פלישה סודית: ביקורת סדרה

הסדרה החדשה של מארוול, "פלישה סודית" לא יכלה לקבל תאריך יציאה יותר גרוע. אולפניה של ענקית הקומיקס נמצאים במשבר אמון גדול מול המעריצים, שמאז לכתו של טוני סטארק לעולם שכולו טוב, לא מצליחים לשחזר את הקסם שאפף אותם עד לפני 4 שנים. כזכור, השלב הרביעי של היקום הקולנועי הגדול הזה התקבל בקול ענות חלושה, על אף שבחזקתו נמצא "ספיידרמן: אין דרך הביתה", שובר הקופות האימתני.

השלב החמישי נפתח עם תקוות גדולות, בעיקר הודות לעובדה שסוף סוף נחשף הנבל החדש – קאנג הכובש. הבעיות התחילו כשדווקא אנטמן, אולי הגיבור הכי פחות משמעותי (חוץ מהתפקיד שלו ב"סוף המשחק"), נבחר להתמודד מולו ראשון. "אנטמן והצרעה: קוואנטומניה" גם הוא נחשב כסרט בינוני ומטה ודרדר את אהדת המעריצים עוד יותר למטה. ג'יימס גאן הפגיז עם "שומרי הגלקסיה 3" וכשאלה עזבו את הבמה הראשית, לפחות בינתיים – נותרנו עם "פלישה סודית" שאמורה, כביכול, לסלול את הדרך לעלית "המארוולס" שיגיע, אם ירצו השחקנים והתסריטאים השובתים, בנובמבר הקרוב לבתי הקולנוע.

יש בעיה אחת גדולה (אחת מיני רבות כמובן) ב"פלישה סודית": היא לא מעניינת. כן, היו תקוות גדולות כלפי הסדרה הזו אך איתן גם ציפיות נמוכות. ליבו של הסיפור עוסק בגזע הסקרול, החייזרים שניק פיורי וקפטן מארוול הבטיחו להם שימצאו עבורם בית, אם יעזרו להם להגן על המין האנושי. ובכן, רק צד אחד עמד בהתחייבות שלו בזמן שהשני, פיורי ומארוול – לא. הסקרולים החלו להשתלט על עמדות מפתח בפוליטיקה הכלל עולמית ובתפקידים ציבוריים. להזכירכם, מדובר בגזע משנה צורה.

הסדרה מבוססת על אחד מאירועי הקרוסאובר הגדולים בחוברות הקומיקס של מארוול ולכן שהוכרז בכנס המשקיעים של דיסני בדצמבר 2020 כי הוא יעובד למיני סדרה בת שישה פרקים – הרבה גבות הורמו באולם. הצמצום הזה גורע מהחשיבות הגדולה של הסיפור לאירועי 'הנוקמים' והתוצר הסופי מצביע כי החששות לא היו מוגזמים. "פלישה סודית" במתכונתה הטלוויזיונית היא מוצר נחות שלא מעורר שום עניין, רגש או רצון כלשהו להמשיך לצפות בה.

ייאמר לזכות הסדרה שהיא מגיעה עם הבטחות גדולות. היא מציגה סיפור אפל ואלים, עם טון בוגר יותר ממה שהורגלנו אליו עד כה בסטרימינג של דיסני. הסרטים והסדרות של מארוול סבלו (ועדיין סובלים) מאפיונים ילדותיים ואינפנטיליים של הדמויות שלהם (כן ת'ור, זה אתה) והכיוון אליו יוצרי "פלישה סודית" לקחו את הצופים הוא חתיכת פניית פרסה. היא אמנם מנסה לגעת בבעיות גיאו-פוליטיות מודרניות ותרחישים מציאותיים (קבוצות טרור וכו',) אך הסגנון והביצוע הכושל מונעים ממנה ליצור השפעה כלשהי על הצופה והתסריט היבש רק מתיש אותו. כל פרק בפני עצמו הוא בסדר ולא יותר מזה, אבל אם נבחן את "פלישה סודית" כמוצר שלם נגלה כי מדובר בתוצר מחופף ורופף שהקשרים בו נפרמים בצורה הכי מרושלת שאפשר להעלות על הדעת. כך למשל ניק פיורי (סמואל ל. ג'קסון בהופעה פושרת למדי) מחליט כי הוא ורק הוא יתמודד מול הסקרולים. אין ספק שמדובר באיש אמיץ מאוד אבל בהתייחס לנתון כי ישנם מספיק גיבורי על שיוכלו לעזור לאיש והרטייה להתמודד עם הבעיה שמונחת לפניו – חוסר ההיגיון הפנימי של הסדרה צועק לשמיים. גם כשהוא סוף סוף נשאל למה הוא לא מזמן את הגיבורים שלו, פיורי עונה: "זה אישי" משל היה מדובר בתגרה שכונתית ולא באיום כלל עולמי שיוביל למלחמת עולם שלישית.

בחירת פעולות חסרת כל הגיון בסדרת מד"ב? אפשר לסלוח על זה. אבל על חפיפניקיות תסריטאית כבר אי אפשר. לקחת אירוע גדול ומשמעותי מדפי הקומיקס, לתמצת אותו למיני סדרה של שישה פרקים הוא פשע לכל דבר ועניין. בנוסף, "פלישה סודית" לא תורמת כהוא זה לעלילה הגדולה, לא מקדמת אותה ובסופו של דבר אי אפשר שלא לחשוב שבמדובר בסדרה שכל תפקידה הוא לתפוס מקום באפליקציה של דיסני פלוס, העיקר שיש תוכן.

האמת העירומה של מארוול מתגלה בסיום הפרק האחרון של "פלישה סודית". שרשרת האירועים בו כל כך מטופשת ומטופלת בחובבנות שכמותה הרבה זמן לא ראינו. מבלי לספיילר יותר מידי אפשר להגיד שהיא מייתרת את קיומם של גיבורי על אחרים, לפחות עד שיימצא פתרון מטופש אחר כדי לצאת מהפלונטר הזה. אבל זהו רק קצה הפירמידה. בבסיס שלה יש תסריט דל, תצוגות משחק משמימות ולא סוחפות ומה שהתחיל כסדרה למבוגרים עם אופי פוליטי, תרבותי וחברתי הופך אט אט לעוד סדרת ילדים ונוער מבית דיסני עם ניימדרופינג של גיבורי על. האוהדים כבר הבינו את השטיק, שמזמן כבר לא עובד עליהם. המוצרים הבינוניים שמארוול מייצרת לא מספקים להם את הצורך הבסיסי שהוא להנות מהגיבורים שלהם באופן הכי פשוט שיש.

הסדרה "פלישה סודית" משודרת בדיסני+. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן