Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: הזמן לא מרפא, זה לא עובר

סוזנה פפיאן היא אחד השמות החמים בתעשייה בזמן האחרון. עם תפקיד ראשי בסדרה "סובייצקה" ומועמדות לפרס אופיר על תפקידה בסרטו החדש של אבי נשר, "גן קופים", היא סוף סוף מקבלת את אור הזרקורים, ובצדק. אבל למרות כל תשומת הלב שנוחתת עליה לאחרונה ומעט מסחררת אותה, היא זוכרת את כברת הדרך שהביאה עד הלום ומכירת תודה על כך. "עכשיו מדברים כל הזמן על הפריצה ואנשים מחפשים את הסיפור של המיוסרת שלא מצאה את עצמה. ואני חייבת להגיד שבשבילי החגיגה הראשונה הייתה להתקבל לניסן נתיב. הגעתי לארץ בגיל 15.5 ובגיל 19 כבר התקבלתי ללמוד משחק עם עברית מאוד לא טובה. מבחינתי הרגשתי שאני מתחילה מבור – לא מקרקע כי אין לי עברית וכל המקצוע הזה הוא עברית. עבדתי על זה קשה", היא משתפת.

מאחורי החיוך הרחב והעיניים הנוצצות מסתתרת אישה חרוצה ומוכשרת עם נפש שעברה לא מעט לגילה הצעיר (31). סוזנה נולדה בארץ, בגיל שש עברה לארמניה עם אמה. את העברית היא שכחה לחלוטין ולמדה ארמנית. בגיל 15.5 חזרה לארץ לאחר שהוריה חזרו להיות יחד. סוזנה עברה חבלי קליטה קשים כולל לימוד שפה מחדש. בנוסף לכך, חצי שנה לאחר מכן נהרג אחיה בהיתקלות בעזה.

מספר שנים לאחר האובדן, היא מצאה מפלט בכתיבת מכתבים לאחיה, שיעזרו לה להתמודד עם הכאב: "התחלתי לכתוב לו מכתבים – עשרות מחברות של מכתבים וזה היה עוזר לי. הוא היה בן 20 ואני בת 16. יום אחד דיברנו בטלפון ולמחרת הוא נהרג. כל כך הרבה דברים לא נאמרו ולא ידעתי שבכלל רציתי להגיד לו אותם כי זה מובן מאליו – זה אח. רבים מכות, אוהבים אחד את השני, גדלים באותו חדר. כשאומרים שהזמן מרפא, זה לא. הזמן לא מרפא, זה לא עובר – זה שם אבל איכשהו צריך להמשיך לנשום ולתפקד ואז לומדים איך חיים עם זה", היא משתפת.

(סוזנה פפיאן. צילום: ויטלי פרידלנד)

למרות שסוזנה הופיעה עם אנסמבל ציפורלה, בתיאטרון החאן וגם בסדרות מוכרות כמו "כיפת ברזל" ו"בלקספייס'", לקח לה זמן לפרוץ. "אחרי כיפת ברזל עשיתי אודישנים אבל לא התקבלתי – כל פעם 'וואו, איזה מיוחדת, איזה מוכשרת', אבל בסוף לא מתאים. התקבלתי לעונה השלישית של הסדרה 'רון' ביס – תפקיד שעפתי עליו, בתור החברה שלו. זה יצא וכמה ימים אחרי זה התפרצה הקורונה אז זה התפספס לגמרי", היא מסבירה.

אך מסתבר שתזמון זה הכל בחיים והסדרה "סובייצקה" בכאן 11 לצד צאת הסרט "גן קופים" הזניקו אותה בבת אחת. בסדרה היא מגלמת את ענת, סטודנטית למתמטיקה שהיא בת לעולים מרוסיה. את משפחתה של פפיאן משחקים יבגניה דודינה ("חזרות"), גרא סנדלר ("שנות השמונים") ודניאל סטיופין כאחיה ("קופה ראשית"). "לגבי דניאל (סטיופין), למרות שכבר חצי חיים אין לי אח, היה לי כל כך קל. ידעתי בדיוק איך להתנהג איתו. זה הדבר המובן מאליו – גם צוחקים וגם הולכים מכות. הייתי אמיתית איתו ללא פילטר. אני יודעת איך זה אח גדול – אני נזכרת בזה וזה מאתגר כי זה מעלה הרבה את הפצע, עצב וגעגועים ואיך זה יכול היה להיות אם היה חי, אז היה בזה משהו מאתגר וגם נעים. זה גם נכנס לדמות של ענת – יש בה עצב ואני לא יכולה לנקות אותו". פפיאן אומרת כי תשמח מאוד לחזור לעונה נוספת של "סובייצקה". הסדרה יחד עם המועמדות לפרס אופיר על הסרט "גן קופים" מאוד שינו את חייה. "יש המון תשומת לב, המון שאלות והמון התעניינות ובנוסף לזה אני מתחתנת עוד חודש ויש לי המון דברים לארגן. הפרמיירה הרגישה כאילו אני מתחתנת מרוב תשומת לב שהייתה סביבי", היא מספרת עם חיוך גדול. החתונה המדוברת היא עם חבר הילדות שלה, סשה שמכיר אותה מגיל 16 וגר רחוב לידה. מי שתחתן אותם היא ענת סטלינסקי, במאית הסדרה "סובייצקה" עמה פפיאן מאוד התחברה.

הסיבה לראיון היא התפקיד הראשי שהיא מגלמת בסרטו החדש של אבי נשר, "גן קופים" לצד אדיר מילר, שני כהן ועוד. בסרט היא מגלמת את מרגו, צעירה שאפתנית ואנרגטית שחולמת להצליח בהוליווד. דברים משתנים כשהיא פוגשת בסופר אמיתי קריב (אדיר מילר) שמבקש ממנה להעמיד פנים שהיא דוקטורנטית שחוקרת אודותיו ואז הדברים מסתבכים. "זה תפקיד שחלמתי עליו. כשקראתי את התסריט הייתי בהלם שזה אשכרה משהו שממש רציתי לשחק", היא מספרת.

כשסוזנה הגיעה לאודישן היא לא ידעה שזה עבור התפקיד הראשי. בתחילה היא זומנה לתפקיד קטן יותר, אבל בזמן האודישן אבי נשר אמר לה שכנראה הגיעה לאודישן הלא נכון ושבועיים לאחר מכן הגיעה לאודישן נוסף מבלי שידעה לאיזה דמות. היא עשתה את האודישן ואחריו מצ'ינג עם אדיר. "אדיר נכנס והתביישתי. זה אחד האנשים היותר מפורסמים בארץ ואי אפשר לראות אותו נקי, אנונימי כי זה אדיר מילר. אבל ברגע שהתחלנו לשחק אין לי לחץ. כשאני במגרש שלי, של המשחק, אני לא כל כך דופקת חשבון מי יושב מולי", היא מוסיפה.

לא רק עם מילר הייתה לה כימיה טובה, גם עם שני כהן ("ארץ נהדרת") שמשחקת לצידה היא ממש התחברה. העובדה ששתיהן אחיות שכולות מאוד חיברה ביניהן. "מאוד מהר אני ושני הגענו לנושא הזה. בסצנה שהיא מדברת על הבן שלה שנהרג בצבא אני ידעתי על מה היא חושבת והיא ידעה על מה אני חושבת", היא משתפת. גם לעלא דקה שמגלם את מושא אהבתה בסרט היה חיבור טבעי. "עלא שחקן ענק. יש משהו בעלא באנרגיות הטבעיות שלו, בזה שהוא לא כוכב. יש לו אנרגיה ונוכחות מרגיעה. הוא מאוד מחובר לשורשים שלו, ללב שלו. נסענו לצלם ברומא והוא בא עם הבת זוג הקודמת שלו, טיילנו שלושתנו באיטליה והיה ממש כיף", היא מספרת.

דמותה האנרגטית והישירה של מרגו מאוד שונה מסוזנה במציאות. "בגלל זה אני אוהבת להיות שחקנית ולשחק דברים שונים מכל מיני חינוכים סובייטים שקיבלתי שמאוד מושרשים באופי שלי", היא מסבירה על החיבור לתפקיד. "בחיים אני יותר מדי רואה אנשים. אני לא רואה את עצמי הרבה פעמים ויש לזה הרבה מקום במשחק – אני יכולה להיות הכל. אני יכולה לתת לרגישות הזאת, לכעס, לכל הרגשות לצאת כי מותר לי ואפילו יאהבו את זה", היא מוסיפה.

בסרט אמרת הרבה את המילה 'אפסית' וגם ב"סובייצקה" הרגשת נחותה. את מרגישה כך גם בחיים?

"אני לא חושבת שאני מרגישה ככה באמת, אבל עכשיו אני מקבלת מראה משני תפקידים שעשיתי. יש הקבלה גם ששתיהן מסתירות את הזהות. זה מעניין. לא יודעת אם המילה הנכונה היא נחותה. בחברה הישראלית ענת לא רוצה להיות כמו אח שלה עם המבטא, היא רוצה להיות ישראלית לגמרי – שייכת, מגניבה. אני מרגישה לפעמים נחותה משום שכנראה המציאות שלי השתנתה, אבל משהו פסיכולוגית לא השתנה".

(סוזנה ושני כהן בסרט "גן קופים". צילום: זיו ברקוביץ)

אחת הסצנות שזכורות לה היא סצנת הריקוד שבה היא מכינה חביתה. לסצנה זו הייתה כוראוגרפיה שלמה שקוצצה בשל אורכו של הסרט. אך הסיבה שהיא זוכרת כל כך טוב את הסצנה היא מכיוון שצולמה ביום ההלוויה של סבתה. בלילה שלפני צילום הסצנה הסבתא נפטרה ובבוקר הצילומים היא שוחררה לשעתיים להלוויה, שבה לא הספיקה להיות ואז צולמה הסצנה.

זה קשוח, איך הצלחת לעשות את זה?

"יש לי ברירה? עושים. הייתה לי פעם הצגה של 'ציפורלה' בערב כשבבוקר אני מרדימה את הכלב שלי. זה כלב אבל זה כמו משפחה – הבאנו אותו מארמניה והוא מת לי ככה בידיים ואין מה לעשות, זה המקצוע".

ב"סובייצקה" התחברת לסצנות עם הסבתא בשל הסיפור האישי שלך?

"שבועיים אחרי שסיימנו את הצילומים של 'גן קופים' קיבלתי אודישן ל'סובייצקה'. כשראיתי שקוראים לדמות שלי אנה (כך קראתי לסבתי), הלב שלי התכווץ. יש שם סצנה שאני נורא אוהבת, שאני נכנסת למיטה עם סבתא. אני הייתי נכנסת למיטה של סבתא שלי גם בבית חולים – נכנסת ומחבקת אותה ובשבעה, שהייתי בה מעט כי הייתי בצילומים, הייתי נכנסת לחדר שלה ושוכבת במיטה. משהו בסצנות עם הסבתא היה לי כל כך פשוט – לא היה צריך הרבה להתחבר. אני פשוט מכירה את זה".

המשחק עוזר להתמודד עם הכאב?

"אני חושבת שצריך לתת מקום לרגשות שלנו, גם הכי קשים. לא לשים אותם הצידה. במשחק קומי אני לוקחת גוש של צער וכאב ודוחה אותו, אבל הוא שם ואני מעדיפה לתת מקום לכל הרגשות האלה כי אחרת אנחנו משלמים על זה".

פפיאן אינה שוקטת על שמריה וכבר הספיקה להצטלם לסדרה לחדשה של התאגיד, "הצבי" שעומדת לצאת בתחילת 2024. היא בוחנת מספר הצעות תיאטרון שעומדות על הפרק ואף הוציאה שיר לסרט "גן קופים" שמוכיח את יכולותיה המוזיקליות שטבועות בה עמוק ב-DNA (אביה מנצח ואמה מוזיקאית). כעת, לאחר שגילמה תפקידיים ראשיים ראשונים בקולנוע ובטלוויזיה, פפיאן תשמח לעלות שתי מדרגות ולנסות תפקיד בינלאומי. "אני משפרת את האנגלית שלי כרגע, אני מבינה שכדאי להכין את הקרקע למקרה ו..", היא מציינת.

היית מאמינה כעולה חדשה שתגיעי להצלחה שכזו?

"אם היו אומרים לי כעולה חדשה שרק בגיל שלושים אצליח הייתי אומרת 'מה?? כל כך הרבה זמן?', אבל יש את המציאות ויש את החלום. כשאני מסתכלת מהצד על הדרך שעברתי, אז יש בזה משהו יפה".

*הראיון בוצע לפני מלחמת "חרבות ברזל" ומתקפת הפתע של חמאס