הקולנוע קיים מעל למאה שנה ועדיין יש אנשים שמרגישים שאין להם ייצוג

מאז צאת "סרט בנות" של הבמאית הפינית אלי האפסלו, שמציג סיפור התבגרות של שלוש נערות דרך החוויות והקשיים של התקופה הזו בחיים, הוא הספיק לכבוש פסטיבלים ברחבי העולם ואפילו לגרוף את פרס חביב הקהל בפסטיבל סאנדנס ולהפוך לנציגה של פינלנד לטקס האוסקר. "הוויז'ן הראשוני לסרט סבב סביב השאלה 'מה זה אומר להיות בגיל של הבנות האלה?'" מתארת האפסלו בראיון לכבוד הגעתו לבכורה ישראלית במסגרת הפסטיבל הבינ"ל לקולנוע הגאה.

"זה גיל אינטנסיבי, אילונה ודניאלה (אהטי והאקולינן, התסריטאיות. ל.ש) בילו הרבה מאוד זמן לנסות ולהנגיש את המשמעות של זה, להבין את 'הפעמים הראשונות' – ההתנסויות הראשונות ואהבה ראשונה ובאופן כללי את המאבק היומיומי של לנסות להבין מי אתה. זה גיל שחסרה בו פרספקטיבה כי החיים שלך קצרים בשלב הזה ועוד לא עברת כלום". אבל מהר מאוד, ככל שהתקדמו בתהליך, שמה לב האפסלו לשינוי בסדר העדיפויות שלה. "הבנתי שחשוב לי לגעת בחוויה הנשית, ב'איך אנחנו מייצגים נערות?' בייחוד נערות להט"ביות בסרט", היא מדייקת את החזון ומוסיפה כי עכשיו לאחר סיום הסרט היא מרגישה שהפך ל"מניפסט הפמיניסטי" שלה בכל הנוגע לייצוג נשי על המסך.

הסרט עוסק ב-3 דמויות נשיות, שתיים מתוכן הן מהקהילה הגאה. אלו קבוצות שלא תמיד מיוצגות כראוי על המסך, מה שהדגיש לבת ה-44 את החשיבות בליצור סרט שונה משנראה בעבר. "הכותבות אמנם צעירות ממני, אבל גם הן לא ראו משהו שהוא לא החפצת נשים. רצינו שאצלנו הנשים יגדירו את החיים שלהן בעצמן", היא מדגישה. נרטיב נוסף אותו בחרו להציג באופן שונה הוא "האישה כקורבן". האפסלו מספרת כי תמיד כעסה כשלדמות הנשית בסרט היה רצון כלשהו שהיה גורם לה לחוות משהו רע בעקבותיו ועל כן החליטה להוציא את החלק של הסכנה גם בפן הנשי וגם בפן הלהט"בי.

למרות העובדה שהסרט מוגדר בפסטיבלים רבים כסרט גאה, סצנות יציאה מהארון ואפילו המילה 'לסבית' כלל לא מצוינות פה. "היה לנו חשוב להימנע מזה", מצהירה הבמאית הפינית. "כי אם נחזור לנושא היציאה מהארון זה אומר שלהיות קוויר זה משהו שצריך להתמודד איתו ולא משהו שפשוט קיים. זו לא נקודה שצריך לציין כי אף אחד לא היה מציין את זה אם מישהו היה סטרייט", היא מבהירה ומיד מדגישה: "סטרייטים לא מבינים את הפריבילגיה שלהם לפני שהם מקשיבים לאנשים בקהילה. הם לא חושבים על העובדה שאף אחד לא שואל אותם מעולם על המיניות שלהם. זה משהו שלא הייתי מודעת אליו לפני כן. אז כן, אמנם דנו בנושא של האם להציג את הרעיון הזה על המסך, אבל בסוף הבנו שזו דרך לא נכונה ללכת בה ואני שמחה על כך". שתי הדמויות הראשיות בסיפור הן מימי (אהמו מילונוף) - בחורה מרדנית שעובדת בדוכן שייקים בקניון יחד עם חברתה הטובה רונקו ואמה (לינאה ליינו) - מחליקה מקצועית על קרח המתאמנת לאליפות אירופה. השתיים מתקשות להסתגל לאמון ולפשרה הנדרשת ממערכת יחסים מתמשכת. כדי ליצור את הכימיה הטובה בין השתיים, עבדו השחקניות במשך כשלושה חודשים בחזרות יחד עם הבמאית. "כשאני עושה חזרות זה לא רק כדי להגיע לסצנה המושלמת אלא יותר כדי שהשחקנים יוכלו להיקשר בצורה טובה יותר אחד לשני, לסמוך אחד על השני. במקרה של 'סרט בנות' אהמו ולינאה חולקות הרבה סצנות אינטימיות והיינו צריכים להגיע לרמה מסוימת של אמון. רציתי שהקשר יהיה כל כך טוב שזה יורגש על המסך, שאנשים יאמינו שהדמויות האלה חיו לפני שהסרט יתחיל והן ימשיכו לחיות אחרי שהסרט נגמר".

החזרות אכן סייעו לתהליך. השתיים תרגלו כל סצנה מספר פעמים, כך שהן ידעו את הכוריאוגרפיה בעל פה ויכלו להתמקד בהופעה עצמה. "הן אימצו את הסרט ונתנו את כל מה שיש להן וזה ניכר גם על המסך. הן הגיעו לנקודה שהן הרגישו כל כך בנוח אחת עם השנייה שזה הרגיש להן טבעי".

כבמאית, נתת להן יד חופשית או שהיה לך חשוב להיצמד לחזון שלך?

"אני בעד לתת יד חופשית כי ככה זה כשיש שחקנים מסורים שרוצים לעשות עבודה טובה. תמיד תקבלי מהם דברים טובים יותר משהיית מקבלת מהתסריט או מעצמך וזה הדבר הראשון שאני אומרת לשחקנים: 'אל תבואו לפה ופשוט תעשו מה שכתוב על הדף או מה שאני מבקשת. תהיו ביקורתיים ותנו לי הערות, דברו נגד רעיונות אם אתם לא מתחברים אליהם. אם האינטואיציה שלכם אומרת משהו, תגידו אותו. התוצאות יהיו טובות יותר ככה'".

[*]

האפסלו מוסיפה כי לה היה חשוב ליצור סרט שידבר לבני הנוער בגובה העיניים ובאופן מכבד לכן החליטה שלא לערוך מחקר על התרבות של בני הנוער כיום כדי "לא לייצר מרחק עם הדמויות כי מנסים להבין אותן לא ממקום חיצוני אלא להיכנס אליהן כבני אדם. הרבה פעמים כשאנשים מבוגרים כותבים בני נוער מהזווית שלהם הם נתפסים בעיניי כמבוגרים שמסתכלים בהתנשאות על בני נוער. לא כיוונתי לסרט על בני נוער אלא סרט ממש טוב שהדמויות שלו במקרה הן בנות 17, מעולם לא שאלתי את עצמי מה בני נוער היו עושים במצב הזה. אני נאמנה להן ולקונפליקטים שלהן, כי הן אנשים, לא חייזרים."

בניגוד למה שרבים עשויים לחשוב, במאית הסרט היא בכלל סטרייטית ולכן העיסוק בדמויות להט"ביות עשוי להיתפס בעיני חלק מהקהל כפריבילגיה שכן היא מדברת על קהילה שאינה חלק ממנה. למרות זאת הבמאית הפינית כלל לא חששה, אבל הגיעה מוכנה היטב לשאלה הזו. "זה מצחיק כי הייתי בטוחה שהרבה אנשים ישאלו 'איך אני כסטרייטית מרשה לעצמי לביים דמות להט"בית', אבל בכל הפסטיבלים שהייתי בהם מעולם לא שאלו אותי את השאלה הזו", היא מתבדחת אך מציגה בשמחה את התשובה עליה התאמנה הרבה. "מבחינתי לא חשבתי שאני עושה סרט להט"בי. אני עושה סרט על 3 דמויות. לא הרגשתי שאני צריכה לעשות מחקר כדי לא להיקלע לקלישאות הנוראיות. להיפך, רצינו להימנע מהן".

הסרט, שהוצג בפסטיבל סאנדנס האחרון זכה לתשואות וביקורות חיוביות מהקהל ואף גרף את פרס חביב הקהל בתחרות העולמית, אירוע מרגש שתפס את האפסלו בהפתעה מוחלטת. "מעולם לא חשבתי שהסרט הזה יטייל מסביב לעולם, אני תמיד לחוצה שאנשים ירגישו שזה סרט קטן מדי, זה סרט אינטימי, אז קשה לראות את זה מצליח" מצטנעת הבמאית. אבל יותר מהזכייה המרגשת, היו דווקא התגובות של הצופים שריגשו אותה. היו כאלה שאמרו כי הם הרגישו לראשנה שהם ראו את עצמם על המסך הגדול. "אנשים הרגישו שרואים אותם לראשונה, הם חיכו לזה הרבה. בתור מישהי שהתמקדה בזה, זה נפלא לשמוע, אבל באותה נשימה זה הכעיס אותי כי הקולנוע קיים מעל למאה שנה ועדיין יש אנשים שמרגישים שאין להם ייצוג".

את חושבת שאנחנו מתקדמים לעבר עתיד טוב יותר?

"אני מקווה ומאמינה שכן, אני רוצה שנסתכל על הסרט בעוד כמה שנים ונשאל את עצמנו 'למה הוא היה מהפכני אז אם זה לגמרי מיינסטרים היום?' אני אופטימית ואני גם חושבת שהמומנטום שיש לנו כיוצרות קולנוע ימשיך. תמיד תהיה ביקורת של גברים שמתבכיינים, אבל בסוף זה אותה חבורה של גברים לבנים מבוגרים שיש להם את אותה הפריבילגיה כבר מאה שנה והם מתנגדים להפסיד אותה".

"סרט בנות" יוקרן ביום רביעי 2.11 בשעה 21:30 וביום שבת 5.11 בשעה 19:00 בסינמטק ת"א במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה. להזמנת כרטיסים לחצו כאן. לכל הכתבות מפסטיבל הקולנוע הגאה לחצו כאן