איזה אנשים: ביקורת סרט נטפליקס

ליחסים הטעונים בין יהודים לאפרו-אמריקאים בארצות הברית יש היסטוריה ארוכה. הקהילה היהודית הליברלית תמכה באופן אקטיבי במאבק השחורים לשוויון זכויות מלא בשנות ה-60, אך לאחר מכן היחסים בין הקהילות התקררו והלאומיות/לאומנות השחורה ראתה ביהודים עוד לבנים מנצלים, סוחרי עבדים בעברם ובעלי הון נצלנים בהווה. סרטיו של ספייק לי, הבמאי האפרו-אמריקאי הנודע, הם רק דוגמה אחת לייצוג היחסים הבעייתיים הללו מהצד של הקהילה השחורה. "איזה אנשים", שיתוף הפעולה בין ג'ונה היל ("הזאב מוול סטריט"), שגם משחק בתפקיד הראשי, וקניה באריס ("שחור-כזה") , הוא דוגמה נוספת.

הסרט מספר על בחור יהודי בשם עזרא שפוגש במקרה, כמיטב המסורת של הרום-קום, את אמירה (לורן לונדון, "החברים מאטלנטה" ), בחורה אפרו-אמריקאית, שאביה אכבר (אדי מרפי, "מגלה את אמריקה") התאסלם ואיתו כל המשפחה. ההתנגשות הבלתי נמנעת בין המשפחה היהודית הסטריאוטיפית למשפחה השחורה/מוסלמית מביאה לרגעים האמורים להיות מצחיקים, אך יוצרים בעיקר אי נוחות גוברת ככל שהסרט ממשיך.

אמנם זאת קומדיה רומנטית, אבל הכימיה בין שני הנאהבים בסרט לא קיימת אפילו לרגע. תיאור היחסים ביניהם נטול תשוקה והשיא מגיע כאשר הם יוצרים אוהל מתחת לשמיכה ומתחבאים בו כמו שני ילדים. לצד אדי מרפי, המשחק את האב הקשוח שמנסה לחבל ביחסים בין בתו לבחור הלבן שהביאה הביתה, מופיעה גם ג'וליה לואי דרייפוס בתפקיד אמו החונקת וחסרת הטקט של עזרא, ודייויד דוכובני ("קליפורניקיישן"), כאביו. לצידם הופעות אורח של אליוט גולד ("מאש") וריה פרלמן ("חופשי על הבר").

בתחילת הסרט אנו פוגשים את המשפחה היהודית בבית הכנסת ביום כיפור. עזרא, הרווק בן ה-35, מותקף על ידי חברי הקהילה חסרי הטקט ועל ידי האורתודנט הפדופיל שלו (ריצ'רד בנג'מין, "להתראות קולומבוס"), שמזמין אותו ללכת איתו לשירותים. כאשר עזרא ההמום מספר על כך לאמו, היא לא מביעה הפתעה, ורק אומרת שהיא מודעת למעשי הרופא, אבל צריך לתת לבית המשפט להחליט. לשם מה הייתה נחוצה הסצנה הזאת? לא ברור.המפגש בין המשפחה היהודית למשפחה האפרו-אמריקאית מספק גם הוא רגעים מוגזמים ומוקצנים. כך כאשר מתבדח אב המשפחה אכבר על כך ששחורים אינם מסתדרים טוב עם מים והאם היהודייה מתבדחת בתשובה שזה נכון לגבי יהודים ורכבות. האם את משווה את סחר העבדים לשואה? שואלת בזעם אמה של אמירה, ומכאן הכול רק מתדרדר. השוואת הסבל של שני העמים היא נושא טעון שעלה לא פעם בדיון הציבורי בארצות הברית. ידועה במיוחד הסופרת האפרו-אמריקנית זוכת הנובל טוני מוריסון שהקדישה את ספרה ל"60 המיליונים" שנספו ועוררה את זעם הקהילה היהודית. אבל כחלק מסרט קומי זה לא בדיוק עובד.

עזרא הוא ברוקר שעוזב את המשרה המצליחה שלו על מנת לעסוק בדבר שהוא אוהב באמת: הקלטת פודקאסט על ה"תרבות" (שהוא שם קוד לתרבות שחורה) עם חברתו האפרו-אמריקאית חדת הלשון, מו (סם ג'יי, שכתבה ל"סטרדיי נייט לייב", התכנית שבה התגלו גם אדי מרפי וג'וליה לואי דרייפוס). מו מעלה את השאלה האם שחורים ולבנים יכולים באמת להסתדר. תשובתה הנחרצת היא לא. מו ממשילה את היחסים בין שחורים ללבנים ליחסים בין גבר בוגד לאישה שבגד בה. עבור השחורים, מסבירה מו, הלבנים הם הבוגדים, ואנחנו הבחורה שלא יכולה להמשיך הלאה ולשכוח מה שעשיתם ומה שאתם עדיין עושים.

זהו אולי אחד הרגעים היחידים בסרט שבהם מורגשת כנות אותנטית ואפילו ברוטלית לגבי מהות הקשר הבעייתי בין לבנים לשחורים בארצות הברית. "איזה אנשים" מציג את כל המשקעים הכואבים, הסטריאוטיפיים, אי ההבנות התרבותיות והבורות העמוקה משני הצדדים. כל אלה עומדים בדרך של הקשר בין הבחור היהודי, שמאוהב בתרבות השחורה אבל לא יודע הרבה עליה, לבין הבחורה השחורה שמרגישה שהיא צעצוע אקזוטי שמוצגת לראווה על ידי האם היהודייה. כמסורת סרטי ה"פיל גוד" שהסרט מנסה להשתייך אליה, הסוף הטוב המתקתק בוא יבוא, והוא לא משכנע כמו שאר הסרט.

נותרנו עם תחושת החמצה. עם כאלו חומרים טעונים, אפשר היה לייצר סרט משמעותי יותר ופחות צפוי. האם הלבנה בסרט מואשמת על ידי כלתה לעתיד בכך שהיא תמיד אומרת את הדבר הלא נכון בזמן הלא נכון. אפשר לומר את אותו הדבר גם על "איזה אנשים" שלא הולך מספיק רחוק עם החומרים הנפיצים שהוא מפזר ומשאיר את הצופים עם תחושת זיוף.

"איזה אנשים" זמין לצפייה בנטפליקס. לביקורות סרטים נוספות >> לחצו כאן