היהודים באים: המשפחות היהודיות בקולנוע האמריקאי

המהגרים היהודים שהגיעו לאמריקה היו חלוצי הקולנוע האמריקאי, אך הסיפורים שסיפרו לקהל הצופים סיפקו דווקא את החזון של החלום הכל-אמריקאי על חיים בפרברים עם גדר לבנה, חזון שהיה ספוג בערכים נוצריים. כך למשל, אפילו שיר חג המולד האולטימטיבי נכתב על ידי המלחין היהודי ארווין ברלין. הדמות של אמריקה בעיני עצמה עוצבה, באורח אירוני משהו, על ידי המהגרים היהודים שהגיעו אליה חסרי כל, אך הפכו לדמויות המשפיעות והמעצבות את התרבות הפופולרית שלה. רק שנים רבות לאחר מכן, העזו היוצרים לגעת בצורה משמעותית יותר בחוויה היהודית-אמריקאית. הנה כמה סרטים המספקים צוהר לחוויה של המהגרים וצאצאיהם באמריקה

רחוב הסטר (1975)

סרטה של ג'ואן מיקלין סילבר, המצולם בשחור-לבן, מספר את סיפורם של המהגרים לאמריקה בסוף המאה ה-19. במרכז הסרט, המאבק בין שימור הזהות הדתית היהודית שהביאו איתם, לעומת ההיטמעות בחברה האמריקאית ואימוץ התרבות החדשה אליה הגיעו. קרול קיין, שהייתה מועמדת לאוסקר על התפקיד, מרגשת בתפקיד גיטל, האישה שנזנחה בניכר שבעלה השתלב בארצות הברית, ודורש ממנה לעשות כמוהו. הסרט מציג תמונה משכנעת של חיי המהגרים בארה"ב ובוחן את הדילמות שלהן בדרך שכמותה לא נראתה בקולנוע המסחרי עד אז.

ימי הרדיו (1987)

וודי אלן, מגדולי הבמאים והמתעדים של החוויה היהודית-אמריקאית, מספר בסרטו "ימי הרדיו" על משפחה יהודית בסוף שנות ה-30 בניו-יורק. שם הסרט מתייחס לימי טרום הטלוויזיה בהם הרדיו היה הגורם המאחד. בסרט מככבות דיאן ויסט בתפקיד האחות הרווקה במשפחה, ומיה פארו בתפקיד כוכבת רדיו. הסרט מצטיין בהעברת רוח התקופה, ובתיאור המשפחה היהודית הכאוטית בהמון חיבה נוסטלגית.

אחת הסצנות המצחיקות ביותר בסרט מתרחשת בדייט של האחות שבו היא והמחזר שלה שומעים את תסכית הרדיו הנודע של אורסון וולס, "מלחמת העולמות", על פי ספר המדע הבדיוני המכונן של ה.ג' וולס. המחזר הנלהב נבהל מפלישת החייזרים ונוטש את בת זוגו לאנחות. למרות שהסצנה הזאת נראית בדיונית לחלוטין, תסכית הרדיו אכן קרה, כמו גם התגובות של המאזינים שהיו בטוחים שמדובר באמת בפלישת חייזרים.

אהבה ממבט שלישי (1988)

קומדיה רומנטית בבימויה של ג'ואן מיקלין סילבר, שביימה גם את "רחוב הסטר". הסרט מספר על איזבל גרוסמן, המגולמת על ידי איימי אירווינג, העובדת בחנות ספרים וחולמת על בן זוג חובב ספרות. הסבתא שלה, לעומת זאת, משדכת לה דווקא מוכר חמוצים. האהבה כמובן מנצחת אחרי המכשולים הרגילים של הקומדיה הרומנטית הטיפוסית. מה שמיוחד בסרט הזה הוא הזווית היהודית וההתייחסות למסורת של שידוכים בקהילה. זהו סרט קטן ומקסים שמציב מול האינטלקטואליות הניו-יורקית הקרה את החום של המשפחתיות והקהילה.

חמוץ אמריקאי (2020)

המלפפונים החמוצים כייצוג של ההוויה היהודית המסורתית מופיעים שוב בסרט הבכורה של ברנדון טרוסט, בכיכובו של סת' רוגן בתפקיד כפול. רוגן משחק בתפקיד הרשל, מהגר יהודי לארצות הברית ב-1919 שנופל לחבית חמוצים במפעל שבו הוא עובד וכך נשאר "מוחמץ" במשך 100 שנים ומתעורר בברוקלין ב-2019. הרשל מגלה שקרוב המשפחה היחיד שלו הוא בן, שגם אותו מגלם רוגן, מפתח אפליקציות כושל.

המפגש הבין-דורי הזה מוליד הרבה אי הבנות עד לסוף הטוב ולחיבור בין העבר להווה. אפשר לומר שהמלפפונים החמוצים בסרט הם משל להתמודדות עם ההיסטוריה. האם אפשר לשמר את העבר כמו מלפפון חמוץ? מהם הדברים שיש לשמר וממה אפשר להיפטר? הסרט מקדש את המשפחה כמקור להצלחה כלכלית ואישית, ומבקש מהדור הצעיר שהתרחק מהמסורת לחזור לחיקה החמים של המשפחה היהודית.

נקמת הפטיש העברי (2003)

נסיים בסרט שהוא האנטי-תזה לתיאור הנוסטלגי והאוהד של יהדות אמריקה. סרטו של ג'ונתן קסלמן, בכיכובו של אדם גולדברג, הוא קומדיה אנרכית ופרועה. במרכזה, לוחם פשע יהודי דמוי "שאפט" שכינויו הוא "הפטיש העברי". משימתו: להציל את חנוכה מידי הבן הרשע של סנטה קלאוס שרוצה לבטל את החג ואת המקבילה האפרו-אמריקנית שלו ה"קוואנזה", ולהכריח את כולם לחגוג את חג המולד.

הסרט לא חוסך את שבטו משום תופעה תרבותית, וכולל כמובן גם תיאור לא מחמיא של האימא היהודייה, מסע ל"שעון האטומי" מחוץ לירושלים שקובע את הזמן היהודי והבסת האויב באמצעות נשק יום הדין היהודי: רגשי אשמה. יש כאן גם פרודיות על סרטי חג המולד לדורותיהם, והשמחה רבה. הסרט הצליח להרגיז את "הליגה נגד השמצה" וגם קבוצות נוצריות, שלא בדיוק העריכו את ההומור הפרוע.