חדשות קולנוע וסרטים

אדם סנדלר חוגג 60: התפקידים הגדולים שלו

10/9/2026

שלח לחבר+ הוסף תגובה

אדם סנדלר הוא כמו כוסברה. או שאוהבים אותו מאוד או שממש לא יכולים לסבול אותו. חברת ההפקה שלו "האפי מדיסון" אחראית לקומדיות רבות ומצליחות, שבהן סנדלר משחק לרוב את התפקיד האופייני לו של גבר-ילד. במיטבו, סנדלר הוא יוצר שמצליח לנוע בין הומור לרגש בצורה מעוררת השתאות. לכבוד יום ההולדת השישים שלו שחל השבוע, כיף להיזכר בסרטים האלה

זמר החתונות (1998)

קומדיה רומנטית מקסימה, שעלילתה מתרחשת בשנות ה-80, בה אדם סנדלר מגלם את רובי הארט, ששמו כן הוא, מלא לב. רובי הוא זמר חתונות כושל שחולם להיות כוכב רוק. הוא מתיידד עם ג'וליה (דרו ברימור), מלצרית באולם החתונות בו הוא מופיע, אבל לשניהם יש בני זוג אחרים, כמקובל בז'אנר. הסוף הטוב יגיע כאשר רובי יחשוף שהארוס של ג'וליה בוגד בה, וישבה את ליבה לפני שתתחתן עם האיש הלא נכון.

הקסם מגיע מהחיבור בין סנדלר לברימור, שמצליחים לייצר כימיה משכנעת על המסך ומנוסטלגיה מוקדמת לשנות השמונים, רק עשור אחריהן. הסרט היה הצלחה מסחררת וגרף 100 מיליון דולר בקופות. בעקבות ההצלחה הקים סנדלר את "האפי מדיסון", חברת ההפקות שלו, ב-1999.

אל תתעסקו עם הזוהן (2008)

קומדיה פרועה שהפכה לסרט קאלט. סנדלר מגלם את זוהן, לוחם קומנדו ישראלי שהורג ערבים לארוחת בוקר ביד אחת קשורה מאחוריו. הוא אליל הבנות, "גבר גבר", אבל חולם בלילות על קריירה כמעצב שיער. כדי להגשים את החלום, הוא מגיע לניו יורק ומגלה שהרבה עבר על עולם עיצוב השיער. המקום היחיד בו הוא מצליח להשיג עבודה כחופף שיער הוא מספרה בבעלות בחורה פלסטינית מצודדת במיוחד. סנדלר הופך ללהיט במספרה, במיוחד משום שהוא מספק עוד שירותים לנשים המבוגרות המגיעות להסתפר שם. המהלך העלילתי הזה יכול להתפרש גם כקעקוע של הגבריות המאצ'ואיסטית לטובת גרסה פלואידית יותר של מיניות גברית.

במסווה של סרט וולגרי ופרוע, מספק כאן סנדלר פתרונות לא שגרתיים לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בסוף הסרט, לאחר מאבק בטרוריסט הפלסטיני "פנטום", שמגולם על ידי ג'ון טורטורו, מגלים היהודים והערבים שהם יכולים לחיות יחד בשלום אם רק יהפכו לפחות לאומניים ולוחמניים. זוהן מתאהב בבעלת המספרה הפלסטינית, עוד דוגמה לאחווה ואהבה בין העמים הלוחמים. בסרט משחקים גם עידו מוסרי ויוסי מרשק וכך גם דינה דורון ושלי ברמן כאמו ואביו של זוהן. בסצנת החוף הפותחת את הסרט מבליחות לרגע גם רותם סלע וימית סול.

יהלום לא מלוטש (2019)

סרטם של האחים ספדי נותן לסנדלר אפשרות להוכיח שהוא גם שחקן דרמטי מן השורה הראשונה. זהו סיפור על הווארד רטנר, תכשיטן ומכור להימורים, שמסתבך במסע להשבת אבן חן נדירה. הסרט יצא בהפצה מצומצמת בארצות הברית ושודר בנטפליקס. הוא זכה לשבחי הביקורת והצלחה מסחרית נאה למרות שאינו סרט מסחרי.

זה סרט תזזיתי שמשדר באפקטיביות את הלחץ של גיבורו. הוא נפתח בצילום מהקרביים במובן הליטרלי: מתוך קולונוסקופיה שעובר הגיבור. זאת בחירה ייחודית שמגלמת את העיסוק של הסרט במאבקים פנימיים המשתקפים במסע חיצוני. גם הומור לא נעדר פה בתיאור הדמות שאותה מגלם סנדלר בצורה מבריקה וחדה כיהלום.

מפלצת של מלון (2012)

במרכז סרט האנימציה המקסים הזה, שהוליד מאז שלושה המשכונים באורך מלא, בנוסף לסרטים קצרים, סדרת טלוויזיה ומשחקי וידאו, מדבב סנדלר את דמותו המוכרת של הרוזן דרקולה, מנהל מלון המפלצות טרנסילבניה. דרקולה מתמודד עם ניהול המלון המשפחתי ועם בתו המתבגרת מייויס (סלינה גומז),המתעניינת מאוד בעולם בני האדם. שם הסרט באנגלית הוא "מלון טרנסילבניה" על שם כור מחצבתו של דרקולה, והוא מאוכלס במפלצות מוכרות מהספרות והקולנוע, שבאות למלון כדי לנפוש הרחק מבני האדם.

למקום נקלע נער הרפתקן (אנדי סמברג) שמתאהב במיוויס החוגגת את יום הולדתה ה-118. כמו ב"ביטלג'וס" גם כאן יש היפוך. המפלצות הן דמויות ההזדהות בעוד בני האדם הם המאיימים עליהן. זו פרודיה פרועה על ז'אנר האימה הגותית, שמראה שהמפלצתי הוא האחר שאתה לא מבין והופך אותו למאיים. שיעור לחיים שבני האדם מתעקשים לא ללמוד לאורך כל הדורות.

ליאו (2023)

סרט אנימציה בהפקתו של סנדלר במסגרת העסקה שלו עם נטפליקס. לאו, שאותו מדבב סנדלר, הוא לטאה ממין זכר, בן 74, חיית מחמד בכיתה בבית ספר במשך עשורים רבים, במהלכם הוא מתוודע לחיי הילדים. לצדו צב בשם סקווירטל (ביל בר), שותפו לכלוב והסייד-קיק הסרקסטי שלו. הדינמיקה ביניהם משעשעת וקורצת לקהל המבוגרים.

ליאו עוזר לילדי הכיתה במהלך השהות שלו בביתם בסופי שבוע. אחת מהן היא סאמר (סאני סנדלר), ילדה שמדברת המון ומקשיבה מעט, גרסה מוקטנת של הנוירוטיות היהודית האופיינית סטייל וודי אלן. סאני היא בתו של סנדלר שמככבת ברבים מסרטיו, שהאחרון שבהם הוא "אל תאחלו לי בהצלחה". ליאו מתמודד במקביל עם התפיסה (המוטעית) שלו שהוא קרוב לסוף חייו. כך הופך הסרט את הלטאה המדברת לסבא חביב, שיודע בדיוק מה לומר, או לייתר דיוק, לשיר, כי זה גם סרט מוזיקלי. דידקטיות היא תמיד חלק מסרטי ילדים אבל כאן היא במידה הנכונה וההומור הוויזואלי והמילולי מחפה עליה.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

כתבות נוספות ממדור התפקידים הגדולים

יעל מאורר אליאב - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

רלוונטי