חמישה כוכבים: הסרטים האהובים על סוזנה פפיאן ודן שפירא

חמשת הסרטים האהובים על השחקנית סוזנה פפיאן

גלדיאטור (2000) – "חזרתי לסרט הזה כמה פעמים במהלך החיים ובכל פעם ראיתי והבנתי עוד ועוד רבדים. זהו סרט עוצמתי על אחת התקופות האכזריות בהיסטוריה של האנושות. ובתוך כל האכזריות יש כל כך הרבה לב, פסיכולוגיה ומורכבות רגשית שלא לדבר על המשחק המופתי של השחקנים".

על הסרט: מקסימוס, הגנרל המוערך, עומד לרשת את האימפריה מהקיסר. כשבנו הקנאי של הקיסר מצווה להוציאו להורג, מקסימוס נמלט ונעשה גלדיאטור שחוזר בגבורה לרומא לנקום את רצח משפחתו. הסרט זכה בחמישה פרסי אוסקר, כולל לסרט הטוב ביותר ובשני פרסי גלובוס הזהב.

אמריקה איקס (1998) – "סרט שצפיתי בו מספר פעמים. בעיניי זה סרט שרלוונטי לכל זמן. הסרט הוא אודות אדם מלא בשנאה וגזענות שרואה את העולם בשחור לבן ובעזרת בחור שחור שהוא פוגש בבית הסוהר עיניו נפקחות וליבו נפתח. אבל הוא עדיין משלם מחיר יקר על העבר האלים שלו. זה סרט קשה, אלים אבל חכם וחשוב".

על הסרט: סרט הפולחן של הבמאי הבריטי-יהודי טוני קיי בכיכובו של אדואר נורטון כנער ניאו-נאצי שלאחר שמשתחרר מהכלא על רצח מנסה למנוע מאחיו הצעיר ללכת בדרכו.

המוות נאה לה (1992) – "סרט שראיתי בהיותי ילדה אודות שתי נשים אויבות שרודפות אחד גבר ומוכרות את נשמתן לשטן. בסוף הן הופכות לחברות הכי טובות שמדביקות אחת לשנייה את הטוסיקים. מצחיק, מוזר, גרוטסקי ואבסורדי. בכלל, אני מאוד אוהבת את הדמויות הקומיות של מריל סטריפ".

על הסרט: מריל סטריפ, גולדי הון, ברוס ויליס ואיזבלה רוסליני מככבים בקומדיה שחורה הזו של רוברט זמקיס ("בחזרה לעתיד") על תופעת הניתוחים הקוסמטיים בקרב סלבריטאיות והפחד מהזדקנות.

Devines (2016) – "סרט צרפתי שהצחיק אותי מאוד בהתחלה וקרע לי את הלב בסופו. הסרט מראה שתי חברות מעולם של מצוקה ומשפחות קשות יום שמלאות בחלומות ופנטזיות על החיים העשירים והבורגניים שיהיו להן. נוגע בנושאים של 'החברה הגאונה שלי' של אלנה פרנטה. ז'אנר בפני עצמו שאני אוהבת. הסצנה שהן נוסעות ברכב דמיוני ומפזרות כספים דמיוניים של עוברי אורח פשוט גאונית".

על הסרט: סרטה של אודה בנימינה, זוכה "מצלמת הזהב" בפסטיבל קאן, על נערה מתבגרת בשכונת פשע בפריז שמנסה יחד עם חברתה לצאת ממעגל העוני ולהרוויח בגדול באמצעות כניסה למעגל הפשע. הסרט זמין לצפייה בנטפליקס.

מוכת ירח (1987) – "זאת הקומדיה הרומנטית האהובה עליי. מצחיק, מרגש עם דמויות טיפה גרוטסקיות אבל אי אפשר שלא להתאהב בהן. זהו סגנון אופראי גדול מהחיים, מה שהופך את זה לעוד יותר מצחיק. זהו סרט שאני יכולה לצפות בו שוב גם אלף פעם".

על הסרט: שר וניקולס קייג' מככבים בקומדיה על אלמנה ושני אחים שהפכה ללהיט קופתי ענק וגם הייתה מועמדת ל-6 פרסי אוסקר וזכתה בשלושה.

חמשת הסרטים האהובים על השחקן דן שפירא

המופע של טרומן (1998) – "נראה לי שהסרט הזה הצליח לגעת במשהו עמוק בחיים של כולנו. אני שומע יותר ויותר אנשים שואלים שאלות על חופש - נושאים כמו הרשתות החברתיות, הקורונה, האקלים, הבינה המלאכותית. אבל יש כאן משהו מהותי יותר עבורנו – 'הטרומנים', האנשים הפשוטים - מי מסתכל עלינו וכמה אנחנו מודעים לזה - בני אדם אחרים? אנחנו על עצמנו? בורא עולם? מי הבמאי? במקרה הזה פיטר וויר ביצירה מופתית בעיניי עם אחד המאסטרים הגדולים של זמננו - ג׳ים קארי".

על הסרט: טרומן, אמריקאי בן 30 עם אישה חייכנית, שכנים אדיבים ומשרה פקידותית, אינו יודע שכל מה שהוא מכיר סביבו זה בעצם תפאורה בתכנית טלוויזיה שהוא גיבורה הראשי. סרט שהגיע רגע לפני מבול הריאליטי וחזה במובן מסוים את העתיד הטלוויזיוני וגם הביא לג'ים קארי את פרס גלובוס הזהב.

זה ייגמר בדם (2007) – "היה לי ברור שאני רוצה לבחור סרט עם דניאל דיי לואיס ובעיניי זה אחד התפקידים המעניינים שלו. משהו בעוצמה, בטוטאליות, בחוסר הבושה לאבד את עצמו לתוך דמות שהיא במהותה קשה עד אכזרית. הרגשתי שהוא בלי שיפוטיות כלפיה, להיפך, שהוא פועל מתוך אהבה והתמסרות מלאה. לאורך השנים הוא תמיד היווה מודל עבורי לשחקן שהולך עם הלב. גם האומץ שלו לפרוש בגיל יחסית צעיר מראה משהו על הנאמנות שלו לדרך".

על הסרט: סרטו של פול תומס אנדרסון מציג בהופעה חד פעמית את דיי-לואיס כאיל נפט רודף בצע בתחילת המאה ה-20 בקליפורניה שמנצל את סובביו בדרך אל העושר. סרט שהפך לקלאסיקה כבר בזמן אמת.

שלושת הצבעים: כחול (1993) – "הסרט הזה מאד השפיע עלי בנעורים. צפיתי בו שוב ושוב תקופה מסוימת יחד עם 'עירום' של מייק לי. היכולת של קישלובסקי לתת לשתיקה מילים, להעניק למצלמה דיבור. לאפשר לשחקנית שלו ז׳ולייט בינוש, באחד התפקידים הנשיים המהפנטים שראיתי בחיי, לרסק לך את הלב ולגעת בכאב בעדינות, עם חמלה - כל אלה גרמו לי כנער להיות ממוגנט למסך. לא ראיתי אותו אולי 15 שנה, יהיה מעניין לחזור אליו".

על הסרט: הסרט הראשון בטרילוגיית הצבעים של קישלובסקי עוקב אחר ג'ולי (ז'ולייט בינוש), אישה שאיבדה את בעלה ובתה בתאונת דרכים, ומנסה לבודד את עצמה מהחברה האנושית.

אבודים בטוקיו (2003) – "אחד הדברים היפים בסרט הזה היא ההבנה שאהבה היא לא תמיד למימוש. זה סרט כביכול כל כך קטן, כמעט על כלום, שני אנשים, אבודים בטוקיו ובכלל. זה סיפור על בדידות ואנושיות. זה כיף שסרט גורם לך לרצות להתאהב, 'אבודים בטוקיו' בעיניי מספר אחת בזה".

על הסרט: "מלנכוליה רומנטית" בין שני זרים על רקע אורות הניאון והבדידות של טוקיו. מכאן צמחו לא רק קריירות חדשות לבמאית סופיה קופולה ולכוכבתה סקרלט ג'והנסון וקריירה שנייה לביל מאריי, אלא גם יצירה שמגדירה עדיין סינפילים צעירים רבים.

עיניים גדולות (1974) – "רציתי להכניס לרשימה סרט ישראלי אחד ויש משהו ב'עיניים גדולות' שנוגע בי חזק. תמיד שאלתי את עצמי שאלות על הקשר בין אמנות לחיים ואיפה עובר הקו. עד היום אני מתייחס למשחק בין היתר כסוג של תרפיה. בסרט הנפלא הזה עובר איזה קו דק של משחק בין מציאות ודמיון, בין אמנות לחיים עצמם. זה ניכר במערכות היחסים הקיימות בסרט ובסיפור של אורי זוהר ז״ל עם חייו האישיים. וזה בעיקר עשוי כל כך יפה וברגישות, כמו חול מהחוף במציצים שנשפך לאט מהיד".

על הסרט: בני, מאמן כדורסל נשוי ורודף שמלות, מסתבך עד מעל הראש עם בגידותיו והתפרפרויותיו. אחד הסרטים האחרונים של אורי זוהר לפני חזרתו בתשובה, שבו ניתן לחוש את מיאוסו מהחיים החילוניים שראה כריקניים.