמות.
הסדרה לא מנסה להיות משהו שהיא לא - היא מתיישבת היטב בתוך ז'אנר גיבורי העל עם לא מעט רגעי אקשן שמספקים את הסחורה. היא בדיוק מה שאפשר לצפות מסדרה שעוסקת בחליפות איירון-מן, רק בלי הדמות עצמה. וזו גם הסיבה שהיא מצליחה לעבוד למרות כל הבעיות שבה. היא לא מנסה להפוך את רירי ליורשת של טוני סטארק, להפך - היא דמות שונה לגמרי שלא מנסה להיכנס לנעליים של אף אחד. אין כאן הערצה עיוורת למורשת של איירון-מן, וגם לא ניסיון לשחזר אותה. זה נחמד לראות סדרה שלא נלחמת להית קשורה בכוח למה שנעשה כבר בעבר ביקום של מארוול, אלא יוצרת קו חדש ועצמאי משלה.
אם בסרט "וואקנדה לנצח" רירי נראתה כמו תוספת מיותרת, כאן היא מצליחה לעמוד בזכות עצמה. הדמות שלה הופכת ליותר עגולה ויותר מעניינת. היא לא בדיוק מושכת קהל בכוחות עצמה, וספק אם היא אי פעם תצליח, אבל בתור גיבורה טלוויזיונית עם סיפור טוב, היא עושה את העבודה. אולי לא חובה לראות אותה שוב ביקום הקולנועי של מארוול, אבל אם תצוץ שוב, זו תהיה תוספת מעניינת.
בסופו של דבר, אף אחד לא באמת ציפה לכלום מ"איירון-הארט", ודווקא בגלל זה קל יותר להעריך את מה שכן עובד בה. היא רחוקה מלהיות סדרה מושלמת, אבל היא כן מוצר שלם שמצליח לבדר בהתאם לז׳אנר שלו. יש בה גרעין של סיפור לא רע, דמות עם פוטנציאל ואפילו כמה רגעים מפתיעים. מה שבהתחלה נראה כמו סדרה חסרת חשיבות שמתגלגלת מתוך חוסר ברירה, מצליח להפתיע לטובה ולהראות שאפשר למצוא עניין גם בהפקות פחות נוצצות.
הסדרה "איירון הארט" זמינה לצפייה בדיסני פלוס. לביקורות סדרות נוספות:
לחצו כאן