אחרי 7 באוקטובר כל סצנה נראית אחרת וכל משפט מקבל משמעות שונה

הסרט "תוכנית א'", אשר מגולל את סיפור נקמתם של קבוצת יהודים ניצולי שואה בנאצים בתום מלחמת העולם השנייה, נדמה כאילו נוצר ומכוון להיות אלגוריה ל-7 באוקטובר. כמובן שהמציאות שונה לחלוטין. מסעו של הסרט, כמו גם הרעיון הראשוני מאחוריו, החל לפני כ-10 שנים במוחם של האחים יואב ודורון פז. השניים מודים שהתזמון של יציאת הסרט הוא לא פחות ממפליא. "לפתע כל סצנה נראית אחרת וכל משפט מקבל משמעות שלאו דווקא התכוונו אליה", מספר יואב. "בין אם זה המראה של נירנברג הרוסה או המשפט שחוזר בסרט הוא Never again, אבל מה קורה כאשר זה Did happen again?".

צמד האחים צוחק כאשר אני קורא להם נצר לשושלת מלוכה של קולנוע. חנוך פז ז"ל, סבם של השניים, כונה 'אבי תיאטרון ההמונים'. "מסופר עליו שהיה בהצגות שלו יותר אנשים על הבמה מאשר בקהל. הוא נהג ליצור מחזות גדולים מהחיים באפס תקציב ובאפס התעניינות", מספר דורון. חיידק היצירה לא פסח גם על אביהם, הבמאי והמפיק יונתן פז, שאחראי על "רכבת העמק" (1989) וגם על "מחכים לסורקין" (2013) שהנציח את דמותו של אביו, אותו גילם עמי סמולרצ'יק.

כך האחים גדלו עם מצלמת וידיאו ויצרו את סרטי האימה הראשונים שלהם. "כשאתה נער בגיל 14 אתה לא רוצה ליצור דרמה", צוחק דורון. "זה היה נשמע לנו הרבה יותר כיף לרצוח את החברים שלנו, להשתולל ולהעיף בקבוקי קטשופ על החלון. בגלל זה אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים במקצוע הנכון. אם אתה עושה משהו כבר בגיל 14 וגם מתפרנס ממנו בגיל 45 ו-47, אתה יודע שאתה במקום הנכון".

(מתוך הסרט "תוכנית א'". צלם: מוש משעלי)

את הכניסה לעולם הבימוי עשו צמד האחים בתחילת שנות האלפיים, כאשר להקת כנסיית השכל, פנתה ליואב בהצעה לביים קליפ לשיר "איך זה מרגיש". יואב מודה שהוא נבהל מהפנייה וביקש מאחיו, שבאותו זמן החל ללמוד מנהל עסקים, לביים את הקליפ ביחד איתו. זו הייתה רק ההתחלה של צמד האחים בעולם הפרסומות והקליפים, אותו הם מתארים כבית ספר מדהים.

כמה דמוקרטיה יש ביניכם?

יואב: "אין לנו חלוקה ברורה לפיה אחד תסריטאי והשני פונה לצד הוויזואלי כמו שעושים האחים כהן. אבל עם השנים למדנו לחלק את העבודה בינינו לגזרות. כולם חושבים שלהיות במאי זה לצעוק כל היום 'אקשן' ו'קאט' על הסט אבל זה אולי 10 אחוז מהחיים שלך. ברוב הזמן אתה מגייס כסף, מבלה בפרזנטציות, כותב. אז אנחנו מחלקים את העבודה בינינו בחלק הזה, שלוקח את מרב הזמן. כך שאחד מכין פרזנטציה לפרויקט אחד, השני כותב את הפיילוט לפרויקט אחר. זו חלוקת גזרות שכזו. כאשר אתה על הסט זה דווקא החלק הקל כי אין לך זמן להתווכח".

דורון: "על הסט זה רוקנרול, זה אדרנלין שאי אפשר להסביר. אנשים שלא היו על סט לא יבינו כמה זה קשה לדחוס חזרות עם השחקנים, לשפר את המשחק, לצלם זווית מעניינת והכול בתוך שלוש שעות. בארה"ב מצלמים סצנה ביום והכול הולך בצורה מאוד איטית, בארץ אין לנו את היוקרה הזו. הרעיונות והיצירתיות פורצת אלינו תוך כדי עבודה לחוצה של שלוש סצנות ביום לפחות. זה קצב משוגע שבשבילנו לפחות זה נורא כיף. אבל כמובן שעבודה של שני ראשים בתוך סיר הלחץ הזה היא מאוד מקלה."בין אם אלו היו קליפים, פרומואים לשלל התוכניות של קשת או פרסומת לגוגל, כל הפרויקטים שיצרו צמד האחים היו כדי לגשים את חלומם ולהוציא סרט קולנוע ראשון - "פובידיליה”, אשר מגולל את סיפורו של רגב, אדם אשר בחר לברוח מן העולם החיצון ולהתקיים במשך שנים בדירתו הקטנה. "באותו זמן יצאו הרבה סרטי וואן לוקיישן שהעיפו לנו את המוח. לכן, מראש ידענו שאנחנו נכנסים להפקה עצמאית וקטנה. אך דווקא מתוך המגבלות והמחשבות כיצד לספק עניין ויזואלי בתוך מקום אחד התפרצה אצלנו היצירתיות", מספר יואב.

(האחים פז בסט הסרט "הגולם". צילום: רותם ירון)

הסרט הצנוע קטף הקרנות בפסטיבלים הגדולים בעולם ובראשם ברלין וטורונטו וזיכה את השחקן עופר שכטר במועמדות לפרס השחקן הטוב בטקס פרסי אופיר. אך כאשר אבק הכוכבים דעך, הבינו צמד הבמאים שסרטם הראשון לא מצליח מסחרית כפי שהוא מצליח בפסטיבלים. ההצלחה בפסטיבלים גם לא הביאה למכירה או הפצה ברחבי העולם. "הגענו למצב ששאלנו את עצמנו אילו במאים אנחנו רוצים להיות - במאים של סרטי איכות שאף אחד לא רואה או שאנחנו רוצים לעשות סרטים לקהל הרחב? אתגרנו את עצמנו ליצור סרט מסחרי שלא יצריך מחשבה מיוחדת מצד הצופה וגם יגיע לכמה שיותר קהל. כך הגיע 'ג'רוזלם', סרט שנכתב ונוצר בשביל הפצה מסחרית", מספר יואב.

"ג'רוזלם" הוא סרטם המפורסם והמצליח ביותר של צמד האחים עד כה. כמעט ואין רשת סטרימינג אמריקאית גדולה שלא רכשה את זכויות ההפצה של אגדת הזומבים היהודית, אך כשהם יצאו לדרך המצב היה שונה לחלוטין. למעשה, צמד הבמאים יצאו לצילומים במימונם הפרטי בלבד ובהפקה שעלתה מאה אלף דולר. סרט האימה בסגנון הפאונד-פוטייג', שהיה פופולרי באותה תקופה, עקב אחרי חופשה של קבוצת אמריקאים בעיר הקודש, אשר למרבה ההפתעה נתקלת בפתיחתו של אחד משערי הגיהינום.

את הכסף שלכם החזרתם בסופו של דבר אך האם לפני כן זה הרגיש לכם כמו התאבדות כלכלית?

יואב: "אי אפשר להיות קולנוען ולהיות מחושב. קולנוענים יוצרים פרויקט אחד ורק חושבים על מה לעשות בהמשך. לשאלתך, לקחנו סיכון אבל סיכון מחושב. ידענו מה אנחנו עושים וידענו שהסרט הזה יכול להצליח. הבנו שלעשות סרט ז'אנר כבר יביא קהל מסוים, בנוסף לעיר ירושלים והמשקפיים דמויי ה-Google Glasses. ידענו שאת ההשקעה לסרט אפשר להחזיר."

מה הסטטוס של סרט ההמשך המצופה?

יואב: "רצינו לעשות סרט המשך בתקציב גדול יותר אבל גילינו שנצטרך לחזור על אותו מודל של הפקה באפס תקציב וללא אישורים. זה משהו שפחות עניין אותנו לעשות. הבנו שאנחנו רוצים להתקדם ואם כבר אנחנו יוצאים לסרט באפס תקציב, עדיף שנצא לסרט בו אנחנו יכולים להשיג מעט יותר".

התוצאה היא סרט האימה התקופתי "הגולם" אשר צולם כולו באוקראינה, סרט שהוא אכן פצצה של מבע קולנועי - בין אם אלו התלבושות האירופאיות המפחידות, עיצובו של הילד המפלצתי או סצנת הסיום שכוללת שריפה של כפר שלם. אך כמו שני קודמיו, גם המימון של הסרט הזה היה עצמאי לחלוטין. האחים פז, המפיק שלום אייזנבך והתסריטאי אריאל כהן השקיעו 400 אלף דולר מכספם הפרטי.

לאחר שגם "הגולם" נחל הצלחה ונמכר ברחבי העולם, שני האחים פנו לסיפור מעט אחר, הסרט לשמו התכנסנו. אחרי שמקס (אוגוסט דיהל, "ממזרים חסרי כבוד") ניצל מהזוועות של אושוויץ, ניצול השואה מחפש אחר רעייתו ובנו. המסע מפגיש אותו עם מיכאל (מיכאל אלוני), חייל ציוני מתוך הבריגדה היהודית, אשר שולח את מקס למשימה בחיק הנוקמים - קבוצת יהודים מחתרתית השואפת להרעיל את מי השתייה של הגרמנים כנקמה על אירועי השואה.

"זו הייתה הפעם הראשונה שבה התעסקנו בקו-פרודוקציה, סרט ממוסד וממשלתי לכל דבר", מספר יואב, "לגייס כסף לפרויקט כזה לוקח שנים". לצורך סיפור כה מורכב ורגיש, שני האחים נכנסו למחקר מורכב לא פחות כדי להבין את הרקע ההיסטורי לסיפור. "זה סיפור שכנראה לא יכולנו לעשות בעבר", אומר דורון. "מבחינה היסטורית, ההנהגה הישראלית לא רצתה להקים מדינה על ערכים של נקמה. בן-גוריון ממש קבר את הסיפור הזה. גם הנוקמים עצמם לא דיברו על הפעולות שלהם. בשנות השישים-שבעים, הם התחילו לדבר בעילום שם. לנו היה את הכבוד לדבר עם חלק מהם, ולשמוע את הסיפורים שלהם ממקור ראשון."

איך ניגשים לראיון רגיש שכזה?

יואב: "אתה מתחיל שיחה חברית ולאט לאט צולל איתם לסיפורים הקשים יותר. את הפרטים ההיסטוריים כבר ידענו. מה שעניין אותנו בפגישה עם הנוקמים היה לקבל את הדרמה, את המוטיבציה, את הדברים שאתה לא יכול לקרוא בספרי ההיסטוריה. לדוגמה, עניין אותנו איך זה להישאר על אדמת גרמניה, אותו מקום שבו נרצחו המשפחות שלהם, איך זה להישאר עם העם הגרמני ולעבוד איתם במסווה במערכת המים מתוך כוונה בסופו של דבר להרוג אותם".

דורון: "עניינה אותנו הפסיכולוגיה מאחורי הסיפור. לקחת את מקס, הדמות הפיקטיבית שלנו, ולהעמיס עליה את הפסיכולוגיה של האנשים האמיתיים."

בראיון שקראתי עם השחקן הראשי אוגוסט הוא סיפר כמה לחוץ הוא היה בסרט בגלל שמדובר בסיפור אמיתי.

יואב: "הוא לקח את התפקיד נורא ברצינות. לפני הצילומים, הוא התבודד בבקתה ביער עם ערמה של של ספרי היסטוריה. הוא הכיר את הנושא לפעמים יותר טוב מאיתנו. לקח לנו זמן להבין את המנטאליות שלו או בכלל של שחקנים אירופאיים. השחקנים הישראליים יכולים לדבר ולצחוק עם הצוות עד שאתה צועק אקשן. אין דבר כזה אצל האירופאים, כל אחד נכנס לריכוז, לשקט ולמחשבות שלו, ובהמשך הם מתפוצצים על המסך".

יש לכם טיפ ליוצרים צעירים?

יואב: "אל תפלו באשליה שיש לכם זמן. כשאני למדתי באוניברסיטה, אני זוכר שבין ההפסקות נהגתי לשבת על הדשא או ללכת לים. אתה הולך בעולם באשליה שיש לך זמן. היום אני כבר שואל את עצמי איפה הייתי אז, בלי מחויבויות או משפחה לדאוג לה, ולמה לא עשיתי הרבה יותר ממה שעשיתי. מבחינתי, אני רק רוצה להמשיך ולעשות. תן לי רק צילומים ולחיות בצילומים".