חדשות טלוויזיה / סדרות

"אונר"א": ביקורת סרט תיעודי

תמונת כתב מאת יותם דוברין
14/12/2025
אונרא: ביקורת סרט תיעודי
שלח לחבר+ הוסף תגובה
הסרט התיעודי "אונר"א", שעלה בכאן 11 לאחר בכורה בפסטיבל חיפה, מציג את המעורבות של ארגון הסיוע של האו"ם בטבח 7 באוקטובר ובהנצחת מעמדם של הפליטים הפלסטינים. יותם דוברין על סרט שמתיימר לעשות סדר בכאוס אבל מעלה שאלות נוספות
קשה למצוא מילים שיוכלו להמחיש את גודל השבר והזעזוע שנוצרו בעקבות חשיפת מעורבותם של עובדי אונר"א בטבח 7 באוקטובר. לא ניתן לנתק את הזוועות של אותו היום מהדיון, שהתעצם מאוד בחברה הישראלית, על סוכנות האו"ם הפועלת בשטחים וכפופה לנציבות האו"ם לפליטים. בפסטיבל חיפה האחרון הוצג סרט תיעודי חדש, הנושא את שם הארגון ומתיימר לעשות סדר בכאוס: מהו ארגון אונר"א? מהי ההיסטוריה שלו? ומהם תחומי פעילותו?

הסרט "אונר"א" של הבמאי דוקי דרור שעלה בכאן 11 נפתח בנקודה הכואבת של הטבח, ומשם עובר להציג סקירה היסטורית של שתי תקופות משמעותיות בחיי הארגון. הראשונה היא ימי הקמתו לאחר מלחמת העצמאות, כאשר השטחים היו תחת שליטת מצרים, ירדן וסוריה; התקופה השנייה היא לאחר כיבוש השטחים במלחמת ששת הימים, אז הפכה ישראל לריבון הביטחוני באזורים אלו. מהר מאוד הארגון הצעיר, שתוכנן לפעול למשך תקופה קצרה עד שיושג הסדר לסוגיית הפליטים, הפך לישות קבע עבור הפלסטינים. מעבר לסמכותו להעניק מעמד פליטות, הוא הפך לגורם המרכזי המספק שירותי חינוך ורפואה בשטחים.



חלק ניכר מהסרט מוקדש לשירותי החינוך של אונר"א. הסוכנות מעסיקה עשרות אלפי פלסטינים, חלקם פליטים בעצמם, כדי לתפעל שירותים אלו. מכך נולדה בעיה מבנית: חומרי הלימוד כוללים תכנים המעודדים לאומיות ואף לאומנות פלסטינית ושלילת קיומה של ישראל, ואין בנמצא גורם בינלאומי המצליח למנוע זאת. זוהי טענה קשה העולה בסרט, וככל שהיא ראויה לדיון, היא אינה הטענה היחידה. כאן נוצרת מורכבות המקשה להגדיר את "אונר"א" כסרט תיעודי טהור, שכן הוא מציג תזה פוליטית מובהקת: הסוכנות היא האחראית לכך ש-700,000 העקורים הפלסטינים ממלחמת העצמאות, וכן צאצאיהם, נותרו פליטים עד היום.

טענה זו מושמעת על ידי מגוון מרואיינים בסרט, בעיקר אנשי אקדמיה ועובדי ארגונים כמו UN Watch. עם זאת, הטענה חסרה גיבוי עובדתי מוצק, וחלק מהנימוקים המוצגים אינם עומדים במבחן של חשיבה ביקורתית בסיסית, אפילו כזו המתבססת על תכני הסרט בלבד. כך למשל, הסרט מציג שתי דוגמאות למשברי פליטים של מיליונים שהוסדרו תוך שנים בודדות: המקרה של קוריאה בשנות החמישים ובוסניה בשנות התשעים. אזכורים אלו מעידים על קריאה היסטורית חלקית, שכן הסיבה המכרעת לפתרון משברים אלו הייתה הסדרים מדיניים שהבשילו לכדי יישום - תרחיש שמעולם לא התממש בסכסוך הישראלי-פלסטיני.

דוגמה נוספת לבעייתיות בסרט היא ההתמקדות הכמעט בלעדית בחינוך, למרות שזהו רק חלק מפעילותה הרחבה של הסוכנות. מלבד אזכורים מילוליים ספורים, אין התעמקות בחשיבותם של שירותי הבריאות בשטחים. היעדר מידע זה הוא בעייתי, משום שיוצרי הסרט מציגים את טענותיהם – בין אם על בסיס סקירה היסטורית ובין אם כפרשנות פוליטית – מתוך אידאולוגיה ברורה הגורסת כי יש להחליף את אונר"א. הסרט מסקר את ההפגנות שתמכו בחקיקה נגד אונר"א ב-2024, אך מנגד לא ניתן משקל ראוי לטענות נגד. עמדותיהם של עובדי הסוכנות לשעבר, או של קציני צה"ל המוזכרים במשפטים בודדים, נותרות ללא הרחבה וללא הסבר מדוע הם מחזיקים בהשקפה שונה. בסרט ניכרות הטיות אידאולוגיות שאינן קשורות לתוכן בלבד, אלא גם לאופן המבע הקולנועי. דוגמה בולטת לכך היא הפסקול: לעיתים קרובות מושמעת מוזיקה בעלת גוון מאיים בזמן שהתמונה מציגה תיעוד ויזואלי תמים למדי, כמו ילדים פלסטינים בכיתות לימוד. הטיה נוספת באה לידי ביטוי בתרגום הכתוביות. למשל, אחד המרואיינים מתאר הרוגים בתור קדושים, אך התרגום העברי בוחר במילה הערבית "שהידים". למילה זו מטען שלילי כבד בציבור הישראלי, והבחירה בה עלולה ליצור קונוטציה שכל ההרוגים הם בהכרח מחבלים.



הטיות אלו, ורבות אחרות, מערערות על מעמדו של "אונר"א" כסרט תיעודי אובייקטיבי. לצד הצגת עובדות, הסרט לוקה בחסר בהצגת מלוא המורכבות והניואנסים הנדרשים בנושא כה רגיש. בכך, הוא שונה מיצירות דוקומנטריות ישראליות כמו "מכתב לדויד", המציגות מציאות טעונה ללא עיוות עובדתי, ומתקרב יותר לסגנונם של יוצרים כמו מייקל מור (למשל ב"פרנהייט 9/11"). סרטים אלו מטשטשים את הגבול שבין תיעוד לתעמולה, כאשר כוונות היוצר משפיעות באופן ניכר על אובייקטיביות היצירה.

עם זאת, "אונר"א" אינו סרט רע, ואף מומלץ לצפייה. הוא עשוי היטב מבחינה קולנועית, מציג נקודות מבט מגוונות וחשובות, והסקירה ההיסטורית שבו מסייעת לעשות סדר לצופים המבקשים להעמיק בנושא. כך למשל, הסרט נותן במה לקולות ייחודיים שקשה לשמוע במקומות אחרים, כמו חמזה אבו הווידי, פעיל חברתי למען שלום מרצועת עזה. כמו כן, הסרט חושף כיצד גם פקידים בינלאומיים בכירים באונר"א מסוגלים להעביר ביקורת על הסוכנות.

לאחר הצפייה, ראוי לשאול שאלות קשות סביב הנושאים העולים בסרט: בהינתן שרק מספר מצומצם של עובדי אונר"א השתתפו בפועל בטבח, האם נכון להטיל אשמה גורפת על הארגון כולו? האם אונר"א היא אכן האשמה הבלעדית בהנצחת הפליטות? והאם ייתכן שיש לבקר את כל הצדדים המעורבים בתהליך?

הסרט "אונר"א" זמין לצפייה בפלטפורמות של תאגיד השידור הישראלי. לביקורות סרטים נוספות >> לחצו כאן
« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »
יותם דוברין - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
תגובותהוסף תגובה
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

 
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
 
חיפוש בארכיון הטלוויזיה
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לבחור שנה וחודש וללחוץ על כפתור החיפוש)
   
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
I Swear
1מילה שלי
ציון גולשים
9.3/10
ציון מבקרים
3.8/5
Saltiz
2סולטיז הסרט
ציון גולשים
9.1/10
Stitch Head
3פרנקי והמפלצות
ציון גולשים
9.0/10
Mutiny
4נקמה בלב ים
ציון גולשים
8.8/10
The ties that bind us
5מה שמחבר בינינו
ציון גולשים
8.7/10
ציון מבקרים
3.8/5
טריילרים חדשים
The Hunger Games Sunrise on the Reapingמשחקי הרעב: זריחה על האסיף Whalefallנפילת הלוויתן The Social Reckoningהחשבון החברתי The Christophersהכריסטופרים
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט
Xאוהבים לחיות ב Seret?לחצו ועקבו גם באינסטה!
Xאוהבים לחיות ב Seret?פרגנו בלייק והישארו מעודכנים גם בפייס!