שמונת הפרקים של הסדרה המצוינת והנוגעת ללב שקולר כתבה ויצרה יחד עם רם נהרי בכאן 11 מצליחים דרך המון הומור, רגש, אותנטיות וחוסר מאמץ לשקף לנו את הצדדים הפחות זוהרים של משיכה, אהבה, משפחה והחיים בכלל. ניר דורבן על סדרה מעולה שבה ההומור מכסה על הכאב
החיים זה מופע חד-פעמי. אנחנו נולדים, אוכלים, ישנים, עושים צרכים ובמקרה האופטימי נפטרים בשיבה טובה. בין שלל הפעולות השגרתיות הללו נכנסות המון שאלות שהתשובות המוצעות אליהן מפרנסות אינספור מטפלים וקואוצ'רים, מנחי ריטרטים, מפתחי אפליקציות היכרויות, מנהיגים דתיים וכותבי סדרות. מהי התשוקה שמניעה אותנו קדימה כדי לא לשקוע בדיכאון ועייפות? עם מי אנחנו בוחרים להתאהב ולהקים משפחה? אם בכלל? אושר, משמעות, חברויות. המחשבות האלה ככל הנראה העסיקו או יעסיקו אותנו בגלים משתנים במהלך החיים. בסדרה "מקום שמח" בכאן 11 נועה קולר הצליחה לייצר מופת של כתיבה ובימוי והקימה מאגר חכם ומרגש של בליל מחשבות האלה.
שמונת הפרקים של הסדרה המצוינת והנוגעת ללב שקולר כתבה ויצרה יחד עם רם נהרי הסתיימו לאחרונה, ונדירות הפעמים שיצירה ישראלית זוכה לחיבוק וקונצנזוס חיובי מקיר לקיר. בדיוק כמו שהסדרה "חזרות" התפוצצה אל לב המיינסטרים והתוכן הישראלי, גם ב"מקום שמח" קולר מצליחה דרך המון הומור, רגש, אותנטיות וחוסר מאמץ לשקף לנו את הצדדים הפחות זוהרים של משיכה, אהבה, משפחה והחיים בכלל.
העלילה של הסדרה עוסקת בוורד, קלינאית תקשורת, אם לשני ילדים מתבגרים ומנג'סים כל אחד בדרכם, ובת זוג לבן (אביהו פנחסוב). מדובר בזוג שהמוטו המאוס "החיים עצמם" כאילו תלוי אצלם על שלט מחוץ לדלת - מרוב השנים ביחד הם כבר לא טורחים להסתיר את אובדן התשוקה והרומנטיקה, כל אחד פועל כיחידת ניהול עצמאית במשק הבית, ושיחות אקראיות של הזוג על האסלה בשירותים הן דבר שבשגרה.
בפרק הראשון ורד מגלה דרך דבורה, מכרת משפחה ותיקה (ליא קניג), שאמה נעמי (תיקי דיין) ביקשה ממנה לבצע בה המתת חסד, עקב מצב רפואי מורכב שהיא מתמודדת איתו. במקביל למסע של ורד עם אמא שלה, העיסוק הפתאומי בשאלת המוות שולת את ורד למשבר זוגי עם בן, כאשר היא מנסה עם המון אהבה ואכפתיות להחיות את האינטימיות שנעלמה.
לצד המשבר הזוגי, הלב של הסדרה הוא היחסים בין ורד לאמא שלה, ואיזה לב ענק יש שם. המסע של השתיים בו הבת נחושה להוריד מאמא שלה את הרעיון הטיפשי והמגוחך לשיטתה של למות בשיבה טובה מוקדם מהצפוי, מזמן לנו הצופים אינספור רגעים מצחיקים, עצובים, מרגשים ומטלטלים בארץ ובליטא. ורד יוצאת במסע צלב אישי להראות לנעמי שהחיים הם סך הכול דבר נחמד, בעוד שנעמי, שמתגלה בכל פרק כאדם לא קל בכלל, נחושה למרר לוורד (ובעצם לכל מי שמסביבה) את החיים, עד שהיא תסיים לעצמה את החיים.
החלק החזק של הסדרה הוא ללא הספק הדיאלוגים בין נעמי לוורד, שכולם נזרקים כדרך אגב בזמן ישיבות על קפה במטבח, נסיעות משותפות ברכב או בהמתנה לרופאה בקופת החולים. זוהי כתיבה ברמה הגבוהה ביותר, שמצליחה להביא את כל האלמנטים המורכבים של החיים בטון עדין, הומריסטי, בלתי מתאמץ, שכאילו עובר בקו ישר מהמסך לספה ושולח אותנו לחשוב מה בעצם חשוב לנו בסט הערכים האישי שלנו.
קולר ודיין מצליחות במשחק מופתי להציג שני צדדים שונים של אותה מטבע. בהפרש של כמה עשרות שנים שתיהן מייצגות נשים שמרגישות לכודות בחיים של עצמן, רוצות להצית אש פנימית שדעכה מזמן, וכל אחת רדופה או רודפת אחרי שדים מהעבר תוך דהירה במסלול התנגשות ישיר עם הסביבה הקרובה שלהן.
מעבר לשתיים, הסדרה כוללת צוות שחקנים מוכשר: פנסחוב מצליח להביא למסך דמות מורכבת של גבר משפחתי אוהב ודואג, שנראה סך הכול מאוד מסופק עם הגרסה הנוכחית של החיים שלו. בן, בהמון חינניות וגם כעס וזעם שובים לב, לא מצליח להבין את הג'ננה שאשתו חוטפת עליו, נכנס גם הוא לפינות לא פשוטות עם עצמו, ועדיין אוחז בכוח בחבלי האהבה כדי להציל את הזוגיות.
לצד קולר ופנסחוב משחקים גם מורן סטויציקי ועידן חביב כזוג טרי ומאוהב שמתפקד כסטריאוטיפ של זוג פרק ב' ניו אייגי'. למרות שהשימוש בנושא הרוחניות בסדרה יכול היה להיות מתיש ולעוס, הוא משרת מצוין את העלילה. גם סטויציקי וגם חביב מצליחים לשקף את הגישה הבריאה והמרפאת שאין מה לקחת את החיים ברצינות מדי, והיציאה מאזור הנוחות שלנו היא הדבר שמקדם אותנו לתחושת המשמעות האישית. הסצינות המשותפות של עידן חביב יחד עם תיקי דיין הן מעולות ומצליחות להמיס את הציניות לדמותו של המאמן הרגשי, שנע בצורה מוצלחת על הסקאלה של בין נוכל נרקסיסט לבין מרפא אמפתי.
"מקום שמח" מציגה את נועה קולר בשיא היצירה שלה. היא מצליחה דרך כתיבה ובימוי מאוד פשוטים, במובן הטוב של המילה, לדון באופן רציני וכן במציאות שכולנו חווים בישראל בשנתיים של המלחמה: תמהיל של שכול, אובדן ולחץ מכל עבר ותמרון מתיש בין חיי משפחה, עבודה וזוגיות. ויחד עם כל אלה איכשהו עדיין פועם בתוכנו הרצון להדליק אש בתוכנו, למצוא סיבה להתרגש, לצחוק, לשמוח ולהוקיר תודה בכל יום מחדש.
עם כל השבחים והסופרלטיבים, לא מדובר בסדרה קלה. חוויית הצפייה שלי לאורך הסדרה, וכמו של רבים אחרים, הייתה מעורבת. אם הפרקים הראשונים יוצרים את המשיכה הראשונית לכתיבה הקולחת והסצינות מלאות ההומור, עם הזמן והחיבור הרגשי שנוצר לדמויות מצטרפת גם מועקה לצפייה, ויש סצינות - בעיקר אלו שבהן תיקי דיין מקוננת על מה לא הספיקה בחיים - שהן מטלטלות ממש. כנראה שזה מה שקולר ניסתה להשיג דרך הסדרה - הומור ככלי שמכסה על המון כאב, חוסר ודאות ותחושת פספוס שתמיד עולה ביחס למציאות במקום הזה. מקום שהוא גם שמח, אבל גם המון דברים אחרים.
הסדרה "מקום שמח" זמינה לצפייה בפלטפורמות השונות של כאן. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן