חדשות קולנוע וסרטים

פסטיבל חיפה: "הזר", "עירום אמיתי", "פחדן", "קשרים" ועוד

28/9/2026

שלח לחבר+ הוסף תגובה

מבקרי האתר ממשיכים בסקירות מפסטיבל הסרטים ה-42 בחיפה שמתקיים בימים אלה והפעם: סרטו של פרנסואה אוזון "הזר", סרט האנימציה המדובר "קשרים", סרטה של שרה ארנולד "יותר מדי מפלצות", סרטו של לוקאס דונט "פחדן" והסרטים "נשים במשפט, סיפורה של מארי קלייר", "עירום אמיתי", "זבובים" ו"נשיקה חשמלית"

פחדן – הבמאי הבלגי לוקאס דונט הצליח בתוך שני סרטים בלבד ("נערה" ו"קירבה") להפוך לאחד הבמאים הצעירים הבולטים באירופה ובקולנוע הלהט"בי. סרטו השלישי "פחדן" שזיכה את שני כוכביו בפרס המשחק בפסטיבל קאן האחרון מרחיב את היריעה כשהוא מספר סיפור אהבה אסור בין שני חיילים במלחמת העולם הראשונה.

פייר (עמנואל מאכייה בהופעת בכורה קולנועית מהפנטת) הוא חייל צעיר שמגיע לשדה הקרב המדמם בקרבות השוחות במלחמה, כשהוא לא מוכן לזוועות שיתגלו לעיניו. הוא מצליח למצוא נחמה בפרנסיס (ולנטין קמפנה הכריזמטי), חייל בלהקה צבאית שמעלה מופעי דראג ושירה לעידוד מורל הלוחמים. דונט משלב בין ההתאהבות המתפתחת בהדרגה, חיי היום-יום שמתנהלים בצבא בין הלחימה ולא חוסך בזוועות הקרב. הוא יוצר סרט רגיש ומרהיב על אהבה שמנצחת את המוות המקיף אותה ועל תפקיד תרבות ואומנות בשעת מלחמה – ושואל את השאלה הקשה: האם הבידור למעשה ממסך את הזוועות שמתחוללות סביבו ובכך מאפשר אותן? (אלעד שלו)

קשרים – סרט מדובר נוסף שמגיע מפסטיבל קאן הוא סרט האנימציה בשחור-לבן של ליאה נלסון המבוסס על הרומן הגרפי של שרה לוויט ועוסק בצעירה לסבית יהודייה המתמודדת עם מצבה של אמה שהולך ומידרדר בשל מחלת האלצהיימר שמתגלה אצלה בגיל צעיר. למרות הנושא הקשה, נלסון מצליחה לשלב הומור נוגע, גם בזכות צוות מדבבים משובח שכולל את את ג'וליה לואי-דרייפוס, בריאן קרנסטון, סת' רוגן, שרה סילברמן, ביני פלדסטין, וונדה סייקס. אבל בסופו של דבר זהו כנראה הסרט בפסטיבל שתצאו ממנו בעיניים דומעות ותתקשרו מיד להורים שלכם לשאול בשלומם. (אלעד שלו)

נשים במשפט, סיפורה של מארי קלייר - דרמה משפטית תקופתית סוחפת, המצליחה לעשות את הלא ייאמן: לקחת נושא טעון וכואב - משפט הפלה של נערה בן 16 בצרפת של ראשית שנות ה-70 - ולהפוך אותו לבידור קולנועי עשוי לעילא, עם ערך מוסף אדיר. הכוח המניע של הסרט נשען על קאסט נשי משובח ומדויק: שרלוט גינזבורג מבריקה בתפקיד עורכת הדין הלוחמנית ז'יזל חלימי (יהודייה צרפתית-תוניסאית) ולצדה ססיל דה-פרנס מביאה עומק ורגישות כובשת.

במקום להיסחף למחוזות הכבדים האפלולים והמדכאים של דרמות תקופתיות כמו "4 חודשים, 3 שבועות ויומיים" או "ורה דרייק", הטון של הסרט מזכיר דווקא את "גאווה" הבריטי. יש בו אנרגיה, חיוניות ואפילו קורטוב של אופטימיות מעצימה ומלאת דופק. אפילו יש הומור בסרט שהצליח לגרום לקהל לצחוק בקולי קולות. זהו סרט מסחרי טוב, קולח ונגיש, שמצליח לרגש, לעורר מחשבה ולספק חוויית צפייה מהנה וסוחפת מבלי לאבד דבר מחשיבותו ההיסטורית והאנושית. באופן טרגי הסרט הזה אקטואלי גם לימינו. (יאיר הוכנר)

זבובים - סרטו היפה והמרגש של הבמאי המקסיקני פרננדו איימבקה, מספר על מפגש בין החיים למוות, בין הבדידות לאהבת החיים, בין ילד צעיר לאישה מבוגרת. הוא נפתח בסאונד של זבובים מזמזמים המפריעים לאישה החיה לבד בדירה, ומתקשה להיפטר מהם. בשל צורך כלכלי, היא נאלצת להשכיר חדר בדירתה לגבר, שאשתו מאושפזת בבית החולים קרוב. לגבר יש ילד כבן 10, ההופך למוקד של הסרט.

הילד כובש הלב, שמכור למשחק מחשב שבו הוא מביס פולשים מהחלל, כמקבילה למאבק של האם בסרטן שפלש לגופה, הוא הדימוי המרכזי הנוסף בסרט. הצילום בשחור-לבן יפהפה ובזוויות צילום מקוריות במיוחד יוצר יופי גם מהעוני והמצוקה בשכונה המקסיקנית הענייה. זה סיפור על יחסים בין אב לבן בצל מחלת האם, ועל הקשר המיוחד הנוצר בין האישה הבודדה המסתירה סוד כואב משלה, לילד, שמנסה בכל כוחו לשלוט במציאות הכאוטית כמו שהוא שולט במשחק המחשב. הזבובים מופיעים גם בסוף הסרט, אך הפעם הם לא נחווים כמטרד עצום כפי שנחוו בתחילה. המפגש עם הילד מחזיר טיפה של שמחה בתוך העצב, כמו בסצנה היפה שבה רוקדים הילד והאישה. סרט מריר-מתוק שמוצא גם בחיים הקשים של גיבוריו טיפות של אור ונחמה. (יעל מאורר)

עירום אמיתי - סרטה של מוריאל ד'אנסנבורג עוסק בנושא פרובוקטיבי ומציג אותו בצורה לא מתפשרת. זהו סיפורו של אלק, תלמיד תיכון בן 16, שאביו מפיק ושחקן פורנו פעיל. אמו של אלק מתה כשהיה בן 12, ומאז הוא חי עם אביו. בסצנה הפותחת, אלק מביים סצנה פורנוגרפית בוטה במיוחד בכיכוב אביו והשחקנית הראשית שלו. פרויקט בבית הספר בו הוא בוחר את נושא ההתמכרות לפורנו, מביא אותו להתעמתות ישירה עם החיים הלא שגרתיים שלו. בת זוגו בפרויקט הכיתתי היא נינה, שאמה היא מאמנת חיים פמיניסטית, שמעסיקה נשים בלבד בשיפוץ ביתה. המפגש בין אלק לנינה הופך לסיפור אהבה במהלכו ימרוד סוף סוף אלק באביו שהופך קיצוני יותר ויותר במאמציו להביא עוד לקוחות לעסק הפורנו שלו.

סצנה בה יש דו קרב בין האב לבן בשימוש באביזר לא שגרתי אמורה להיות גם קומית, אבל היא ממש מעוררת אי נוחות. סצנה אחרת בה מעורב בעל חיים קשה לצפייה במיוחד, בעיקר משום שברור למדי שאין כאן שימוש בבינה מלאכותית. האם המטרה היא לזעזע את הצופים? אם כן, הרי שהמשימה אולי הצליחה. סוף הסרט הוא מחווה לקולנוע הבוטה של הבמאי האוסטרי מיכאל הנקה, עם שבירת הקיר הרביעי על ידי אלק, גיבור הסרט. כמו ב"משחקי שעשוע" של הנקה, גם כאן הצופים מעומתים עם תפקידם המציצני. אבל בעוד אצל הנקה, המהלך משכנע, הטון של "עירום אמיתי" אינו אחיד וקשה להתחבר לדמויות שלו, בעיקר לאלק, גיבור הסרט, שאמור לעורר אמפתיה בצופים. (יעל מאורר)

הזר – ספרו של אלבר קאמי מ-1942 נחשב לאחת הקלאסיקות הגדולות בתולדות הספרות העולמית ונבחר במקום ראשון ברשימת 100 הספרים של המאה של "לה מונד", לכן מעניין שסרטו החדש של גדול במאי צרפת כיום פרנסואה אוזון הוא רק העיבוד השני לספר זה אחרי עיבודו של ויסקונטי בשנת 1967 בכיכובו של מרצ'לו מסטרויאני, ייתכן בשל העומק הפילוסופי והמורכבות ברעיונותיו של קאמי שקשים בהעברה למסך הגדול.

העלילה עוקבת אחר מרסו (בנז'מין וואזן שגם כיכב בסרטו הנפלא של אוזון, "קיץ 85"), בחור צעיר שגר באלג'יריה ויורה ללא סיבה בגבר ערבי צעיר. הוא עומד למשפט על כך אבל לא מנסה להגן על עצמו. הוא לא מסוגל לשקר, לא רואה משמעות לחיים, בין אם אלה שלו או של אחר. גם קשר שהוא מנהל עם צעירה המאוהבת בו הוא מקיים כי כך צריך לעשות, אך ללא רגשות אהבה שהוא מסוגל להפגין.

תחילת הסרט מדשדשת על מי מנוחות אך אוזון כבמאי מנוסה וחכם גורם לנו, כמו הגיבור, להביט מרוחקים במתרחש, לנסות להבין את נפשו ואת זרם המחשבה האקזיסטנציאליסטי של מרסו שבו החיים הם חסרי משמעות ולכן גם לפעולות שאתה מבצע או למה שיקרה לך אין משמעות כלשהי. חלקו השני של הסרט המתרחש במשפט ובעימות בין מרסו לדמות הכומר מבסס את התמות הנוקבות של הספר ונותר עם הצופה גם זמן רב לאחר סיומו. (אלעד שלו)

יותר מדי מפלצות - סרט הביכורים המרענן והמבריק של שרה ארנולד שהוקרן בקאן ועכשיו מגיע לפסטיבל חיפה, הוא מותחן קומי שחור ופרוע המציע שילוב מדויק בין הומור אבסורדי, אנרגיה סטלנית וקצת פאנקיות מרדנית. העלילה על מלחמות החקלאים בחזירי הבר והאליטה המקומית הופכת בידיה של ארנולד לחגיגה קולנועית קצבית, הנתמכת בביצועים נפלאים של צוות שחקנים נפלא ובראשם אלכסיס מאננטי כשוטר החדש בכפר ואלה רומפף כפסיכולוגית החדשה בתחנת המשטרה המקומית. שניהם פשוט נהדרים.

התוצאה היא קומדיה כובשת וסוחפת שלא תרצו לפספס עם נגיעות של סרטי אימה ואפילו בעלת ניחוח קווירי רענן. לצד ההנאה הצרופה, "יותר מדי מפלצות" גם מציע הצעה מדממת ומספקת במיוחד על מה בדיוק העם צריך לעשות לפוליטיקאים מושחתים ורקובים. (יאיר הוכנר)

נשיקה חשמלית – למרות איכותו של פסטיבל קאן, הוא ידוע בכך שסרטי הפתיחה שלו הם בדרך כלל לא מוצלחים במיוחד. "נשיקה חשמלית" של הבמאי הצרפתי פייר סלבדורי הוא ודאי לא יצירת מופת שתיחגג בעונת הפרסים, אבל הוא בדיוק מה שצריך מסרט פתיחה – כיפי, וירטואוזי בעשייה שלו, סוחף ומפתיע.

העלילה מתרחשת לפני 100 שנה על רקע יריד בפריז שבו צייר (פיו מרמאי), שלא מסוגל לצייר מאז שאהובתו נפטרה, מנסה לתקשר איתה באמצעות מדיום מתחזה (אנאיס דמוסטייה) אותה הוא פוגש ביריד נודד ושבה כמובן הוא יתאהב מבלי לדעת את סודה. קומדיה מתוקה מלאת טוייסטים שתענג חובבי קולנוע צרפתי. (אלעד שלו)

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !